דו שיח של חרשים והתנצלות
שלום לכולם, שלום לאבי ולעמית, 1. מצער אותי לראות שככל הנראה רבים כאן לא טורחים לקרוא את שאני כותב. מכל מקום אינני חוזר בי מדבר שכתבתי. דבריי לא כללו שום התקפה או הפחתה בערכו של מישהו כאן - לא כלפי חיים פאר, לא כלפי אבי נרדיה ולא כלפי עמית. להיפך, התייחסתי בכל הכבוד הראוי לשלושת האנשים הללו, ולא הטלתי שמץ של ספק בדבר יכולותיהם כלוחמים וכאמני לחימה. העובדה שאני חולק על דעתו של מישהו כאן, וגם אם אני חולק על דעת מרבית הגולשים כאן, אינה צריכה להוביל לטענות אישיות כלשהן כנגדי, או התייחסות אליי על ידי עמית כ"מר אורי". 2. אינני מכיר את דארן לוין כלל וכלל. אתמול שוטטתי לי באינטרנט ולמדתי שדארן לוין מונע גם מתלמידיו של אימי ומראשי ארגוני הקרב מגע, שהזכרתי בשרשור הקודם, מלעשות שימוש במונח "קרב מגע" בקנדה, ושהוא הגיש נגד אחדים מהם (למשל: אייל ינילוב, ראש האיגוד הבינלאומי לקרב מגע) תביעות בארה"ב. זהו מצב עגום ביותר שמצער אותי מאד. מקריאת אתרים שונים הבנתי שקרב מגע ארה"ב, בראשות דארן לוין, (אשר ככל הנראה הפיקו את התעודה שאבי הציג כאן) התנתקו לחלוטין מהאיגוד הבינלאומי לקרב מגע בראשות אייל ינילוב. 3. אני כבר הבהרתי מספר פעמים שהמורה שלי לקרב מגע היה ירון ליכטנשטיין. מלבד ירון, ראיתי בפעולה רק מורה אחד לקרב מגע - אלי בן עמי מהאיגוד הבינלאומי לקרב מגע, שלעניות דעתי הנו איש קרב מגע מעולה. כמו כן, ראיתי פעם או פעמיים את חיים זוט (באירועים שונים הקשורים לאמנויות לחימה), אך לא ראיתי אותו מדגים. לעומת זאת ראיתי הדגמה יפה מאד של תלמידיו, ונהניתי מאד מרמתם המקצועית הגבוהה. בנוסף לכך, רבים מעמיתיי לאימוני הקרב מגע בעבר, מתאמנים היום בקמ"י (בראשות אבי אביסדון - שהנו תלמידו וממשיך דרכו של אלי אביקזר המנוח), ואף חברים בהנהלת קמ"י. 4. מי שמפיק תעודות שלכאורה נחתמו על ידי אדם לאחר שאותו אדם נפטר, עושה מעשה מטופש, וחמור מכך, עלול להיות מואשם ומורשע בשורה של עבירות פליליות, ואף להיות צפוי לתביעות אזרחיות. אדם שמפיק תעודות שכאלה עלול להיתפס בעיני כאדם לא אמין ולא ישר. אני אומר את דבריי אלה באופן כללי, ונזהר מלהתייחס באופן ספציפי לתעודה שאבי הציג כאן, משום לא ראיתי את התעודה פיזית (אלא אך ורק כאן באינטרנט, בתנאים לא אידאליים), ומשום שכדי לגבש דעה מוצקה, הייתי מעדיף לשוחח עם האדם שקיבל את התעודה ועם האדם שנתן אותה, כדי להבין את הנסיבות המדוייקות שבהן היא ניתנה, ואשר עשויות לשנות את המסקנה המשפטית. כמו כן, מאחר שאני מניח שמפיק התעודה אינו מטומטם לגמרי, אני משער שהוא הפיק את התעודה כפי שהיא לא כדי להטעות את מקבל התעודה ואת הציבור אלא כדי לכבד את שמו של המייסד על ידי ציון שמו והדפסת חתימתו על גבי כל תעודת דרגה (ויתכן מאד גם כדי להצביע על הקשר הישיר בין מפיק התעודה לבין אימי המנוח, ובכך ליהנות מהמוניטין של אימי). בנסיבות כאלה הפקת התעודה אינה מהווה עבירה פלילית ואף לא עוולה אזרחית, וככל הנראה גם לא פוגעת באמינותו של מפיק התעודה. אני חייב להזכיר לאבי, שהוא הביע את צערו על כך ששמו של אימי אינו מונצח כראוי. יתכן שמפיק התעודה סובר שזו הדרך הראויה להנציח את שמו של אימי. אני מעדיף שלא לשמש פוסק בנוגע לתעודה שהציג כאן אבי. אסתפק בכך שאעיד על התעודה שאני קיבלתי מארגון אייקיקאי אייקידו, ושעליה לא חתום המייסד מוריהו אאושיבה המנוח, אלא נכדו והדושו הנוכחי מוריטרו אאושיבה יבדל"א. הדרך שלנו להנציח את או-סנסאי (המורה הגדול) היא בתליית תמונתו בדוג'ו באופן קבוע בגומחא מיוחדת שנועדה לשם כך, ובחגיגת יום הולדתו (לא יום מותו) בדוג'ו. אנו אסירי תודה על המתנה שמוריהו אאושיבה נתן לנו בחייו, כפי שאני אסיר תודה עד היום לאימי ליכטנפלד על המתנה שהוא נתן לנו בחייו. 5. כפי שהבהרתי בשרשור הקודם, לגישתי "קרב מגע" היא אומנות לחימה בפני עצמה, ועל כן מה שחיילים ומדריכים עושים בצבא אינו קרב מגע, אלא משהו אחר (וזאת על אף שבצבא קיים מקצוע צבאי בשם "קרב מגע"). אני חייב לציין, כי נראה לי שתפיסתי זו איננה מקובלת לא רק על רבים מהגולשים כאן בפורום, אלא שהיא גם איננה מקובלת על חלק ניכר מאנשי הקרב מגע ומהעומדים בראש ארגוני הקרב מגע שהזכרתי בשרשור הקודם. זה מה יפה וטוב במדינה דמוקרטית וגם בפורומים של תפוז (ראו הערתו של רן גוגוטסו בשרשור הקודם) - כל אחד יכול להביע את דעתו, ולא חייבים להסכים. לפי תפיסתי זו, רק אדם שקיבל הסמכה מאימי או מאחד מתלמידיו הוא איש קרב מגע. מי שלא קיבל הסמכה שכזו יכול להיות אמן לחימה מעולה, לוחם מדהים, ומורה יוצא מגדר הרגיל, אבל הוא לא איש אומנות הלחימה קרב מגע. קביעה שכזו לא אומרת דבר לגבי מיומנותיו וכישוריו של אותו אדם, אלא בסך הכל מתארת את ההשתיכות שלו לאומנות לחימה זו או אחרת. אני ממש לא מבין מדוע משהו בדבריי אלה פוגע במישהו בכלל או באבי ובעמית בפרט. אגב מתפיסתי זו גם נובע, שלשירותו הצבאי של אדם אין שום קשר להיותו איש קרב מגע או לא - גם אם מישהו היה שקמיסט, או בכלל לא היה בצבא, אך קיבל הסמכה מאימי או מתלמידיו - הרי הוא איש קרב מגע (יתכן שהוא אמן לחימה מעולה, ויתכן שהוא אמן לחימה גרוע - את זה צריך לבדוק על פי יכולותיו ולא על פי ההסמכה שקיבל). כדי לספק את סקרנותו של אבי, אציין כי המורה שלי, ירון ליכטנשטיין, שירת בסיירת מובחרת בתחילת שנות השבעים. במלחמת יום הכיפורים הוא נלחם באחד ממעוזי התעלה, נפצע בגפיים מרסיסים וכדורים, ונפל בשבי המצרי. הוא שהה בשבי שלושה חודשים, לא זכה לטיפול רפואי הולם, נחקר ועונה. ב-1975 הוא התגייס לימ"מ, ועזב אחרי שנה (כל המידע הזה מופיע בספרו של ירון ליכטנשטיין "קרב מגע - מדריך להגנה עצמית", הוצאת מודן 1988, בעמ' 189). ההסטוריה הצבאית של המורה שלי יכולה ללמד על אופיו, על כושר הסבל שלו, על הניסיון הצבאי שלו ועל יכולות הלחימה שלו, אבל היא לא הופכת אותו לאיש קרב מגע. הדבר שהופך אותו לאיש קרב מגע הוא העובדה שהוא היה תלמידו של אימי מאז 1968 ועד יום מותו של אימי (וכמובן השתתף אצל אימי בקורסי מדריכים שונים, וקיבל ממנו את כל דרגותיו בקרב מגע). 6. השרשור הקודם הפך לארוך במיוחד, רק משום שגולשים אחרים, לרבות אבי ועמית, טרחו לנהל אתי דיון על הערתי לרועי בנושא משמעות המונח "קרב מגע", ואני כמובן השבתי להם. זהו טיבם של הפורומים. אדם פותח שרשור בנושא X (ברכות לחיים פאר), אך השרשור הופך לדיון בנושא Y (משמעות המונח "קרב מגע"), ולא נראה לי שיש פגם בכך. נהפוך הוא, אני סבור שליבונו של נושא בדרך מכובדת הוא תופעה ראויה ורצויה, התורמת לגוף הידע של הגולשים כאן. אני למדתי הרבה מהשרשור הקודם, ואני שמח על מגוון הדעות שהובעו בו. 7. ולסיום פניה אישית לאבי, אינני מכיר אותך, ומעולם לא פגשתי אותך או ראיתי אותך בפעולה. מקריאת דבריך, אין לי ספק שלמרות שלא היתה לי כל כוונה רעה, הצלחתי ב"כשרוני הרב" לפגוע בך או להעכיר את רוחך. אני מבקש להדגיש כי לא הייתה לי כל כוונה כזו, וכי אינני מפקפק ברצינותך ובכישוריך. לא טענתי שאתה מתחזה, ולא רמזתי לכך. העובדה שפגעתי בך מצערת אותי מאד, ואני מבקש את סליחתך. המחלוקת שהתעוררה כאן אינה שווה פגיעה באף אדם. אני מאחל לך המון הצלחה בכל מעשיך, ובמיוחד בתחום פיתוח אומנויות הלחימה. בברכה, אורי. בברכה, אורי.
