קראתי תגובה באינטרנט על מאמר של אופטימיות
כל בעלי החיים מתפקדים עם חוסר מודעות-וכך רצה הטבע. המודעות שלנו היא תופעת לוואי
לא רצויה ומקרית לחלוטין.
רק האדם יצק לתוכה שמות מוזרים כמו נפש ונשמה ושאר מרעין בישין של רוחניות.
היתרון ברור: אם יש משהו מעבר אנחנו לא כמו פרה וכבשה שבעליל הם יצורי פעולה תגובה.
רק אנשים חזקים מסוגלים להודות בפני עצמם שהם יצורי פעולה תגובה בדיוק כמו בעלי החיים.
החוכמה היא להתעלות מעל לעובדה המצערת הזו מבלי לערב דת ואלוהים.
החוכמה הבאה בתור היא לעכל את חוסר התועלת והתוחלת במשחק החיים הזה.
החוכמה שלאחריה היא להפסיק את המשחק חסר התועלת הזה ולהפסיק ולהביא צאצאים למשחק שהם מעולם לא ביקשו להיות בו, אך בצורה מוזרה כל המשתתפים במשחק בעל כורחם משקרים לעצמם שזה תענוג אינסופי ומתעקשים בצורה עיוורת להכניס עוד שחקנים למשחק.
וכל אלה שהיו מספיק חכמים לעבור את כל השלבים, לא הם ולא צאצאיהם פה איתנו.
וכך נשאיר את מגרש המשחקים לנחותים שבבני האדם.
לאלה שמאמינים בלב שלם בכוחות על ובאלוהים (שזה סוג של אופטימיות אינסופית)
ולאלה שמתעקשים לא לחשוב למרות הכלי המדהים שיש להם בין האוזניים.
ההכחשה היא מנגנון הישרדותי אדיר.
החוכמה היא להשתמש בו אבל להפסיק להשתמש בו כאשר הוא פועל נגדך.
בחיי היום יום צריך לנצל את המנגנון עד תום ולהנות כמה שיותר מאופטימיות חסר בסיס.
בחיי הפילוסופיה המנגנון הזה צריך לקבל מכות קשות על הראש האנושי.
בנקודת השילוב בין 2 המצבים של חיי הפילוסופיה וחיי המעשה צריך לדעת לתחום את הקו העדין ולומר:
אוקיי, אני במשחק כי אין ברירה, אבל לא אביא עוד שחקנים אומללים למשחק חסר התועלת הזה.
אגב ככל שהשחקנים יותר אומללים כך הם אוהבים יותר את המשחק.
ולכן יצר המין גבוה ביותר כאשר מצבי מוות מופיעים.
אופטימיות חסר שחר מופיעה בדיוק כאשר המוות וודאי.
כך שרדנו כמין כנגד כל הסיכויים.
וכך נפסיק את המשחק ונניף אצבע משולשת כלפי המצב הספונטאני והבלתי אפשרי ואנטי-הומני הזה שמתרחש לנגד עיננו: עם מודעות אמיתית ואקטיבית.
אני יודע שתוכן דברי לא מיועד לרוב האנשים.
לא מצפה שיבינו ובוודאי שלא יפנימו.
חג שמח ואופטימי לכל עמישראל שחי בארצישראל בזמן בלתי אפשרי ובניגוד לכל היגיון.
כל בעלי החיים מתפקדים עם חוסר מודעות-וכך רצה הטבע. המודעות שלנו היא תופעת לוואי
לא רצויה ומקרית לחלוטין.
רק האדם יצק לתוכה שמות מוזרים כמו נפש ונשמה ושאר מרעין בישין של רוחניות.
היתרון ברור: אם יש משהו מעבר אנחנו לא כמו פרה וכבשה שבעליל הם יצורי פעולה תגובה.
רק אנשים חזקים מסוגלים להודות בפני עצמם שהם יצורי פעולה תגובה בדיוק כמו בעלי החיים.
החוכמה היא להתעלות מעל לעובדה המצערת הזו מבלי לערב דת ואלוהים.
החוכמה הבאה בתור היא לעכל את חוסר התועלת והתוחלת במשחק החיים הזה.
החוכמה שלאחריה היא להפסיק את המשחק חסר התועלת הזה ולהפסיק ולהביא צאצאים למשחק שהם מעולם לא ביקשו להיות בו, אך בצורה מוזרה כל המשתתפים במשחק בעל כורחם משקרים לעצמם שזה תענוג אינסופי ומתעקשים בצורה עיוורת להכניס עוד שחקנים למשחק.
וכל אלה שהיו מספיק חכמים לעבור את כל השלבים, לא הם ולא צאצאיהם פה איתנו.
וכך נשאיר את מגרש המשחקים לנחותים שבבני האדם.
לאלה שמאמינים בלב שלם בכוחות על ובאלוהים (שזה סוג של אופטימיות אינסופית)
ולאלה שמתעקשים לא לחשוב למרות הכלי המדהים שיש להם בין האוזניים.
ההכחשה היא מנגנון הישרדותי אדיר.
החוכמה היא להשתמש בו אבל להפסיק להשתמש בו כאשר הוא פועל נגדך.
בחיי היום יום צריך לנצל את המנגנון עד תום ולהנות כמה שיותר מאופטימיות חסר בסיס.
בחיי הפילוסופיה המנגנון הזה צריך לקבל מכות קשות על הראש האנושי.
בנקודת השילוב בין 2 המצבים של חיי הפילוסופיה וחיי המעשה צריך לדעת לתחום את הקו העדין ולומר:
אוקיי, אני במשחק כי אין ברירה, אבל לא אביא עוד שחקנים אומללים למשחק חסר התועלת הזה.
אגב ככל שהשחקנים יותר אומללים כך הם אוהבים יותר את המשחק.
ולכן יצר המין גבוה ביותר כאשר מצבי מוות מופיעים.
אופטימיות חסר שחר מופיעה בדיוק כאשר המוות וודאי.
כך שרדנו כמין כנגד כל הסיכויים.
וכך נפסיק את המשחק ונניף אצבע משולשת כלפי המצב הספונטאני והבלתי אפשרי ואנטי-הומני הזה שמתרחש לנגד עיננו: עם מודעות אמיתית ואקטיבית.
אני יודע שתוכן דברי לא מיועד לרוב האנשים.
לא מצפה שיבינו ובוודאי שלא יפנימו.
חג שמח ואופטימי לכל עמישראל שחי בארצישראל בזמן בלתי אפשרי ובניגוד לכל היגיון.
