קראתי כמה מהתגובות שלכם

[סיגלית 999]

כל הכבוד

ענית לי בצורה מדוייקת.

תודה לך.

 

[סיגלית 999]

קראתי כמה מהתגובות שלכם

על איך שאתם מנהלים את הדיבור על טרואמות, ופוסט טרומה, ועלתה בי מחשבה, לפני המון שנים סיפר לי הגורו שלי על מצב כזה.

היו כמה אנשים שיצאו לטייל בים ביאכטה, והיה להם הכל, משדר, טלפון , אות מצוקה, וכל הטכנולוגיה שקיימת, והם בטבעיות חשבו ורצו לקפוץ למיים, וזה מה שהם עשו, קפצו השתכשכו להם, ובינתיים היאכטה התחילה להיסחף, ומה הדבר הראשון שעלה להם לראש איפה לעזעזל הסולם, אהה, הם שכחו לשים להם סולם בכדי לעלות שוב ליאכטה, ולצערם הם מתו, זה סיפור אמיתי שקרה, כי ככה העריכו את זה, כאשר מצאו יאכטה בלי אנשים, ואנשים שטבעו.

למה אני מספרת את זה, כאשר נפגשנו לראשונה עם הטרואמה שכחנו לשים סולם ולטפס שוב ליאכטה, זה נבע ונובע מתמימות, הטרואמה הראשונה היא סכין בלב הבן אדם אשר רואה דברים פעם ראשונה שהם לא ראו וחשבו שיראו, אני זוכרת בטיולי בעולם, ראיתי כמה פעמים אנשים מסוממים לגמרי, ומשתגעים עם הסם, אני חושבת שזו הטרואמה הראשונה שלי אפשר להגיד שוק שהפחיד אותי שנים.

אני היום מסתכלת על העולם ועל כל הטכנולוגיה שקימת בכדי לשרת את האדם, אבל יש כאלה "דפוקים" כמוני אפשר להגיד שנשארו להם מעבר לזמן ההווה שקיים היום, אין להם עם מי לדבר, מי שפוגשים, זה לא מי שרוצים להיות איתו, נעשינו אנשים מבוגרים, עם המון "חוכמת חיים" שרק קידמה את הטיפשות של הראש שלנו, איזה אסון זה, אם האשמות עצמיות, עם השלמת המצב, עם האנוכיות שלנו, עם הפגמים שבנו.

 

[סיגלית 999]

אגב כולם רושמים כמעט

את אותה וריאציה אבל בצורה שונה, ולך יורם שהמלצת לי ללכת לים, אז ככה, היום עשיתי את זה, ולהגיד את האמת היה נורא, הרגשתי הרגשת ריקנות, וזה לא ריקנות זה הרגשה זיפט שאתה הולך לך לים והלב שלך לא מדבר איתך, אין שום קול, ואין שום עונה, פשוט דממה, ורעב בלתי נלעה לחיים, לחיות את החיים הטובים, החיים הרגילים שאנשים חיים בזה, והנה אני אין לי עם מי לדבר, אין חברים, עזבו אותי, עזבתי אותם, ואם אתה ממליץ לי ללכת למועדון חברתי, אשר מירב טוענת האשמות חמורות של בנים אשר מתיחסים אליה כמו אל בובת מין.

אני לא יודעת כיצד לשבור את מעגל חיי בכדי שאני ארגיש אושר, כן אושר, מילה אולי שלא רוצים או לא מאמינים בה, אני רוצה לחוות אושר, ואין דבר שמסב לי אושר, כלום, רק דיכאון וחרדות, וראש שחושב על כעסים עם אנשים שמסביבי, אשר אינני יכולה לומר את מה שעל ליבי, אז אני אשה משותקת, וגם אשה מאוד חלשה, אם אינני יכולה לדבר.

 

[יורם צדיק]

לשקם את המערכת החברתית

הי סיגלית,
קודם כל אני שמח שאזרת אומץ ומרץ והלכת לטייל על שפת הים.
זה מקום שבו לפחות יש מקום לפגוש אנשים חדשים, מה שלא כל כך קורה בבית שלך.
רציתי לשאול אם הלכת בסבר פנים קודר, או שגם מדי פעם חייכת לאנשים.
את בודאי מבינה שלשקם את המערכת החברתית זה לא עניין של הוקוס פוקוס.
(אגב, ביקשת הפנייה למועדון חברתי ולחוג במתנס מסל שיקום?)
זה לוקח זמן, ומאמצים, וגם התמדה.
ואפילו מידה מסוימת של לקיחת סיכונים. לקיחת סיכונים בצורה מחושבת.
אם תלכי למועדון חברתי, מי שלא יתייחס אליך בצורה נאותה - יקבל מנה ממך, כי יש לך יכולת ביטוי .
מה לעשות - אני לא תופס אותך כאשה משותקת וחלשה.
ועם העשייה - גםהיכולת מתחזקת.

 

[סיגלית 999]

הבעיה שאני

מחפשת תשובות לבעיות הנפשיות שלי, כלומר אם התת מודע אצלי כולו שלילי, אז אני בטוחה שיש תת מודע יותר עמוק מזה, שהוא חיובי, ואליו אני רוצה להיכנס, זה לא עניין לחפש את הדברים בחוץ, אלא בפנים, ואת זה אינני יכולה לעשות, האם יש טיפולים מיוחדים לזה ?

סתם קשה לי לחיות את החיים שלי - שהייתי הבחורה הכי מאושרת בעולם לפניי כל המחלה הארורה שתפסה אותי, כלומר הפחד מלחיות, הפחד להצליח, הכל תפס אותי כל כך מוקדם בשנות חיי כאשר פרצתי את גבולות "אדם וחווה" בסיפור על גן העדן ושנזרקתי ממנו, אזי אני מצפה לתשובות אולי קוסמיות שיסבירו לי מה קרה לי, מה הפך אדם כל כך חזק, (כל הטיול שלי לחול היו לבד) אלא שפגשתי אנשים כל כך יפים שנהיו חברים שלי, ולא הייתי בודדה שם, ולא הרגשתי את ההרגשה של נפרדות כלומר "אני יותר יפה, אני יותר חזק" אלא הרגשתי הרגשה של שווה בין שווים.

לא יודעת פשוט לא טוב לי, ואני לא יודעת מה לעשות ?

הים לא עונה לי, דווקא העצים שבשלכת עונים ואומרים לי שיש עונות ואנחנו קטנים ועוד 20 -30 שנה נהיה כבר עצים גדולים, ורק אני אהיה שם לראות שאצלי שום דבר לא השתנה ורק הזדקנתי לי, והחיים עברו מבלי לחיות אותם, כפי שרציתי, כפי שחלמתי, כפי שהיום אני מקווה, הכל סתמי כל כך.