קראו את זה בבקשה !!!!!!!!!
שלום לכל מי שהגיב לסיפור הקשה שלי, אני חייבת להודות שהתגובות שלכם ממש תיסכלו אותי אבל בכל זאת תודה לכם על התגובה אבל את כל הדברים שאמרתם אני יודעת וכבר אמרו לי, אבל אני בכל זאת לא מוותרת על הקשר שלי עם האדם שאני אוהבת בגגל אמא שלו, היא לא תתכנן לי את החיים, אז מה אתם חושבים שעלי לעשות? אם הוא בחר לחזור אלי למרות התנגדות של הורים שלו אז למה שאני אוותר עליו? עכשיו אחרי שהיא צעקה עלי בפעם האחרונה אני לא מתכוונת להתייחס אליה בכלל, לא טלפון לא ביקור ולא כלום, אבל אני יודעת שבסופו של דבר אצטרך להיות איתה באותו מקום, כי גם הארוס שלי רוצה שהכל יחזור להיות נורמלי, אבל אני לא מדמיינת לעצמי את המפגש הזה, אני פשוט לא סובלת אותה עכשיו ואני טיפוס שלא יודע להתחנף ולא שוכח וסולח בקלות במיוחד כשאני לא הייתי אשמה. אני התקשרתי אליה כי הארוס שלי ביקש ממני לעשות זאת, ואמר לי לא להתיחס לדברים שלה ולא לקחת ללב, ולא להגיב למילים שלה בכלל. אני לא הייתי משוכנעת אבל עשיתי זאת בשבילו, ואכלתי אותה בגדול! איך אני צריכה לנהוג בעתיד עם חמות כזאת שרוצה לראות את הבנים שלה תמיד לצידה? ואני ממש לא סובלת את זה. יש הבדל עצום ביו המנטליות והאישיות שלי למנטליות ולאישיות שלהם וזה גורם להמון בעיות, אני גדלתי בבית ליברלי, אבא שלי בכלל לא שתלטן ותמיד נתן לנו את החופש לעשות את מה שנוח לנו לעשות אבל אצלם זה לא כך! יש להם ספר של כללים ומנהגים ודעות שהם חיים לפיהם וכל מי שבא למשפחה שלהם חייב להשתנות ולקבל ולפעול על פי כללים אלה. הדבר הזה משגע אותי ומוציא אותי מדעתי, אני טיפוס עקשן ואף אחד אבל אף אחד לא יתכננן לי את החיים. אני מתכוונת להמשיך ולא לוותר על קשר כלכך יקר לי בחיים בגלל חמות כזאת. היא צריכה להבין שאלו הם החיים, הילדים גודלים ומתחתנים ויוצרים משפחה משלהם. אני ממשיכה כי לא לימדו אותי לוותר, אני אקבע לכולם את הכללים ואת הגבולות שלי והם צריכים לקבל את זה. אולי אני נשמעת קיצונית אבל אני פגועה, וזועמת ולא יודעת מה יהיה. והנה עוד משהו, שתבינו יותר: בשיחה אחת על הנושא הזה הארוס שלי אמר לי: " תביני שבמשפחה שלנו יש עקרונות וכללים שאת לא יכולה לשנות, אלה אנשים מבוגרים ממך שלא הם צריכים להשתנות למענך אלה את צריכה. ואני אחיה לפי הדברים האלה....." אז אני אמרתי לו כך: " למה שלא אני ואתה נכתוב ספר כללים משלנו ששייך לנו לבית שלנו למשפחה שלי ושלך, אני ואתה נקבע את הכללים שלנו לפי מה שנוח לנו ולא לפי מה שנוח לאחרים. אם הם קבעו להם כללים אז למה שלא נעשה אותו דבר? אמרתי לו שאני מאמינה שרק אני קובעת מה יהיה בחיים שלי. ההורים של הארוס שלי כל הזמן אומרים לו שאני לא מכבדת אותם ושאני רוצה להרחיק אותו מהמשפחה שלו ושיהיה לו קשה איתי כי אני עקשנית והם אפילו אומרים שאני לא מכבדת אותו כי סירבתי לצאת מהאוטו!! עכשיו הוא חושב שאני שונאת את ההורים שלו במיוחד את אמא שלו ( וזה לא כלכך לא נכון אבל אני משתדלת לא להראות לו את זה, כי אחרי שדיברתי איתה בטלפון בכלכך נימוס והיא נזפה בי קשות,, אני לא סובלת אותה ויקח לי זמן לשכוח,,,, אני זקוקה לחוויה מתקנת) הארוס שלי (ואני לא דיברתי עליו ועל האישיות שלו) אבל כך בקצרה : הוא אדם 10 והמשפחה שלי מתה עליו, הוא בן 24, סטודנט להנדסת תוכנה שנה אחרונה בטכניון, אדם רגיש, חכם, משכיל, מפנק, חם ואוהב וחתיך
בעל אחריות, עובד בהייטק וכשאנחנו ביחד לבד אנחנו כל כך מאושרים. כשאמא שלו בתמונה אני לא יודעת מה קורה, היא כל הזמן מתלוננת שהיה פרצוף חמוץ, שאמרתי דברים לא נכונים, שלא הייתי צריכה לעשות כך וכך... והדבר שהכי מרגיז זה שהיא לא באה ישירות ואומרת לי את זה בפנים, אלה ישר רצה ומתלוננת לבן שלה. פעם אחת אני התלוננתי לו שהיחס של אמא שלו כלפי לא היה טוב, והוא ישר הלך ורב איתה על זה, והיא באה ואמרה לי " אם יש לך משהו בואי תגידי לי " זה היה פעם כשהייתי אצלה בסלון והיה איזה אירוע משפחתי והסלון היה מלא, אז אני באתי וחיקיתי שעות ובסוף היא אמרה לי לעלות לקומה השניה ולהתאפר לבד!! אחרי שהיא איפרה את האחרות ואפילו חזרה ותיקנה להם את האיפור ואני ישבתי בצד כמו איזה בן-אדם זר , והקטע הכי מעניין זה כשהארוס שלי בא לסלון אז פתאום חמותי נזכרה שאני נמצאת שם והתחילה לקרוא לי לבוא כדי שהיא תאפר אותי. באותו יום גם קרה עוד סכסוך, כשהלכתי לאולם והופתעתי שנשים לא יושבות עם גברים ( זה גם מנהג שאני לא סובלת ) אז הארוס שלי הושיב אותי, ישב איתי כמה דקות והלך. ואני ישבתי שעה וחצי על שולחן עם אנשים שאני לא מכירה, לא מדברת ולא כלום, וכשחמותי הגיעה, כמובן אחרונה, אני כבר היה נמאס לי עד מוות ורוצה הביתה, אז אמרתי לה שאני עייפה וכבר שעה וחצי לבד ושנמאס לי ורוצה הביתה, והיא אמרה לי: אבל הבן שלי לא יכול עכשיו לעזוב את הארוע ולהסיע אותך הביתה, אז אמרתי לה שהוא יכול להסיע אותי ולחזור אין לי בעיה ! ואכן הוא הסיע אותי הביתה וכמובן השאר אתם יכולים לדמיין,,,, ההורים שלו יצאו מדעתם, שאיך הוא עושה את מה שאני רוצה? ואת מה שנוח לי, ? בשבילם זו פדיחה . וזה לא הכל, הנשים שם על השולחן עוד אמרו שאני ישבתי עם פרצוף חמוץ כל הזמן (אולי !!) אבל מה הם עוד רצו שאני אחייך לעצמי שעה וחצי ???????? אני חשבתי שאשב ליד הארוס שלי, נבלה נרקוד נוכל ונשתה, אבל אכלתי אותה בגדול. אמרתי לו לארועים כאלה אני עוד לא הולכת אבל הוא לא הסכים אז הסכמנו שבעתיד אלך רק לשעה וזהו. אני לא אומרת שאני מלאך חף מפשע!! גם אצלי יש מה לשפר ולתקן, אני צריכה להיות דיפלומטית יותר ולא כלכך קנה. אבל בשורה תחתונה יש לי הרגשה שכל מה שאעשה תמיד ימצאו משהו לתלונן ותמיד יסתכלו על חצי הכוס הריקה. אז אולי עדיף לא להתחנף, לסבול קצת אבל בסוף כולם ילמדו מי אני ומה מקובל עלי ומה לא !! אז מה דעתכם ??
שלום לכל מי שהגיב לסיפור הקשה שלי, אני חייבת להודות שהתגובות שלכם ממש תיסכלו אותי אבל בכל זאת תודה לכם על התגובה אבל את כל הדברים שאמרתם אני יודעת וכבר אמרו לי, אבל אני בכל זאת לא מוותרת על הקשר שלי עם האדם שאני אוהבת בגגל אמא שלו, היא לא תתכנן לי את החיים, אז מה אתם חושבים שעלי לעשות? אם הוא בחר לחזור אלי למרות התנגדות של הורים שלו אז למה שאני אוותר עליו? עכשיו אחרי שהיא צעקה עלי בפעם האחרונה אני לא מתכוונת להתייחס אליה בכלל, לא טלפון לא ביקור ולא כלום, אבל אני יודעת שבסופו של דבר אצטרך להיות איתה באותו מקום, כי גם הארוס שלי רוצה שהכל יחזור להיות נורמלי, אבל אני לא מדמיינת לעצמי את המפגש הזה, אני פשוט לא סובלת אותה עכשיו ואני טיפוס שלא יודע להתחנף ולא שוכח וסולח בקלות במיוחד כשאני לא הייתי אשמה. אני התקשרתי אליה כי הארוס שלי ביקש ממני לעשות זאת, ואמר לי לא להתיחס לדברים שלה ולא לקחת ללב, ולא להגיב למילים שלה בכלל. אני לא הייתי משוכנעת אבל עשיתי זאת בשבילו, ואכלתי אותה בגדול! איך אני צריכה לנהוג בעתיד עם חמות כזאת שרוצה לראות את הבנים שלה תמיד לצידה? ואני ממש לא סובלת את זה. יש הבדל עצום ביו המנטליות והאישיות שלי למנטליות ולאישיות שלהם וזה גורם להמון בעיות, אני גדלתי בבית ליברלי, אבא שלי בכלל לא שתלטן ותמיד נתן לנו את החופש לעשות את מה שנוח לנו לעשות אבל אצלם זה לא כך! יש להם ספר של כללים ומנהגים ודעות שהם חיים לפיהם וכל מי שבא למשפחה שלהם חייב להשתנות ולקבל ולפעול על פי כללים אלה. הדבר הזה משגע אותי ומוציא אותי מדעתי, אני טיפוס עקשן ואף אחד אבל אף אחד לא יתכננן לי את החיים. אני מתכוונת להמשיך ולא לוותר על קשר כלכך יקר לי בחיים בגלל חמות כזאת. היא צריכה להבין שאלו הם החיים, הילדים גודלים ומתחתנים ויוצרים משפחה משלהם. אני ממשיכה כי לא לימדו אותי לוותר, אני אקבע לכולם את הכללים ואת הגבולות שלי והם צריכים לקבל את זה. אולי אני נשמעת קיצונית אבל אני פגועה, וזועמת ולא יודעת מה יהיה. והנה עוד משהו, שתבינו יותר: בשיחה אחת על הנושא הזה הארוס שלי אמר לי: " תביני שבמשפחה שלנו יש עקרונות וכללים שאת לא יכולה לשנות, אלה אנשים מבוגרים ממך שלא הם צריכים להשתנות למענך אלה את צריכה. ואני אחיה לפי הדברים האלה....." אז אני אמרתי לו כך: " למה שלא אני ואתה נכתוב ספר כללים משלנו ששייך לנו לבית שלנו למשפחה שלי ושלך, אני ואתה נקבע את הכללים שלנו לפי מה שנוח לנו ולא לפי מה שנוח לאחרים. אם הם קבעו להם כללים אז למה שלא נעשה אותו דבר? אמרתי לו שאני מאמינה שרק אני קובעת מה יהיה בחיים שלי. ההורים של הארוס שלי כל הזמן אומרים לו שאני לא מכבדת אותם ושאני רוצה להרחיק אותו מהמשפחה שלו ושיהיה לו קשה איתי כי אני עקשנית והם אפילו אומרים שאני לא מכבדת אותו כי סירבתי לצאת מהאוטו!! עכשיו הוא חושב שאני שונאת את ההורים שלו במיוחד את אמא שלו ( וזה לא כלכך לא נכון אבל אני משתדלת לא להראות לו את זה, כי אחרי שדיברתי איתה בטלפון בכלכך נימוס והיא נזפה בי קשות,, אני לא סובלת אותה ויקח לי זמן לשכוח,,,, אני זקוקה לחוויה מתקנת) הארוס שלי (ואני לא דיברתי עליו ועל האישיות שלו) אבל כך בקצרה : הוא אדם 10 והמשפחה שלי מתה עליו, הוא בן 24, סטודנט להנדסת תוכנה שנה אחרונה בטכניון, אדם רגיש, חכם, משכיל, מפנק, חם ואוהב וחתיך
בעל אחריות, עובד בהייטק וכשאנחנו ביחד לבד אנחנו כל כך מאושרים. כשאמא שלו בתמונה אני לא יודעת מה קורה, היא כל הזמן מתלוננת שהיה פרצוף חמוץ, שאמרתי דברים לא נכונים, שלא הייתי צריכה לעשות כך וכך... והדבר שהכי מרגיז זה שהיא לא באה ישירות ואומרת לי את זה בפנים, אלה ישר רצה ומתלוננת לבן שלה. פעם אחת אני התלוננתי לו שהיחס של אמא שלו כלפי לא היה טוב, והוא ישר הלך ורב איתה על זה, והיא באה ואמרה לי " אם יש לך משהו בואי תגידי לי " זה היה פעם כשהייתי אצלה בסלון והיה איזה אירוע משפחתי והסלון היה מלא, אז אני באתי וחיקיתי שעות ובסוף היא אמרה לי לעלות לקומה השניה ולהתאפר לבד!! אחרי שהיא איפרה את האחרות ואפילו חזרה ותיקנה להם את האיפור ואני ישבתי בצד כמו איזה בן-אדם זר , והקטע הכי מעניין זה כשהארוס שלי בא לסלון אז פתאום חמותי נזכרה שאני נמצאת שם והתחילה לקרוא לי לבוא כדי שהיא תאפר אותי. באותו יום גם קרה עוד סכסוך, כשהלכתי לאולם והופתעתי שנשים לא יושבות עם גברים ( זה גם מנהג שאני לא סובלת ) אז הארוס שלי הושיב אותי, ישב איתי כמה דקות והלך. ואני ישבתי שעה וחצי על שולחן עם אנשים שאני לא מכירה, לא מדברת ולא כלום, וכשחמותי הגיעה, כמובן אחרונה, אני כבר היה נמאס לי עד מוות ורוצה הביתה, אז אמרתי לה שאני עייפה וכבר שעה וחצי לבד ושנמאס לי ורוצה הביתה, והיא אמרה לי: אבל הבן שלי לא יכול עכשיו לעזוב את הארוע ולהסיע אותך הביתה, אז אמרתי לה שהוא יכול להסיע אותי ולחזור אין לי בעיה ! ואכן הוא הסיע אותי הביתה וכמובן השאר אתם יכולים לדמיין,,,, ההורים שלו יצאו מדעתם, שאיך הוא עושה את מה שאני רוצה? ואת מה שנוח לי, ? בשבילם זו פדיחה . וזה לא הכל, הנשים שם על השולחן עוד אמרו שאני ישבתי עם פרצוף חמוץ כל הזמן (אולי !!) אבל מה הם עוד רצו שאני אחייך לעצמי שעה וחצי ???????? אני חשבתי שאשב ליד הארוס שלי, נבלה נרקוד נוכל ונשתה, אבל אכלתי אותה בגדול. אמרתי לו לארועים כאלה אני עוד לא הולכת אבל הוא לא הסכים אז הסכמנו שבעתיד אלך רק לשעה וזהו. אני לא אומרת שאני מלאך חף מפשע!! גם אצלי יש מה לשפר ולתקן, אני צריכה להיות דיפלומטית יותר ולא כלכך קנה. אבל בשורה תחתונה יש לי הרגשה שכל מה שאעשה תמיד ימצאו משהו לתלונן ותמיד יסתכלו על חצי הכוס הריקה. אז אולי עדיף לא להתחנף, לסבול קצת אבל בסוף כולם ילמדו מי אני ומה מקובל עלי ומה לא !! אז מה דעתכם ??