,,קצת תמיכה,,,,

דוטקצי

New member
,,קצת תמיכה,,,,

בוקר טוב רציתי לשתף במצב בו מתרוצצות בי שתי מחשבות סותרות, בני המופלא,חולה אפילפסיה (לא אלעה אתכם בקושי הנוראי,,,)התגייס לצבא, כעת בטירונות ,מאוד מאוד קשה לו,אני רואה אותו במצבים בלתי אפשריים-של תשישות פיזית ויפשית,,, מצד אחד אני יודעת שמהקושי הזה יצמח ,שההתמודדות הזו-שקשה לו גם תעזור לן בהתמודדויות אחרות בחיים,שהוא צובר חוויות-ואפילו שינן נעימות -הוא לומד על החיים..מצד שני אני רואה אותו באפיסת כוחות \ \על סף התמוטטות ,,הלילה התעורר מתוך סיוט בחלום-לקח את הנייד החל לצעוק ולברוח,,התעוררנו מהרש,,הבנו שהוא בתוך חלום ,,החזרנו אותו למיטה,, וכל הלילה ההתחבטות,,מה טוב לעשות?!?,,האם להשיך את הדרך שהיא קשה לו,, שהוא משדר מצוקה,,ואם נעזור,,במה נועיל,,הרי רוצים שיתמודד,,, והבוקר 4.30 השעון מצלצל והוא קם אורז את חפציו,, לוגם שתי לגימות מהקפה ,,, מזנקים לרכב ודוהרים שלא יאחר את הרכבת,,שיגיע בזמן,, המסר -אתה יכול,,לכולם קשה, כולם בוכים ,הקושי יסתיים, אלוהים הלואי ויתחזק ,הלואיויצליח להתמודד,,
 

אטיוד5

Active member
YY, דוטקצ'י, ילדת בגיל 13?

מצטער, אני לא מבין באפילפסיה, ממש לא. לא ידעתי שזה מוביל לתשישות כרונית. חשבתי שזה רק בהתקפים. הוא ילד די גדול. אם הוא שם, כנראה שהוא יכול. בינתיים לפחות. ברגע שזה יהיה קשה לו מדי אני מניח שהוא יודיע. רק שלא יקרה מצב שהוא יהפוך לדכאוני מזה. תגידי לו שיחרוק שיניים, אבל שזה בכלל לא מבייש אם מצבו הבריאותי לא מאפשר לו, ואם באמת המצב בלתי נסבל אז שיפסיק. תזכרו, העיקר הבריאות. כל הכבוד לו (וגם לך שחינכת אותו) שהוא בכלל מנסה. בהצלחה
 
רותי'לה

הצבא מכיר חולי אפילפסיה, ויודע לעזור להם. חולי אפילפסיה משרתים בצבא כבר לפחות עשרים שנה [אני ,לא חולת אפילפסיה, התגייסתי לפני עשרים ואחת שנים, והכרתי בחור חולה אפילפסיה בצבא]. לצערי התוודעתי להתקפים אפילפטים מקרוב לאחרונה, הם אכן לא נעימים לצופה, וגם ללוקה בהם, אבל אם הוא התגייס, סימן שהמגייסים היו סבורים שיוכל להתמודד עם קשיי הצבא. היה דווקא נחמד אם את היית משדרת לו אותו דבר: אתה יכול להתמודד עם קשיי הצבא. בעיני הלא אוביקטיביות, שרות בצה"ל הוא עסק חשוב. בהצלחה לבנך, ולאמו החרדה. ולאביו [טוב, לא נכתוב הבוגד הפעם]
 

דוטקצי

New member
מפוזרת חביבה אמיתית,,אהלן,,

האם נישאת לו?לאותו בחור? יש לי אלייך עוד הרבה שאלות..
 
לא נישאתי לאותו בחור

אותו בחור עדיין חבר טוב של משפחתי ושלי. הוא איש טוב, בעל אוהב לאשתו , ואדם משכיל ונעים הליכות [בעיני].
 
גילוי נאות;

לי היה בגיל התבגרות מה שקוראין "אפילפסית נעורים".. ממה שאני זוכר, ההתקפים שלי היו קשורים יותר במין סוג של עירפול חושים שבד"כ מלווה בהקאה של תוך כדי ותוך 5 עד 10 דקות אחרי - התאוששות. לא הייתי נופל על הרצפה או משהו כזה אלא "מִתּאַבֵּן" וּבּוֹהֶה.. (משהו כזה). בצבא נתנו לי על זה סעיף בלבד (היה לי פרופיל 97). לאכזבתי זה לא פטר אותי משום תפקיד שהוא. עשיתי שמירות, בט"ש, תורניות מטבח, כוננות מבצעית.. you name it. בסופו של דבר, כפי שהיה צפוי, עם הבגרות זה חלף כליל. כיום איני סובל משום צורה של אפילפסיה או סוג אחר של סינדרום דומה כפי שזכור לי מאז. מקווה שגם הבן שלך יעבור את אותה התקופה וייצא מזה רגיל ונורמטיבי. זאב
 

דוטקצי

New member
זאב אפור תודה על הגילוי הנאות;

לך היה בגיל התבגרות מה שקוראין "אפילפסית נעורים".. וזה תודה לאל -והלוואי על בני חלף ועבר, לבני יש מגיל חצי שנה -ונודע לי שאם מתחיל בגיל הזה,, זה שונה אני מתפללת מעומק הלב שגם לבני התופעה תחלו ף אמן
 
למעלה