קצת תמיכה נפשית

[באיו]

קצת תמיכה נפשית

למי ששכבר התכתב איתי ומי שלא... הסיפור הוא כזה- חמש שנים מייגעות ומייאשות נלחמתי בקושינג המעצבן הזה בלי לדעת בכלל מה עובר עליי ולמה. לפני חודשיים בערך גילינו שזה גידול במוח. סבבה! מה אכפת לי מה זה- העיקר שיש לזה שם ויותר חשוב מזה- פיתרון! עד לפני כמה ימים הייתי כולי אופטימית ושמחה... לקחתי הכל ממש בקלות, לא פחדתי מהניתוח, לא עניין אותי ההחלמה שאחריי זה... סבלתי כל כך הרבה ובמשך כל כך הרבה זמן- שכבר לא היה אכפת לי מה האבחנה העיקר שיש אבחנה!!! אז למה אני כותבת לכם פה עכשיו? לכל הנשמות הטובות מסביבי כנראה הפריע שאני לא משותקת מפחד... מאז הגילוי המרעיש אני רק שומעת כל הזמן "את לא מפנימה" "את מכחישה" "זה יבוא לך בבום" "את לא מבינה את חומרת המצב" "זה מסוכן את יכולה למות" "את לא מעכלת" "זה ניתוח מוח" (דגש על המוח) בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה אז הצליח להם! הקנוניה שחברה נגדי הצליחה להכניס לי לראש שזה באמת מסוכן וחשוב ועדין וקשה וכואב ומפחיד והיסטרי טוב... אני יודעת שזו לא באמת קנוניה- רק אנשים שאכפת להם ואוהבים אותי, אבל אני מרגישה שהכל יצא מפרופורציה- או שאני יצאתי מפרופורציה... חברות שלי בוכות לילות שלמים עד שהאמהות שלהן מתקשרות לאמא שלי בדאגה... (לא לנזוף או משהו סתם לדבר) אולי עד עכשיו הייתי שאננה בקיצוניות... אולי באמת מהכחשה... אבל למי אכפת? כל עוד זה איפשר לי להמשיך ולתפקד עד הניתוח, לא צודקת? אז יבוא בבום? שיבוא! עדיף להיות בהלם כמה ימים קשים מאשר להיכנס לדיכאון וחרדות חודשים מראש... מה רוצים ממני? שאני אשב ואפחד ואבכה כל היום כל הזמן? אבל עכשיו אחריי שכל החברים והמשפחה ישבו עליי ככה... אפילו אמא שלי ל קחה אותי לפסיכולוגית שלי כדי שתסביר לי כמה שאני בהכחשה ובניתוק אז לא יודעת כבר... אם שלושה אומרים שאתה שיכור- תלך לישון, לא? אם כולם כל כך דואגים לחזור ולהסביר לי כמה שזה מסוכן ודרמטי... אז אני כבר שני לילות לא ישנה... מכינה צוואות בראש- מי יקח את התוכים ולאן ילכו החמוסים... כותבת תסריטים של מה יקרה אם אני לא אמות- רק אשאר נגיד עיוורת (אמרו לי שהגידול אולי יושב על עצב הראיה) או נכה או משהו ואני לא מבינה מה היה רק כשחייתי לי בבועה של "יהיה בסדר"...? אבל עכשיו אני כבר לא מצליחה לחזור אליה... תגידו לי אתם- כל מי שעבר את הניתוח או יש לו היכרות וניסיון עם זה... מה נחשב נורמאלי? להיות אופטימי ולהאמין שהכל יעבור בשלום? (כי ניסיתי את זה ואז אמרו שאני מכחישה את הפחדים שלי) או לפחד ולדאוג? מה אני אמורה לעשות עכשיו? יש לי עוד חודש בערך לניתוח (אגב דוק- ה MRI עוד יומיים) אם אני אמשיך לא לישון אני אשתגע... כדורי שינה אגב לא עוזרים כבר ואני לא רוצה לקחת מינון יותר גבוה. בבקשה אל תגידו "אין נכון ולא נכון" או "זה אינדיבידואלי" תגידו מה אתם באמת חושבים האופטימיות שלי הייתה מוגזמת? זה אולי לא הכי טבעי לשמוח כשבגיל 23 מבשרים לך שיש לך גידול במוח- אבל כל כך הרבה סבל עבר עליי שראיתי בגידול הזה את האור!!! סוף סוף פיתרון אמיתי... סוף סוף תשובה... ואח"כ חזרה לחיים נורמאלים! איזה כיף!!! אם מישהו מוכן לספר מה עבר עליו/עליה לפני הניתוח אני מאוד אשמח לשמוע... תחושות רגשות פחדים שמחה הקלה כאב וכל מה שהיה שם אפשר גם במסרים חסויים העיקר שאני אדע שאני לא משוגעת לילה טוב לכולם וכמובן- תהיו בריאים

 

[דר קרן תורגמן]

הנסיון שלי הוא כמובן מקצועי

כי נחסך ממני התענוג הזה. אבל יש לי קצת נסיון מקצועי. לדעתי הקרובים שלך דואגים לך, אבל מדברים מחסר ידע. כל ניתוח יכול להיות מסוכן, אבל זה יחסית ניתוח קטן, הוא נעשה דרך כניסה לנחיר, לא משאיר כל צלקת. אם אין סיבוך אחרי יומיים שלשה את בבית. לא מת לי אף חולה אחרי ניתוח זה. מה עוד אני יכולה להגיד לך? סיכויים מצויינים להחלים, ואם הניתוח לא פותר את הבעיה, ניתן להוסיף טיפול בקרינה ממוקדת, מה שנקרא רדיוכירורגיה. יש בפורום הזה כמה אנשים שמשתתפים והחלימו מקושינג, כל אחד והסיפור שלו. יש את טל כמובן שהיה לה גידול באדרנל, והיאהיום "פצצה מהלכת" עם מימדים של דוגמנית מסלול, יש את שגית של רון (אני מכירה אותה בצורה עקיפה רק כי היא לא פציינטית שלי), החלימה לאחר ניתוח והקרנה, יש את אפי שחלה כשהיה ילד, בזמנו לא נתחו עדיין את ההיפופיזה, הוא קבל הקרנה ועבר כריתה של האדנרלים (לפני 30 שנים). לי כמובן היו עוד כנה וכהנה חולים עם קושינג שנותחו והחלימו במשך השנים, אבל אני לא מודעת שהם מבקרים בפורום זה, יכול להיות בגלל שהבעיה נפתרה והם לא חושבים על אנדוקרינולוגיה כבר.

 

[talsa9]

מניסיון -

תשאירי את ההיסטריה לאנשים שמסביבך. תשמרי את האנרגיות, ותחליטי שאת לוקחת את הסיפור הזה איך שמתאים לך, לא איך שמתאים לאחרים. אם את סומכת על הפסיכולוגית שלך, תני לה להוביל אותך ולשמור עליך. אותי זה הציל, ומציל עד היום. דווקא החוויה הניתוחית אצלי הייתה החלק הקטן של החבילה, והביאה איתה הקלה מאד גדולה, בעיקר כשהחלו שינויים פיזיים דרמטיים לטובה. הקשיים הגדולים באו במקומות שלא נראים לעין המתבונן, אלא לעיני בלבד (ושל הפסיכולוגית המופלאה שלי). תצמידי אליך את מי שמספק לך אנרגיות טובות, ומי שלא מספק כאלו יצטרך לספוג מרחק מסוים. זה בסדר. את נלחמת על הבריאות שלך, ולמדתי שאגוצנטריות זה חלק בלתי נפרד מזה. קחי רק מה שטוב לך, תהיי רק ליד מי שמחזק אותך, ואלו שלא נכללים בזה ואת יקרה להם באמת, ישרדו את התקופה הזו וישארו לידך גם אחרי. אל תשכחי - זו מלחמה: על בריאות, על איכות חיים. זה הזמן לשים את עצמך במרכז, בלי להתנצל על זה. ודוקטור - לא הגזמת קצת?? עכשיו תורי להסמיק...

 

[לוני פוני]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה שנכתבה

 

[לוני פוני]

קודם כל אני מאחלת לך החלמה מהירה

ושהכל יהיה מאחורייך בקרוב מאוד. שנית, אני מאוד מזוהה איתך בכל מה שכתבת. אני עברתי ניתוח עם הרדמה מלאה (שגם היא כרוכה בסיכון לא קטן ...סיבוכים וכו') . אני השתדלתי לשמור על עצמי - כל הזמן דיברתי לעצמי והרגעתי את עצמי יהיה בסדר אני יעבור את זה ..זה לא היה קל בכלל לא פעם מצאתי את עצמי לא ישנה או פיתאום מתחילה לבכות מרוב פחד ולחץ...אבל מיד עצרתי את עצמי נשמתי נשימות עמוקות מאוד ונרגעתי ...והמשכתי במנטרה יהיה בסדר אני בסדר. ככה גם בבית חולים כל הזמן נשימות עמוקות ורגועות תנסי לחשוב על דברים שמחים תוכניות סיטואציות מצחיקות שקרו לך...דברים שראית ברחוב והיו מצחיקים ...זה אפשרי קצת להסיח את דעתך . ספר טוב יכול להסיח מצויין את הראש (אם את בקטע של קריאה). לגבי אנשים, יש לך שתי בחירות או להיסחף איתם בדיבורים שלהם ולהכנס למקום שהם מנסים להכניס אותך או ברירה נוספת להשאר איפה שאת וזה אומר שאת שומעת מה שהם אומרים אבל !!! את שומרת על עצמך כמו שתיארתי לך אותי : נשימות עמוקות ותעודדי את עצמך כל הזמן ...יכול להיות שאת זקוקה ליותר מידע לגבי כל התהליך כדי שתדעי מה יקרה ...זה יכול לתת לך יותר ביטחון (תלוי בך, אני למשל זה מאוד הוסיף לי לדעת מה יהיה התהליך של השיקום ). והכי חשוב תשמרי על עצמך מבחינה נפשית כי זה חלק משמעותי מאוד מההחלמה !!! מקווה שעזרתי. (הניתוח שאני עברתי היה גידול שפיר בחלק התחתון של האוזן - ניתוח שנחשב מסובך מכיוון שעובר בו עצב הפנים ובזמן הניתוח עלולים לפגוע בו ולגרום לשיתוק ועוד סיבוכים). תרגישי טוב אל תסחפי לתוך המחשבות שהאנשים מסביבך מדברים . אני חושבת שפסיכולוגית יכולה לעזור לך דווקא במקום הזה (עם הדיבורים של האנשים מסביב). לוני פוני.