אני אסתכן בסקילה וירטואלית, אך אני חושב שמי שלא נהג כשורה
זו דווקא היא.
מותר לאדם לא לרצות מישהי בגלל סיבה זו או אחרת. מותר לו.
אצל אחדים זה המראה, אחרים לא ירצו בגלל הראש, ההיא לא תרצה כי הוא מקריח
והוא לא ירצה כי הוא לא אוהב את הפרופורציות. אבל לא על זה הויכוח נכון?
הויכוח הוא למה הוא אמר לה זאת. למה הוא טרח לכתוב מה הפריע לו.
הוא הרי לא התכוון להעליב אותה. לא זאת היתה מטרת המכתב. אם זו היתה המטרה, לא היה משבח אותה
כל כך וגם היה בוחר במילים פוגעניות.
הוא בסך הכל הסביר למה לא יהיה המשך. הוא גם חסך מעצמו את ההסברים העתידיים בזה שציין מה מפריע לו.
אפשר להאשים אותו במחסור של פוליטקלי קורקט, מה שאני חושב שהוא שגוי. אפשר כמובן
לשאול למה כתב זאת,אבל אז מה היה עונה לו נשאל לגבי ההמשך? שישקר? שיגמגם? שיצטייר כאידיוט שלא יודע
מה הוא רוצה? אז אמר לה שמשקלה מפריע לו להמשכיות הקשר. לי אמרה פעם מישהי שהיא רוצה שנמשיך להיפגש, אך התנאי הוא רק בדירתי או דירתה.
לא שזה הפריע לי הסידור הזה כמובן, אבל הסקרנות הכריחה אותי לשאול. מסתבר שהיא התביישה בפער הגבהים שלנו (40 ס'מ).
התביישתי, נעלבתי או כתבתי מכתב למערכת? לא ולא. אני חשבתי שזה דווקא אמור להחמיא, אבל הבנתי את מה שהיא אמרה. לא כולן אוהבות איך שאני נראה.
אותה אחת היתה אמורה להבין שמשקל עודף מפריע לכמה, אך מושך במיוחד לאחרים.
ואיך הגיבה הבחורה? כערסית מצויה. הוא כתב לה מכתב פרטי והיא היתה חייבת לביישו ברבים.
הוא החמיא לה אך היא לעגה לו.
הוא כתב מכתב מנומק, היא השתמשה בלשון של ערסיות.
והשיא? השיא הוא שהיא הרשתה לעצמה לערב את הבת שלו בסיפור ולהשיא לו הצעות באשר להורות טובה.
