קצת קשה לי פתאום....
יצא לי להכיר לא מעט בנים בזמן האחרון. יצא לי לשמוע על לא מעט בנים שגם מעוניינים... אבל.. דווקא עכשיו, אחרי חודשיים של התגברות יפה מאד, דווקא עכשיו שיש אפשרויות חדשות....אני מקבלת רגליים קרות...וזה לא שאני לא רוצה, אני כן. אבל כל הזמן אני נזכרת בו ובכמה שאהבתי אותו ולמרות זאת זה לא עבד. וזה הופך אותי לאפילו יותר בררנית ויותר פחדנית וחששנית בנוגע למי שאני אצא איתו בעתיד. אני לא רוצה לחוות עוד פרידות. אני לא צריכה להתנסות הרבה. מבחינתי אם הגבר הבא שאני אפגוש הוא הגבר המושלם בשבילי, אין לי בעיה להיות איתו לכל החיים בלי עוד התנסויות למיניהם. באמת שלא. אפילו עדיף. אני לא רוצה לחוות יותר מידי קשרים עד שהוא יגיע. אני יודעת שאין לי שליטה על זה, אבל אם היתה לי, בהחלט הייתי בוחרת שהוא יגיע עכשיו והייתי זורקת לכל הרוחות כל מיני התנסויות למיניהן עם בחורים אחרים. זה לא מעניין אותי. ודווקא בגלל זה ממש קשה לי... אני רוצה להרגיש אהבה שוב. אני רוצה להרגיש שיש מישהו שמאוהב בי עד עמקי נשמתו כמו שאני בו. אני כבר לא מסוגלת להתאהב בבחורים אם אני לא יודעת בטוח שהם מאוהבים בי. פעם זה היה קורה כל הזמן. אני לא מוכנה להיפגע יותר. לא מסוגלת לפתוח את הלב שלי לכל בחור שנראה טוב ועושה עיניים. וגם לא רוצה. פשוט רוצה שהוא יגיע אליי....וזהו... ולאט לאט אני מתחילה להרגיש כל כך הרבה כעס כלפיי האקס. ככל שהזמן עובר אני לא מצליחה להבין איך זה קרה. יום אחד הכל היה בסדר (היו קצת בעיות, זה נכון, אבל לא דברים שאיאפשר לפתור), ויום אחרי זה הכל נהיה שחור. ואני כועסת עליו כי הוא רצה שניפרד למרות שהוא אהב אותי ואני אהבתי אותו. הוא רצה שניפרד במקום לנסות לעבוד על הבעיות שהיו בנינו. אני הייתי מוכנה להילחם. הייתי מוכנה לתת הכל לעמן הבחור הזה שאהבתי כל כך. אין לכם מושג כמה אהבתי אותו. עד שפגשתי אותו לא נתתי את עצמי לאף אחד. הלב שלי היה נפתח עד האמצע ונסגר, בעוד שאותו הכנסתי אליי וחקקתי בתוכי. ממש ממש אהבתי אותו. וגם הוא אהב אותי. יכלו לראות את זה מקילומטרים. אז למה, למה לעזאזל הוא ויתר ככה. כמה מטומטמת יכולתי להיות שהייתי מוכנה להלחם בעוד שהוא לא היה מוכן להזיז אצבע. ואני פשוט כועסת כי לא מוצאים אהבה כל יום. אני לא מוצאת מישהו שאני מסוגלת לאהוב כל יום. וגם הוא לא. ועד שמוצאים מישהו כזה צריך לשמור עליו, לא לוותר עליו כמו על איזה צעצוע נחמד שראית בחנות והחלטת לוותר כי אין לך מספיק כסף. ואני יודעת שזה בטח יעבור לי עד הבוקר. אבל כל עוד ההרגשה הזאת כאן אצלי אני רק רוצה לבקש מכם- אם אתם אוהבים מישהו, אוהבים באמת- תשכחו מכל השאר, זה לא חשוב. הוא חשוב. תאהבו אותו ותלחמו עבורו. ואם יש קצת בעיות- תתקנו אותם! אל תוותרו. אל תתעצלו ואל תפחדו. פשוט תבינו ותעריכו את האהבה שקיבלתם. כי אנחנו לא אוהבים אהבה רומנטית הרבה בחיים. רק מספר מצומצם מאד של אנשים זוכים לאהבה הזאת שלנו- אז תשמרו על מי שאתם אוהבים. תהיו רומנטים. שימו את האהבה שלכם בראש סדר העדיפויות. כל השאר זה סתם בולשיט...
יצא לי להכיר לא מעט בנים בזמן האחרון. יצא לי לשמוע על לא מעט בנים שגם מעוניינים... אבל.. דווקא עכשיו, אחרי חודשיים של התגברות יפה מאד, דווקא עכשיו שיש אפשרויות חדשות....אני מקבלת רגליים קרות...וזה לא שאני לא רוצה, אני כן. אבל כל הזמן אני נזכרת בו ובכמה שאהבתי אותו ולמרות זאת זה לא עבד. וזה הופך אותי לאפילו יותר בררנית ויותר פחדנית וחששנית בנוגע למי שאני אצא איתו בעתיד. אני לא רוצה לחוות עוד פרידות. אני לא צריכה להתנסות הרבה. מבחינתי אם הגבר הבא שאני אפגוש הוא הגבר המושלם בשבילי, אין לי בעיה להיות איתו לכל החיים בלי עוד התנסויות למיניהם. באמת שלא. אפילו עדיף. אני לא רוצה לחוות יותר מידי קשרים עד שהוא יגיע. אני יודעת שאין לי שליטה על זה, אבל אם היתה לי, בהחלט הייתי בוחרת שהוא יגיע עכשיו והייתי זורקת לכל הרוחות כל מיני התנסויות למיניהן עם בחורים אחרים. זה לא מעניין אותי. ודווקא בגלל זה ממש קשה לי... אני רוצה להרגיש אהבה שוב. אני רוצה להרגיש שיש מישהו שמאוהב בי עד עמקי נשמתו כמו שאני בו. אני כבר לא מסוגלת להתאהב בבחורים אם אני לא יודעת בטוח שהם מאוהבים בי. פעם זה היה קורה כל הזמן. אני לא מוכנה להיפגע יותר. לא מסוגלת לפתוח את הלב שלי לכל בחור שנראה טוב ועושה עיניים. וגם לא רוצה. פשוט רוצה שהוא יגיע אליי....וזהו... ולאט לאט אני מתחילה להרגיש כל כך הרבה כעס כלפיי האקס. ככל שהזמן עובר אני לא מצליחה להבין איך זה קרה. יום אחד הכל היה בסדר (היו קצת בעיות, זה נכון, אבל לא דברים שאיאפשר לפתור), ויום אחרי זה הכל נהיה שחור. ואני כועסת עליו כי הוא רצה שניפרד למרות שהוא אהב אותי ואני אהבתי אותו. הוא רצה שניפרד במקום לנסות לעבוד על הבעיות שהיו בנינו. אני הייתי מוכנה להילחם. הייתי מוכנה לתת הכל לעמן הבחור הזה שאהבתי כל כך. אין לכם מושג כמה אהבתי אותו. עד שפגשתי אותו לא נתתי את עצמי לאף אחד. הלב שלי היה נפתח עד האמצע ונסגר, בעוד שאותו הכנסתי אליי וחקקתי בתוכי. ממש ממש אהבתי אותו. וגם הוא אהב אותי. יכלו לראות את זה מקילומטרים. אז למה, למה לעזאזל הוא ויתר ככה. כמה מטומטמת יכולתי להיות שהייתי מוכנה להלחם בעוד שהוא לא היה מוכן להזיז אצבע. ואני פשוט כועסת כי לא מוצאים אהבה כל יום. אני לא מוצאת מישהו שאני מסוגלת לאהוב כל יום. וגם הוא לא. ועד שמוצאים מישהו כזה צריך לשמור עליו, לא לוותר עליו כמו על איזה צעצוע נחמד שראית בחנות והחלטת לוותר כי אין לך מספיק כסף. ואני יודעת שזה בטח יעבור לי עד הבוקר. אבל כל עוד ההרגשה הזאת כאן אצלי אני רק רוצה לבקש מכם- אם אתם אוהבים מישהו, אוהבים באמת- תשכחו מכל השאר, זה לא חשוב. הוא חשוב. תאהבו אותו ותלחמו עבורו. ואם יש קצת בעיות- תתקנו אותם! אל תוותרו. אל תתעצלו ואל תפחדו. פשוט תבינו ותעריכו את האהבה שקיבלתם. כי אנחנו לא אוהבים אהבה רומנטית הרבה בחיים. רק מספר מצומצם מאד של אנשים זוכים לאהבה הזאת שלנו- אז תשמרו על מי שאתם אוהבים. תהיו רומנטים. שימו את האהבה שלכם בראש סדר העדיפויות. כל השאר זה סתם בולשיט...
וזה כבר לא משנה בכלל, כי הקשר הזה לא יחזור. אני לא אוהב אותו יותר. אבל פשוט קשה לי להבין איך...אתה יודע? איך מוותרים כל כך מהר. זה מן סיפור בהמשכים, ם תטייל בין ההודעות שלי בטח צ=תצליח להרכיב את הפאזל. לא שזה כל כך חשוב... אני מניחה שבסופו של דבר אני אעשה מה שאני ארגיש