lovelycupcake
New member
קצת קשה (ט)
קצת קשה.
זה משונה בשבילי לכתוב את זה, להודות שבאמת קשה לי, שאני לא מסוגלת.
אבל כן, קצת קשה.
אני לא אודה שבאמת קשה לי
רק קצת.
איך שבוע יכול להכביד כל כך?
לא קמתי כמעט בכלל מהכיסא, אני רק לומדת ולומדת.. אז עבר מבחן אחד ונשארו עוד כמה.. הם לא נעשים קלים ואני רק נכשלת.
וגם הגיעו תוצאות האבחון.
המאבחנת זיהתה אצלי יכולות גבוהות מאוד בתוחמים רבים, גבוהות מידי. אין סיכוי שאני סובלת מהפרעות קשב, חס ושלום, ולא השפעת הרטלין שהתחלתי לקחת לא מזמן, לא ההתנהגות שלי ולא דיווחים של יותר מעשר שנים שבהם כותבים עלי "את צריכה להיות מסודרת יותר"/"תפסיקי להשתולל"/"את חייבת להתחיל להקשיב בשיעורים" ועוד רבים וטובים, ישנו את דעתה. ועכשיו אני צריכה לערער-ואין לי זמן.
והרטלין.. כמה שהוא עוזר ככה הוא מזיק. את התאבון הא העלים לי ואני נאלצת לאכול לפי שעה. מזל שיש את הדיאטנית שנתנה לי תפריט קבוע-אחרת הבולמיה הייתה מתחלפת בהרעבה.
וגם המצב רוח, אני כל כך מדוכאת, ואז עצבנית, ואז מדוכאת, ואז בא לי לעשות משהו מפגר-ואז לא בא לי כלום..
ולאן הזוגיות שלי הולכת? אין לי מושג.
המצב השתפר, אך התחושות בפנים לא עוברות.
ואני עייפה.. אני עייפה כל כך.. כל הזמן..
ובכללי? קצת קשה, לא הרבה..
אבל איך אפשר להיות שם בשביל כולם? איך אפשר כשאני לא שם בשביל עצמי.
אז רק קצת קשה.. באמת שרק קצת
קצת קשה.
זה משונה בשבילי לכתוב את זה, להודות שבאמת קשה לי, שאני לא מסוגלת.
אבל כן, קצת קשה.
אני לא אודה שבאמת קשה לי
רק קצת.
איך שבוע יכול להכביד כל כך?
לא קמתי כמעט בכלל מהכיסא, אני רק לומדת ולומדת.. אז עבר מבחן אחד ונשארו עוד כמה.. הם לא נעשים קלים ואני רק נכשלת.
וגם הגיעו תוצאות האבחון.
המאבחנת זיהתה אצלי יכולות גבוהות מאוד בתוחמים רבים, גבוהות מידי. אין סיכוי שאני סובלת מהפרעות קשב, חס ושלום, ולא השפעת הרטלין שהתחלתי לקחת לא מזמן, לא ההתנהגות שלי ולא דיווחים של יותר מעשר שנים שבהם כותבים עלי "את צריכה להיות מסודרת יותר"/"תפסיקי להשתולל"/"את חייבת להתחיל להקשיב בשיעורים" ועוד רבים וטובים, ישנו את דעתה. ועכשיו אני צריכה לערער-ואין לי זמן.
והרטלין.. כמה שהוא עוזר ככה הוא מזיק. את התאבון הא העלים לי ואני נאלצת לאכול לפי שעה. מזל שיש את הדיאטנית שנתנה לי תפריט קבוע-אחרת הבולמיה הייתה מתחלפת בהרעבה.
וגם המצב רוח, אני כל כך מדוכאת, ואז עצבנית, ואז מדוכאת, ואז בא לי לעשות משהו מפגר-ואז לא בא לי כלום..
ולאן הזוגיות שלי הולכת? אין לי מושג.
המצב השתפר, אך התחושות בפנים לא עוברות.
ואני עייפה.. אני עייפה כל כך.. כל הזמן..
ובכללי? קצת קשה, לא הרבה..
אבל איך אפשר להיות שם בשביל כולם? איך אפשר כשאני לא שם בשביל עצמי.
אז רק קצת קשה.. באמת שרק קצת
