קצת פריקה

[חלומותשל אחרים]

קצת פריקה

אז החודש אני במחלקת ילדים בסטאז'.
השבוע הייתי בעיקר בכירורגית ילדים וטיפול נמרץ ילדים.
עקרונית כיף לי בילדים. הם כולם כל כך מקסימים, פשוט לאכול אותם.
אבל יש מקרים שפשוט מוחצ'ים את הלב.
למשל תינוק קטנטן בן כמה חודשים שהוריו פשוט נטשו אותו. הוא שוכב לבד בטיפול נמרץ, בלי הורים, בלי צעצועים, בלי כלום. מתחשק להרים אותו ולחבק אותו, אבל אסור- יש בידוד מגע.
או למשל תינוק קטנטן אחר, מלאכי לחלוטין. חייכן, בלונדיני, עיניים כחולות. שנולד עם לוקמיה.
או למשל ילדה שנפלה מחלון ביתה, כרגע מורדמת ומונשמת בטיפול נמרץ, כולה מרוסקת. אלוהים יודע מה יהיה איתה.
כל הילדים האלה הולכים איתי בלב הבייתה ומלווים אותו גם כשאני לא שם.
אולי בזכותם אני מצליחה כן לנסות להיצמד יותר לתפריט, כי זה פשוט לא מה שחשוב בחיים...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

באמת עצוב.

זה לא הופך את הדברים לקלים או פשוטים יותר, אבל זה מרגש שיש מי שהולך עם התינוקות האלו הביתה, וחושב עליהם, ומשנה סדרי עדיפויות בגללם...

 

[lital172]

באמת שהלב נקרע

כמה עיניים שרוצות לחיות שכמהות לאהבה. עבדתי בגן ילדים עם מוגבלויות וכל יום אני מדמיינת בראש איך ילדה שהכי אהבתי שם רצה... ושמחה . שבמציאות היא עם סדים וחגורה ולא יכולה להזיז את עצמה. אז באמת צריך להגיד תודה על מה שקיבלנו ולהעריך.. וכמו שרחלי אמרה עצם זה שאת הולכת עם הילדים האלו במחשבות ובלב. זה כבר חיבוק שעוטף אותם ואותך.