קצת עצוב

[.m]

אוי אלון, אלון...

אתה נפלא. כל ההבנה הנקיה, הלא שופטת, המקבלת והתומכת בפעולה שגורמת לך לא מעט כאב... זה החומר שממנו עשויים מלאכים, שוחת אליך

גדול. וכמה שאתה צודק... קודם כל - כן, זה טוב לבכות. לפרוק את כל המטען הזה שיושב על הלב ומכביד על הנשמה, ומערפל את ההראיה הבהירה וההגיונית. יש לנו (וכשאני אומרת לנו אני בפירוש מתכוונת למין האנושי בכללותו) סוג של הקלטה במח שגורמת לנו לקלקל לעצמנו בכל פעם שאנחנו מתקבים למשהו הטוב, הנקי, הטהור הזה שממלא אותנו בחום ואהבה. אנחנו מתחילים לחפש סיבות לסגת, לברוח, להרוס, כי אנחנו לא באמת מאמינים שמגיע לנו שיהיה לנו עד כדי כך טוב. אז זהו - שמאוד מגיע לנו! כשטוב לנו ואנחנו מרגישים בטוחים, אנחנו מורידים את החומות, ומרשים למי שאנחנו באמת להתגלות. זה בדיוק הזמן שאותה הקלטה בראש מתעוררת ולוחשת לנו בשקט בשקט "אם תוריד את החומות אתה תיפגע! אתה רק חושב שזה מקום בטוח עבורך - בעצם, יום בהיר אחד אתה תעורר ותגלה ששוב עזבו אותך, ואתה שוב לבד! לא באמת אוהבים אותך פה" וזה לא נכון! אוהבים אותך פה. אפילו אוהבים מאוד. כל החוכמה היא לזכור שהקול הקטן הזה הוא עיוות של הפחדים שלנו במסווה של היגיון. הוא לא אמיתי. הוא לא הגיוני! אז מה עושים איתו? מדברים עליו! כוכב יקר - עושה רושם שמצאת בחור מדהים שאפשר בהחלט לדבר איתו על כל הפחדים, כל החששות וכל החלומות... ואולי אפילו, מי יודע, להפטר מכמה פחדים ולהגשים כמה חלומות. אלון טוען שהדלת עוד פתוחה, וני אמליץ לך לקחת כמה ימים ולחשוב טוב, אולי בכל זאת כדאי להכנס חזרה פנימה ולדבר על הכל...

לשניכם mai

 

[white star]

../images/Emo45.gif

וכל מילה מיותרת

 

[עודד א]

"להגרר" ? "בעל כורחי"?

אלוני, אתה נשמע קצת סובל...

 

[daniel365]

../images/Emo24.gif

אל תרגיש מאולץ להיכנס... פה אנשים נמצאים רק בכיף (ראה שרשורים אחרים

... ולא אוסיף דבר

ואאחל לך שוב רק אושר עם כל אד שתבחר ויבחר בך... אני.

 

[hatul]

אין לך על מה להתנצל ../images/Emo13.gif

אתה מוזמן לכתוב (אם כי אני בעצמי לא כותב כאן כמעט) נראה לי שיש לך כישרון כתיבה, ואתה גם מצטייר כבחור חיובי וטוב יהיה מעניין לקרוא דברים נוספים שתכתוב, בתקווה שגם תחליט להירשם ל-

נראה לי שכדאי לבקר בפורום עם העלים הירוקים...

 

[אנאבל האחת והיחידה]

../images/Emo45.gif מסכימה עם מאי

כוכב יקר, הפחדים שאתה חש מוכרים לכל אדם, כך נראה לי. כולנו מפחדים להיפתח, להיתמסר ולהיפגע. אני מעריכה את הכנות שלך! שיתפת את בן-הזוג (או אולי בן-הזוג הפוטנציאלי) ברגשותיך. ונראה שמצאת בחור מדהים, בחור שמאוד מחובר לעצמו ורגיש לסביבתו. וחשוב מכל, הוא רגיש גם לתחושותיך! עצתי היא: קח לך כמה ימים כדי להתבשל במיץ של עצמך קצת... ודבר איתו. יש לך עם מי לדבר, זה ברור. יש לך גם אותנו. בכל מקרה, אני מקווה בשביל שניכם שתמצאו אהבה גדולה, אולי אחד בשני ואולי במקומות אחרים, טובים ומבינים גם כן. ואלון, אתה לא יודע כמה שאני מזדהה עם כל מה שכתבת. ההרגשה שמצאת מישהו שנעים לך איתו, ואתה מרגיש במחיצתו כל כך נוח, אולי אין בהכרח פרפרים בבטן, אבל יש לידך איש מדהים, אמיתי וחם. והאכזבה. עברתי סיפור מאוד מאוד דומה בעצמי בזמן האחרון ממש (תשאל את עודד). אני כרגע דווקא בשלב שאחרי - השלב של חידוש הקשר ונתינת צ´אנס. זה עוד יכול להצליח. מי יודע? אנחנו פה. שותפים לרגשות ולבילבול, אוהבים, ואם יהיה צורך: גם תומכים. אז קחו כמה ימים ותנו צ´אנס לאהבה (אם אני נשמעת ממש קיטשית, אני מצטערת)

 

[כוכב שנופל]

קצת עצוב

כשהגעתי בפעם הראשונה לקבוצה, רציתי לראות איך הומואים נראים. רציתי לראות אם הם יודעים לדבר? אם יש להם שתי רגליים ושתי ידיים? מהרגע שגיליתי שאני הומו ועד לפני חצי שנה (ואני בן 26) חייתי בהרגשה שאני לבד, ושאין הומואים שדומים לי. בדיעבד, זו היתה מחשבה מתנשאת, אבל פחדתי. פחדתי להיכנס לעולם הזה. ואז החלטתי שאני לא יכול יותר לחיות ולהרגיש לבד. מצאתי לי קבוצה ללכת אליה והיה לי כיף. בפעם הראשונה היו לי חברים הומואים, שנהיו החברים הכי טובים שלי. לא רציתי להתאהב. רציתי ללכת צעד צעד, כי חשבתי שזה מוקדם לי מדי שיהיה לי חבר. הרגשתי שעד שאני לא ארגיש "בסדר" עם עצמי, זה לא פייר שאתחיל קשר עם מישהו. אבל אז ראיתי אותו. האמת ששמתי עין על אלון (שם בדוי) עוד מההתחלה, אבל לא חשבתי שיקרה בינינו משהו. יום אחד, באחד מהמפגשים בקבוצה יצא לי לדבר איתו. בפעם הראשונה דיברתי עם בן אדם, והרגשתי משהו בלב. מן התרגשות כזו. לא לקחתי ממנו את מספר הטלפון שלו, ובדרך הביתה אמרתי לעצמי "אני לא מאמין שזה קורה לי"; אולי בכל זאת אני כן רוצה להיות עם מישהו? הרי אי אפשר לעצור את עצמך מלהתאהב. התברר לי שגם הוא שם עין עלי. גם הוא הרגיש משהו כלפיי. החלטנו להיפגש. באתי אליו ביום שבת בלילה והוא היה למטה. בשניה שראיתי אותו, מרוב התרגשות עשיתי תאונה. באמת שלא ראיתי את הרכב שעמד שם סתם באמצע הכביש! שכבתי לידו במיטה, התחבקנו, וכל הלילה (לא) ישנו כשאנחנו מחובקים ומדברים. זה היה כיף, אבל מוזר. הרי אני לא "יודע" להיות עם מישהו! אני לא יודע להתאהב! בבוקר נסעתי הביתה (הייתי צריך ללמוד לבחינה) והייתי מבולבל. מאוד. במשך כל השבוע נפגשנו די הרבה, והיה לי מאוד כיף איתו. או שלא. פתאום נבהלתי! הרגשתי כמו ילד בן 14 שפולשים לו פתאום לטריטוריה. אני הרי רגיל להיות לבד! אני רגיל ללכת לישון מתי שאני רוצה. אני רגיל ללכת לאן שאני רוצה. זה הלחיץ אותי. כל כך. כל ההתרגשות והבטן המתהפכת היו נעימים לי, אבל כל כך מעייפים. הייתי טרוד בכל כך הרבה שאלות! כעסתי על עצמי שאני רוצה להיות לבד. כעסתי על עצמי שאני מרגיש שזה מוקדם לי שיהיה איתי מישהו. אבל אני בן 26 לכל הרוחות! אתמול דיברנו בטלפון שעה וחצי והסברתי לו. אני אפילו לא הבנתי מה הסברתי לו, כי הייתי מבולבל. אמרתי לו שאני מרגיש פתאום מבוהל. שכיף לי להיות איתו אבל זה מפחיד אותי. הוא היה כל כך מקסים. הוא כאילו הבין. או שלא. אבל היום, בפעם הראשונה אחרי המון זמן בכיתי כל הבוקר.מה קרה לי? למה לא הלכתי על זה? אולי אף פעם לא יהיה לי חבר? אני רוצה להתאהב, אבל אני כנראה עוד ילד. סתם ילד קטן ומפוחד. ועכשיו אני מפחד שתמיד אהיה לבד. יכול להיות שלעולם ארגיש מפוחד עם מישהו? ואם אף פעם לא אתבגר? ולא אתגבר? מוקדש לך אלון, עם קצת דמעות.

 

[אנאבל האחת והיחידה]

קצת הרבה עצוב ../images/Emo7.gif

באמת שעשית לי עצוב. צביטה חזקה בלב. אני מבינה את כל הפחדים שלך, מבינה מאיפה הם באים. אבל אני חייבת לשאול: אתה לא מרגיש בנוסף לפחדים והחששות גם רצון עז להמשיך הלאה? לנסות, להרגיש ולאהוב? ועוד שאלה: האם כבר סגרת את הדלת על הקשר עם אלון, או שיש סיכוי להמשיך ולתת לזה צ´אנס?

 

[עודד א]

אוףףףףף-זה דורש התערבות

זה תמיד מתסכל לראות שניים שנוצר ביניהם חיבור, אפילו אם ראשוני ומשהו לא ממש מצליח. אז.... מה דעתכם (וסליחה מראש על רגע של ורדה רזיאל ז´אקונט) להפגש לקפה, לדבר, להשוות יעדים ולראות אם בכל זאת אפשר להמשיך מכאן הלאה? כוכב נשמע מקסים ואת אלון הייתי מאמץ באופן אישי- אז קדימה. יש יותר מידי בדידות וניכור מסביב, אז נצלו כל רגע של תום ורגש. וכמובן-עדכונים. אנחנו כאן!

 

[Liroy26]

אייקון של חיבוק זה לא אני!

כן משפט פתיחה דבילי אבל מחקתי את האייקון הזה פעמיים...הוא כל פעם קופץ לי בזמן האחרון! מזעזע שכמותי... טוב בקיצור - כוכב ואלון (אפשר לקרוא לך פודינג?) כפי שאמר עודד ואמר נכון - שבו לקפה, דברו, שתפו, תתיעצו. לא מתוך כוונה לשחזר את הקשר אלא מתוך הכוונה ותמיכה הדדית. כוכבוש - אתה מבולבל וזה טיבעי! הכי טיבעי שבעולם! קח את הזמן להחליט וללמוד מה אתה רוצה ואיך. תמיד תזכור - יהיה בסדר!

 

[daniel365]

אוי הצמרמורות...

מאיפה אתחיל כוכב...? דבר ראשון שכבבר למדת הוא שאתה לא לבד. אני לא רחוק מאחוריך. גם אני חשבתי שאני לבד ובחודשיים האחרונים מצאתי קהילה של חברים מקסימים, אוהבים, נותנים, מפרגנים |מי אמר מפרגנות???|, ותומכים עד סוף העולם. וממש כאן על גבי השורות האלו. אז אם האהבה כל כך זמינה או שרק הייתי בר מזל גם אתה תהנה ממנה. מצאת בן אדם מדהים כל כך שהתחברת אליו מעבר למיטה. שתקשרת איתו ברמה האחרת שחסרה לך עם כל אחד אחד. שהבנת והובנת בכל משפט. שהרגשת קסם באויר וחשמל בגוף. מה אומר ומה אגיד? מערכות יחסים גם בחורים עוד לא חוויתי וגם לא יודע מה צופן לו העתיד. מה שאני יודע הוא שאני חי את ההווה וממליץ לך לשעות כך גם כן. לא כל יום מוצאים את האדם המיוחד הזה שעושה לך מה שעשה לך אלון. כקודמיי אני ממליץ לשבת ולדבר ולהרגיע אחד את השני, ולהרגיש את הקסם עולה וחי ביניכם ולהמשיך הלאה לאהבה שרק תביא לך טוב. ומה אוכל לאחל לך? שתשוב כציפור אובדת לאון ותגישמו אהבה נפלאה. ואם לא... שתמצא ציפור אחרת... אלון יקר! דבר ראשון אני כבר מזמן הייתי מסמיק מרוב מחמאות שפוזרו כאן. אתה אכן נשמע בחור מקסים שיודע לתת ולקבל במיוחד בקשר עם הכוכב. לא הבנתי מדבריך כמה זמן אתה נמצא בעולם הגאווה אבל כנראה שקצת יותר זמן מהכוכב שלך. הפירגון וההבנה שלך של הכוכב מביעות הרבה בגרות ורגישות ממך שלא תמיד ניתן לצפות לה מהצד השני גם אם "הוא היה שם כבר". אז כנראה שיש בך משהו מיוחד באמת. מה אוכל לומר עוד? שהמתנה שנפלה לחיקך תחזור שוב כציפור אובדת ותגשימו אהבה. ואם לא... שתמצא ציפור אחרת ... אני.