וקצת על שמוני
יש סיבה גדולה אחת להגיע לשמוני קוראים לה וולה-בלאנש.
כמעת והיתי חותם על הסקירה של הלואין, אבל הסיגנון, הסיגנון ומעידך יש מה להוסיף על האתר שהוא אולי המפורסם באירופה וממש מהראשונים (הראשון בצרפת) כולו הילה שעבר זמנה.
היתי בשמוני לפני 30 שנה מעט מאוד השתנה מאז והפעם בגלל גובה השלג בצד של פלוגר ולברוונט 2 מסלולים יפים שיורדים לעמק היו סגורים. מה שנשאר בצד הצפוני של העמק היו 2 אתרים קטנטנים מחוברים. וישנו הגרנד-מונטן, גובה מירבי 3375 מטר 2200 מטר מעל לעמק, כיוון שכל הצד הזה הוא מדרון צפוני מסלולים נהדרים מלמעלה עד לכפר אבל הכפר זה כבר לא שמוני זה ארגנטיר והמעבר מלפראז, הכפר שמתחת לפלוגר, לארגנטיר זה אוטובוס, בדרך כלל מלא עד אפס מקום. (עוד יותר צפוף בחזרה לשמוני).
ישנם 2 מעליות שמעלות מארגנטיר לתחנה האמצעית, לוגנן, ומעלית קרון שמעלה לפסגה,ומעלית זו מסמלת יותר מכל את הבעיות של שמוני, ביום לא בהיר במיוחד כשאנחנו "משחקים" בין קרעי עננים, ובשבילי לפחות הגלישה יותר איטית, הסיבוב לקח שעה, כמעת מזכיר את החרמון, 45 דקות בתור ומה שנשאר זו הירידה –כולל צילומים-. יהיו מי שיגידו שיש הרבה גולשים אבל חשבון פשוט יראה: 50 אנשים בקרון כולל המפעיל 5.5 דקות נסיעה עוד 3-4דקות העמסה ופריקה מקסימום 300 גולשים בשעה. היומים הראשונים נוסף כל הזמן קצת שלג טרי ולמרות התור לא ויתרתי על עליות נוספות במסלולים המדהימים האלו, יש שנים. ביום שישי כשהגעתי למעלית הזו היה שם שלט שהזהיר מקור של 25- ורוח 70 קמש ובשביל מי שלא זוכר היה כתוב שזה שווה ל50- וויתרתי (לא שכחתי את 183 המדרגות ירידה מהמעלית אל תחילת המסלול), התור לא היה יותר קצר. למחרת שבת ויום גלישה אחרון התור לגרנד-מונטט היה ארוך יותר וויתרתי מראש למרות מזג האויר הנהדר. וזה עוד דבר שמאפין את שמוני תהפוכות קיצוניות במזג האויר. ומה עם הוולא-בלאנש? בימים המעורפלים לא רציתי לעלות וכשהתבהר לא היה מקום. (סיור מודרך) ננסה פעם אחרת. יואב
