סתם סיפור/ מאת החרא
איזה טיפש אני, אני פה בקור הזה ושכחתי להביא מעיל. נו מתי הם כבר יקראו לי. אני מקווה שלא ירד גשם. נו אז עכשיו אני צריך לבדר את עצמי. אולי אשיר לעצמי שיר. רעש נשמע מהאוזנייה. ``עבור 2 ,1`` ``2 ,1 בעמדה`` עניתי בחופזה. ``המטרה מתקרבת במהירות, זמן הגעה משוער בין 7 ל 8- דקות`` ``קיבלתי. רות עבור`` סגרתי את האוזנייה. כמו שהייתי אמור. ``דממת אלחוט`` הוא המושג המקצועי. הוצאתי את האקדח ובדקתי אותו שוב. אני לא אמור להשתמש באקדח. אבל תמיד קורים דברים שלא אמורים לקרות. זזתי קצת , התמתחתי, התחיל לכאוב לי התחת מהשעות שאני נמצא כבר בתוך השיח המזדיין הזה מחכה ומחכה. בשביל זה הכשירו אותי חצי שנה? בשביל לשבת בשיח ולעשות פעולה מפגרת שכל ילד בן 4 מסוגל לעשות?. שמעתי רעש. ראיתי בחור הולך עם מזוודה. הוא היה מספר מטרים ממני, הייתה לו תיק חום. כנראה שהחפץ שם . הוא פתח את התיק הוציא כפפות גומי ולבש אותם. הוא , להפתעתי, הוציא מכיסו משהו עגול מכוסה מטפחת. ידעתי שזה זה. הוא הוריד לשנייה את המטפחת ושם זה היה. מה שאני צריך להשיג. מה שאין לי מושג מה הוא או לאיזה מטרה הוא משמש ? משהו, שחור, כהה ועגול. הוא עטף אותו שוב. הוא פתח את התיק והוציא מפתח. הוא שפשף מעט את האדמה ונתגלתה כספת עם מנעול. הוא הכניס את המפתח ופתח את הכספת, הוא הוציא מכיסו את העיגול מכוסה המטפחת , הוא סגר את הכספת הכניס את המפתח לכיסו השמאלי וכיסה את הכספת במעוט חול עד שהיא נעלמה מהעין. הוא נכנס למכוניתו ונסע. לא ידעתי מה לעשות. כלומר, קיבלתי את ההוראות וידעתי את התדריך בעל-פה, אבל האם בשביל חצי שנה של אימונים אני אעשה את המשימה הזו?. הכסף חרא, אני בטוח שהדבר הזה, יהיה מה שיהיה, שווה מיליונים. חיכיתי שמכוניתו של האיש תעלם. יצאתי מהשיח. הלכתי לכספת. באיטיות הורדתי את החול עד שהכספת נתגלתה לי במלוא הדרה. מפה זה כבר הקטע הקל , נגעתי במנעול והוא פשוט נפתח, מנעול סטנדרטי, כאלה שאני מסוגל לפתוח מתוך שינה. הוצאתי את החפץ העגול מוקף המטפחת, נזהרתי לא לגעת בו ישירות כמו שנאמר לי .שמתי אותו בתוך המזוודה הקטנה שהוכנה מראש. סיימתי. סגרתי את הכספת וטאטאתי את החול בחזרה על הכספת למרות שזה לא היה חשוב בכלל. מה עכשיו? יש לי 32 דקות לאיסוף. איזה קור אימים. רק שלא ירד גשם. נו אז מה עושים? מחכים? אולי אני אשיר לי שיר קטן, אפילו בקול. בכל מקרה אף אחד לא שומע , אם לא הייתה דממת אלחוט הייתי מתקשר למישהו, להגיד להם שסיימתי, שיבואו, אני לא יודע. אין לי כוח לחכות פה. מעניין מי היה האיש הזה? חשבתי לעצמי. הוא דווקא היה לבוש בהידור אבל הוא לא בדיוק לבש בגדי מעצבים או משהו. הוא היה יותר כמו המדענים המוזרים האלו שלובשים חליפות של אבאים. ולמה הוא בכלל שם את הדבר הזה שם, מה הוא חשב ששם יותר בטוח מבנק מלא מאבטחים? אירוני, המקום שהוא חשב שיהיה הכי בטוח, האדמה, הוא המקום שכולם דווקא מרגישים נורא לא בטוח להיות שם, לפחות שם חם. מעניין מה יש שם? מה בעצם הכדור הזה. לא ממש הספקתי להסתכל עליו. המרחק היה גדול והדבר היה מכוסה במטפחת. אולי אני אפתח את התיק לשנייה? אסתכל על זה, אראה את זה, אחוש את זה. רק קצת, אף אחד לא ידע. בעצם, עדיף שלא. יש לי עבודה ועליי להתאפק. 20 דקות לאיסוף. נו ,כמה זמן לוקח להם להגיע? נשארו עוד שמונה עשרה דקות. הספקתי לשיר, לשחק קצת במשחק קטן שאני משחק שמשעמם לי ואפילו לאכול מסטיק. הזמן לא זז. ככל שהזמן מתקדם אני מתחיל לחשוב שאולי כדאי לפתוח את המזוודה. מה יש שם ? דבר כל כך קטן שווה מיליונים. מה הוא לכל הרוחות הדבר השחור עגול הזה? אני חייב לראות. זהו. אני פותח את זה ושכולם יזדיינו. המזוודה לא נפתחה. היא פשוט לא נפתחה. שיט. סביר כנראה שאם לא רוצים שפורץ מקצועי כמוני יפרוץ למשהו אז יתנו לו מנעול על רמה. ואכן זה היה מנעול על רמה . לא הכרתי אותו בכלל. איך לא שמתי לב, מנעול שאמור לנעול את המזוודה לאחר הסגירה. נחמד. הבנתי פחות או יותר, לבסוף, איך עובד המנעול. הדרך היחידה לפתוח את המזוודה הייתה דווקא לשבור את החלק האחורי של המזוודה. ואם אני אעשה זאת הם ידעו שפתחתי. שלוש דקות לאיסוף. אם הם פוחדים שאפילו אני אפתח כנראה שזה משהו ממש מדהים וחשוב. מה יקרה אם אני אפתח את המזוודה ? הם יכעסו קצת ויירגעו, לא? הרי הם בסדר, נכון? לא נראה לי. אם הם יראו שפתחתי את המזוודה הם יתקעו לי כדור בראש. אצלם כל חשד לבעיות הוא הבעיה, ואני לא התכוונתי להיות בעיה. לפחות לא כרגע . נו אז מה עושים? בעיות?
