פילדלפיה- קליפרס: זה לא צירוף מקרים שהקליפרס מחזיקים בהרבה ניצחונות come from behind. טיי לו גמיש ברוטציה שלו, בתכנית המשחק שלו ולא מחויב לאף שחקן בסגל. בצורה הזאת הקליפרס פחות צפויים, הולכים עם האיש החם ומשיגים לעיתים ניצחונות מפתיעים כמו זה.
אטלנטה- מיאמי: כפי שטל כתב, ניצחון שלישי רצוף של ההוקס על פני יריבות טובות. קרדיט לדאנדרה האנטר על ההגנה שלו ברבע האחרון, ברגע שמצליחים למנוע מבאטלר את ההליכות לעונשין הוא הופך פתאום לשחקן התקפה הרבה פחות מבריק. הוא קלעי מיד ריינג' טוב אבל לא מצוין, שלשות הוא לא קולע כבר שנתיים ואני מסכים עם טל שההחלטה ללכת על שלשה שלו בפוזשן האחרון הייתה תמוהה.
בוסטון- פורטלנד: אפרופו קבוצות שמתמחות בקאמבקים, בוסטון מומחית בלאבד יתרונות מבטיחים כשהכדור מפסיק לזוז. כמעט 7 דקות רצופות עם 0 נקודות וזה איכשהו קורה תמיד ברבע האחרון. הם עדיין היו בתמונה והיו להם מספר הזדמנויות לנצח בקלאץ' אבל פורטלנד יצאה עם ידה על העליונה ויחד עם מקולום שחזר היא נראית כמו ברירת המחדל הטבעית במערב לסיים בתוך הפליי אין.
כשמנתחים את ההתרסקויות של בוסטון זה תלוי הרבה באי-הנעת הכדור שלהם אבל שמתי לב שיש להם גם הרבה משחקים שהם ממש קרים משלוש, הם במקום ה24 בליגה באחוזים מחוץ לקשת וזה מורגש.
טורונטו- וושינגטון: הוויזארדס סגרו את המשחק עם שחקן ההגנה הטוב בליגה אבל היה חסר להם הקלוזר הטוב בליגה (קוזמה). מומנטום חזק שלהם בסיום הצליח לצמצם פיגור דו ספרתי ולכפות שוויון אבל שלשה ענקית של ואן פליט הגואט עם פחות דקה לסיום הכריעה את המשחק. בכך טורונטו חלפה על פני וושינגטון בטבלה ונראה שבצדק, היא קבוצה טובה יותר בהרכב מלא.
מילווקי- שיקאגו: משחק נוסף בו הבולס תחרותיים מאוד על אף ההרכב החסר אבל בשורה התחתונה הפסד 4 מ5 האחרונים. כשבדקתי את הסטט' על אחוזי השלשות של בוסטון גיליתי ששיקאגו במקום הראשון בליגה, מהבחינה הזאת מורגש מאוד חסרונו של לאבין ברמה הקבוצתית, הם הלכו 7/38 מהטווח או בעברית 18%. מילווקי גם ביום קליעה גרוע 6/31 (19%) או בקיצור מלחמת אבנים, מילווקי ניצחה לבסוף בזכות הגנת צבע מרשימה שהגבילה את הבולס ל20 נקודות בלבד בצבע. דרוזן מקבל לפעמים שריקות שאני לא בטוח מי עוד מקבל בליגה, הלך לעונשין 18 פעמים מבלי שפוצצו אותו או משהו.
מי שכן פוצץ במשחק הוא גרייסון אלן במהלך שודאי כבר נחשפתם אליו.
גולדן- יוסטון: משחק שגולדן הצליחה לחלץ ממש בשיניים מול הקבוצה האחרונה במערב. בפתיחה הם לא הצליחו להשוות את מידת האינטנסיביות של יוסטון שבאה לשמור טוב, ללחוץ על הכדור ולצאת להתקפות מעבר. כריסטיאן ווד הצטיין במחצית ראשונה מוצלחת בשני צדי המגרש.
בנקודה מסוימת ברבע השלישי כשגולדן בפיגור דו ספרתי קפץ נתון שהם הפסידו 22-2 בנקודות במעבר, רגע לאחר מכן הם שוב איבדו וספגו. בכל אופן הריצה הבלתי נמנעת הגיעה באמצע הרבע השלישי, לרבע האחרון הקבוצות נכנסו בשוויון.
הדינמיקה ברבע האחרון היא הכי מעניינת בעיני כי שתי הקבוצות כבר נכנסו לקצב שלהן, המשחק באינטנסיביות גבוהה משני הצדדים. אני חייב לומר שגולדן לא נראתה עדיפה, הקבוצות הגיעו למבטים ברמה דומה אם לא אפילו מעט יותר לטובת יוסטון. מהלך 6 נקודות של יוסטון בפוזשן אחד (שלשה+עבירת פלאגרנט) הגדיל את ההפרש ל9 לטובתם והיה נראה שינצחו בצדק אבל גולדן הגיבה מיד בריצת 7-0. בסוף הם השיגו מספר עצירות רצופות בהגנה והצליחו לחלץ את המשחק על הבאזר-
לא חושב שהם חגגו ככה באליפויות שלהם.
צריך לומר שקרי בסלאמפ די רציני מאז שהתחילו דיבורי שבירת השיא של ריי אלן. ב19 המשחקים האחרונים הוא קולע מחוץ לקשת ב34%, גם האחוזים שלו מטווח 2 נמוכים מהרגיל וזה לא מדגם עד כדי כך קטן (זרק מעל 200 שלשות בסטרץ' הזה). נראה האם הגיים ווינר הזה יפתח לו חזרה את הצ'אקרה. יש משהו מצחיק בזה שקרי המוביל ל-MVP דוקא בעונת הקליעה הכי חלשה שלו בקריירה. האם זה אומר שהוא עושה כל כך הרבה מסביב? האם זה אומר שהמצביעים טיפשים? כנראה קצת מכל דבר.
אטלנטה- מיאמי: כפי שטל כתב, ניצחון שלישי רצוף של ההוקס על פני יריבות טובות. קרדיט לדאנדרה האנטר על ההגנה שלו ברבע האחרון, ברגע שמצליחים למנוע מבאטלר את ההליכות לעונשין הוא הופך פתאום לשחקן התקפה הרבה פחות מבריק. הוא קלעי מיד ריינג' טוב אבל לא מצוין, שלשות הוא לא קולע כבר שנתיים ואני מסכים עם טל שההחלטה ללכת על שלשה שלו בפוזשן האחרון הייתה תמוהה.
בוסטון- פורטלנד: אפרופו קבוצות שמתמחות בקאמבקים, בוסטון מומחית בלאבד יתרונות מבטיחים כשהכדור מפסיק לזוז. כמעט 7 דקות רצופות עם 0 נקודות וזה איכשהו קורה תמיד ברבע האחרון. הם עדיין היו בתמונה והיו להם מספר הזדמנויות לנצח בקלאץ' אבל פורטלנד יצאה עם ידה על העליונה ויחד עם מקולום שחזר היא נראית כמו ברירת המחדל הטבעית במערב לסיים בתוך הפליי אין.
כשמנתחים את ההתרסקויות של בוסטון זה תלוי הרבה באי-הנעת הכדור שלהם אבל שמתי לב שיש להם גם הרבה משחקים שהם ממש קרים משלוש, הם במקום ה24 בליגה באחוזים מחוץ לקשת וזה מורגש.
טורונטו- וושינגטון: הוויזארדס סגרו את המשחק עם שחקן ההגנה הטוב בליגה אבל היה חסר להם הקלוזר הטוב בליגה (קוזמה). מומנטום חזק שלהם בסיום הצליח לצמצם פיגור דו ספרתי ולכפות שוויון אבל שלשה ענקית של ואן פליט הגואט עם פחות דקה לסיום הכריעה את המשחק. בכך טורונטו חלפה על פני וושינגטון בטבלה ונראה שבצדק, היא קבוצה טובה יותר בהרכב מלא.
מילווקי- שיקאגו: משחק נוסף בו הבולס תחרותיים מאוד על אף ההרכב החסר אבל בשורה התחתונה הפסד 4 מ5 האחרונים. כשבדקתי את הסטט' על אחוזי השלשות של בוסטון גיליתי ששיקאגו במקום הראשון בליגה, מהבחינה הזאת מורגש מאוד חסרונו של לאבין ברמה הקבוצתית, הם הלכו 7/38 מהטווח או בעברית 18%. מילווקי גם ביום קליעה גרוע 6/31 (19%) או בקיצור מלחמת אבנים, מילווקי ניצחה לבסוף בזכות הגנת צבע מרשימה שהגבילה את הבולס ל20 נקודות בלבד בצבע. דרוזן מקבל לפעמים שריקות שאני לא בטוח מי עוד מקבל בליגה, הלך לעונשין 18 פעמים מבלי שפוצצו אותו או משהו.
מי שכן פוצץ במשחק הוא גרייסון אלן במהלך שודאי כבר נחשפתם אליו.
גולדן- יוסטון: משחק שגולדן הצליחה לחלץ ממש בשיניים מול הקבוצה האחרונה במערב. בפתיחה הם לא הצליחו להשוות את מידת האינטנסיביות של יוסטון שבאה לשמור טוב, ללחוץ על הכדור ולצאת להתקפות מעבר. כריסטיאן ווד הצטיין במחצית ראשונה מוצלחת בשני צדי המגרש.
בנקודה מסוימת ברבע השלישי כשגולדן בפיגור דו ספרתי קפץ נתון שהם הפסידו 22-2 בנקודות במעבר, רגע לאחר מכן הם שוב איבדו וספגו. בכל אופן הריצה הבלתי נמנעת הגיעה באמצע הרבע השלישי, לרבע האחרון הקבוצות נכנסו בשוויון.
הדינמיקה ברבע האחרון היא הכי מעניינת בעיני כי שתי הקבוצות כבר נכנסו לקצב שלהן, המשחק באינטנסיביות גבוהה משני הצדדים. אני חייב לומר שגולדן לא נראתה עדיפה, הקבוצות הגיעו למבטים ברמה דומה אם לא אפילו מעט יותר לטובת יוסטון. מהלך 6 נקודות של יוסטון בפוזשן אחד (שלשה+עבירת פלאגרנט) הגדיל את ההפרש ל9 לטובתם והיה נראה שינצחו בצדק אבל גולדן הגיבה מיד בריצת 7-0. בסוף הם השיגו מספר עצירות רצופות בהגנה והצליחו לחלץ את המשחק על הבאזר-
צריך לומר שקרי בסלאמפ די רציני מאז שהתחילו דיבורי שבירת השיא של ריי אלן. ב19 המשחקים האחרונים הוא קולע מחוץ לקשת ב34%, גם האחוזים שלו מטווח 2 נמוכים מהרגיל וזה לא מדגם עד כדי כך קטן (זרק מעל 200 שלשות בסטרץ' הזה). נראה האם הגיים ווינר הזה יפתח לו חזרה את הצ'אקרה. יש משהו מצחיק בזה שקרי המוביל ל-MVP דוקא בעונת הקליעה הכי חלשה שלו בקריירה. האם זה אומר שהוא עושה כל כך הרבה מסביב? האם זה אומר שהמצביעים טיפשים? כנראה קצת מכל דבר.