קצת על הסדרה עצמה
אני לא אתחיל לציין פה את כל הדברים שהפכו את העונה הראשונה לטובה, אלא כמו תמיד אציין את הדברים הרעים שבעונה השנייה והשלישית. העונה הראשונה הייתה נוסחא מנצחת, אי אפשר להכחיש. ואז הגיעה העונה השנייה והשתלטותו הכללית של האגו של סת' כהן על הסדרה כולה. הבעיה הכללית של הסדרה הייתה החוסר נאמנות לדמויות. כי ריאן לא אמור להיות גיק, ואף אחד בעולם לא צריך להיות כל כך שחצן ומרוכז בעצמו כמו סת' כהן של העונה השנייה, ואי אפשר לתת לדמות אחת כל כך הרבה חשיבות וזמן מסך. וכמובן, אי אפשר לבסס עונה על מרדף אחרי בחורה. זה נחמד ברקע, במידה הנכונה, אבל יותר מזה זה נכשל פעם אחרי פעם. בעונה השלישית הרביעייה התאחדה אבל הזוג סת' וריאן, במקום להתאחד כשני האנשים שאנחנו מכירים ואוהבים, נפרדו מסתבר, והכי נורא - סת' נהפך לביץ' התלותי של סאמר וחוץ מכמה פרקים בודדים לא הביא שום דבר שווה לשולחן( ושמדובר באדם ברודי, זה בזבוז עצום של כישרון). גם השנינות שהייתה יכולה לפעמים להתחרות בפרייז'ר אבדה לה פתאום. קחו איזשהי סצינה בעונה הראשונה במטבח של משפחת כהן ושימו לב כמה הברקות קטנות הם מביאים שמה. השנינות הזאת נשארה חיה מעט גם בעונה השנייה הודות לאור הזרקורים החזק מדי על סת' כהן. אבל בעונה השלישית, איזה שנינות ואיזה נעליים, הכל אירועים יבשים בלי טיפת ארס ציני או תחכום. ואחרון חביב, המראה של הסדרה. תשוו פרק מסוים בעונה הראשונה לפרק הסיום של העונה השנייה למשל, ותאראו איך כל הצבעוניות של הסדרה הפכה להרבה צללים וצבעים כהים. כדי ליצור דרמה טובה לא צריך שהסדרה כולה תהיה כל כך כהה, אחרי הכל זאת דרמת נעורים שלא אמורה לקחת את עצמה ביתר רצינות רוב הזמן ולהיות קלילה AS POSSIBLE .גם נעלמה הציניות והביקורתיות על עולם העשירים. הקונטרסט בין ריאן וסת' לבין שאר העולם שלהם נעלם, ואיתם גם הניובסיז. בעונה הראשונה ראינו עושר מפלסטיק, אבל בעונות האלו העושר שלהם נראה אפילו טיפה טוב.
אני לא אתחיל לציין פה את כל הדברים שהפכו את העונה הראשונה לטובה, אלא כמו תמיד אציין את הדברים הרעים שבעונה השנייה והשלישית. העונה הראשונה הייתה נוסחא מנצחת, אי אפשר להכחיש. ואז הגיעה העונה השנייה והשתלטותו הכללית של האגו של סת' כהן על הסדרה כולה. הבעיה הכללית של הסדרה הייתה החוסר נאמנות לדמויות. כי ריאן לא אמור להיות גיק, ואף אחד בעולם לא צריך להיות כל כך שחצן ומרוכז בעצמו כמו סת' כהן של העונה השנייה, ואי אפשר לתת לדמות אחת כל כך הרבה חשיבות וזמן מסך. וכמובן, אי אפשר לבסס עונה על מרדף אחרי בחורה. זה נחמד ברקע, במידה הנכונה, אבל יותר מזה זה נכשל פעם אחרי פעם. בעונה השלישית הרביעייה התאחדה אבל הזוג סת' וריאן, במקום להתאחד כשני האנשים שאנחנו מכירים ואוהבים, נפרדו מסתבר, והכי נורא - סת' נהפך לביץ' התלותי של סאמר וחוץ מכמה פרקים בודדים לא הביא שום דבר שווה לשולחן( ושמדובר באדם ברודי, זה בזבוז עצום של כישרון). גם השנינות שהייתה יכולה לפעמים להתחרות בפרייז'ר אבדה לה פתאום. קחו איזשהי סצינה בעונה הראשונה במטבח של משפחת כהן ושימו לב כמה הברקות קטנות הם מביאים שמה. השנינות הזאת נשארה חיה מעט גם בעונה השנייה הודות לאור הזרקורים החזק מדי על סת' כהן. אבל בעונה השלישית, איזה שנינות ואיזה נעליים, הכל אירועים יבשים בלי טיפת ארס ציני או תחכום. ואחרון חביב, המראה של הסדרה. תשוו פרק מסוים בעונה הראשונה לפרק הסיום של העונה השנייה למשל, ותאראו איך כל הצבעוניות של הסדרה הפכה להרבה צללים וצבעים כהים. כדי ליצור דרמה טובה לא צריך שהסדרה כולה תהיה כל כך כהה, אחרי הכל זאת דרמת נעורים שלא אמורה לקחת את עצמה ביתר רצינות רוב הזמן ולהיות קלילה AS POSSIBLE .גם נעלמה הציניות והביקורתיות על עולם העשירים. הקונטרסט בין ריאן וסת' לבין שאר העולם שלהם נעלם, ואיתם גם הניובסיז. בעונה הראשונה ראינו עושר מפלסטיק, אבל בעונות האלו העושר שלהם נראה אפילו טיפה טוב.
