תרחיב קצת אופקים
נכון, אחת המטרות היא הבנת המשמעות של מדינה יהודית, אבל זה לא מסתיים שם. לדעתי במסע לומדים עוד המון דברים: אדם מבלה 8 ימים עם כך וכך אנשים מהשיכבה שלו, שאת רובם, או לפחות חלקם הוא מכיר, וישן בחדר עם עוד בנאדם אחד. אחרי כמה ימים, למרות כל הכייף וה"דאחקות", קולטים שאין "ספייס", ואז מבינים קצת יותר טוב מה זה להיות כמה מאות אנשים בביתן על דרגשים בשלוש קומות, כשאת רובם, אם לא כולם, אתה לא מכיר, הם לא בני גילך והם חולים. אדם צריך "להסתפק" באוכל של בית מלון פולני או דברים דומים, הוא לא רגיל, צריך לחכות לפעמים, וזה לא תמיד טעים, יש ימים ארוכים שלא רואים ארוחה מסודרת כמו בבית. ואז אדם קולט מבעד לקיטורים את איש העדות שלו מספר על האוכל, או המחסור בו, אז. אותו אדם מסתובב ברחובות פולין הקרה ב5 שכבות כאשר הראשונה תרמית-וקופא מקור. הוא מגיע לביתן במיידאנק (או כל מקום אחר) בו יש את מדי האסירים והנעליים, הוא שם לב שהם לא תרמיים... חוץ מכל הדברים הקטנים שלומדים, ואולי מבינים קצת יותר על מה דיברו איתנו 17 שנה בארץ, מבינים כמה דברים על טבע האדם. בני אדם הם האשמים, זה יכול לקרות שוב, המסר החשוב לדעתי הוא לשמור על האנושיות, להיות רחום, לעזור, לא לשנוא סתם! (לא לשנוא בכלל...) אז נכון, מבחינת משרד החינוך חשוב שנבין שהמדינה חשובה, בכל זאת, עוד שנה שמים לנו נשק ביד, אבל מה זה משנה מה משרד החיניך חושב? אתה צודק, השואה הינה אירוע קיצוני, בו האנושות הגיעה לשפל שלא יעלה על הדעת. לכן אני מאמינה שאת השיעור צריכים ללמוד בעיקר יהודים, אבל ממש
לא רק יהודים. לנו, בנוסף ל"שיעור באנושות" יש ללמוד דבר או שניים על חשיבות המדינה שלנו (אבל יש שמבינים את זה בלי, ויש שלא מבינים למרות המסע). דבר אחרון בקשר לכייף-לדעתי כל עוד זה נעשה בטוב טעם(לא בזמן סיורים או הסברים...), אין כל רע בהנאה, אנחנו דורכים על אדמת פולין וגאים במי שאנחנו, אנחנו צוחקים ונהנים למרות מה שניסו לעשות לנו וכל שונאינו לא יכולים לעשות שום דבר בנידון. וחשוב יותר, בלי להתפרק אי אפשר באמת להבין, לא נוסעים בשביל להתמוטט. רק טוב, פרבולה
