Democritous
New member
קצת על דמוקרטיה
כמו שידוע לנו יש כמה גישות כלפי הדמוקרטיה אך אני רוצה לנתח כאן את הגישה הפונקציונליסטית הרואה בדמוקרטיה כלי לביטוי הערכים הקולקטיביים. ע"פ הגדרה זו הדמוקרטיה היא גמישה ביותר שכן הכל הוא יחסי. אין ערכים מוחלטים וכל הערכים הם נגזרת של דעת הכלל או כפי שאני נוהג לכנות "סך כל הדעות". משמעות הדבר היא שאין גבולות והכל מותר כל עוד הוא עומד בקריטריון של ערכי הכלל. יחד עם זאת כאשר אנו באים לבחון דמוקרטיות אנו יכולים למצוא בנקל דפוסים ומאפיינים ייחודיים אשר באים לידי ביטוי בהן: זכויות אדם,זכויות מיעוטים,פלורליזם וכו'. משמעות הדבר היא שקיים מודל תיאורטי של דמוקרטיה על בסיס נורמטיבי אוניברסלי. ע"פ קריטריון זה אנו יכולים ליצור מדד למדינות דמוקרטיות. ככל שקיים ריחוק שלילי גדול יותר ניתן לאמר שדירוג הדמוקרטיות של מדינה מסויימת הוא נמוך באופן יחסי. קיימות מספר אפשרויות למצב שכזה: 1.מצב בו לא קיימת דמוקרטיה. 2.דמוקרטיה נמצאת בראשית דרכה ולכן עוד לא סיגלה לעצמה דפוסים דמוקרטיים. 3.מצב של רגרסיה דמוקרטית. כעת מעוניין אני לקשור בין שני המשתנים שהגדרתי: 1.דמוקרטיה ככלי לביטוי ערכים קולקטיביים. 2.דמוקרטיה נורמטיבית אוניברסלית. נראה כי יכולות להיווצר סתירות לא מעטות בין שתי סוגי הדמוקרטיות. מהי לכן הדמוקרטיה אליה אנו צריכים לשאוף, והאם ניתן לחבר בינהן ולהנות משתיהן באותה מידה? על מנת לעשות זאת אני מציע את מדד האמינות השלטונית בעיני הציבור. ככל שהמדד גבוה יותר ניתן לאמר שהדמוקרטיה מצליחה לבטא את ערכי הקולקטיב בצורה אפקטיבית יותר. הציבור הרחב הוא נייר הלקמוס של המציאות בזמן נתון. האנשים הם אלו שחווים את המציאות כמות שהיא ולכן תחושותיהם מהווים את האינדיקטור המדוייק ביותר למהי בעצם המציאות מולה אנו עומדים ומהם הפתרונות הרצויים. כל אדם עושה זאת דרך הפריזמה הצרה שלו ובשילוב כל הגורמים נוצר ספקטרום מלא של תחושות הציבור. כאשר תגדל מידת האמינות של המנגנון השלטוני יווצר איזון לאומי פנימי וחיצוני דבר שיביא לידי ביטוי ערכים דמוקרטיים אוניברסליים. דוגמה להמחשה: ניתן לאמר שמדיניות החיסולים הממוקדים,סגרים,עוצרים,הריסת בתים,עיכוב במחסומים,הקמת גדר בטחון וכו' הן דמוקרטיות שכן יש לגביהן קונצנזוס רחב בציבור הישראלי, משמע המדיניות מבטאת ערכים קולקטיביים באשר לדרך בה יש להלחם בטרור ע"פ הציבור. כנגזרת מכך ניתן לאמר גםש כל הפעולות האלה הן מוסריות מעצם היות המוסר נגזרת של ערכים. הכל כאמור באופן יחסי. מנגד אנו יכולים לראות שקיימת מידה מסויימת של פגיעה בזכויות אדם ע"פ מדדים דמוקרטיים אוניברסליים, כך שכנראה מתקיים במקביל תהליך שבו נפגעת הדמוקרטיה בישראל. פה נכנס לידי ביטוי מדד האמינות. ניתן להבחין שנוצר בישראל ניתוק בין המנגנון השלטוני לבין הציבור ולא מתקיימת תאימות בין המדיניות של המערכת השלטונית לבין הערכים הקולקטיביים. משמעות הדבר היא שנוצר משבר אמון בין הציבור לקברניטים. יכול אם כן להיות שהמדיניות הספציפית הנוגעת ללחימה בטרור היא דמוקרטית בהתאם להגדרה הדמוקרטית הערכית, אך קיומם של פערים בין המדיניות לערכים בגזרות אחרות הם שיוצרים חוסר איזון חברתי,פגיעה בדפוסים דמוקרטיים נורמטיביים ולבסוף פגיעה בדמוקרטיה עצמה.
כמו שידוע לנו יש כמה גישות כלפי הדמוקרטיה אך אני רוצה לנתח כאן את הגישה הפונקציונליסטית הרואה בדמוקרטיה כלי לביטוי הערכים הקולקטיביים. ע"פ הגדרה זו הדמוקרטיה היא גמישה ביותר שכן הכל הוא יחסי. אין ערכים מוחלטים וכל הערכים הם נגזרת של דעת הכלל או כפי שאני נוהג לכנות "סך כל הדעות". משמעות הדבר היא שאין גבולות והכל מותר כל עוד הוא עומד בקריטריון של ערכי הכלל. יחד עם זאת כאשר אנו באים לבחון דמוקרטיות אנו יכולים למצוא בנקל דפוסים ומאפיינים ייחודיים אשר באים לידי ביטוי בהן: זכויות אדם,זכויות מיעוטים,פלורליזם וכו'. משמעות הדבר היא שקיים מודל תיאורטי של דמוקרטיה על בסיס נורמטיבי אוניברסלי. ע"פ קריטריון זה אנו יכולים ליצור מדד למדינות דמוקרטיות. ככל שקיים ריחוק שלילי גדול יותר ניתן לאמר שדירוג הדמוקרטיות של מדינה מסויימת הוא נמוך באופן יחסי. קיימות מספר אפשרויות למצב שכזה: 1.מצב בו לא קיימת דמוקרטיה. 2.דמוקרטיה נמצאת בראשית דרכה ולכן עוד לא סיגלה לעצמה דפוסים דמוקרטיים. 3.מצב של רגרסיה דמוקרטית. כעת מעוניין אני לקשור בין שני המשתנים שהגדרתי: 1.דמוקרטיה ככלי לביטוי ערכים קולקטיביים. 2.דמוקרטיה נורמטיבית אוניברסלית. נראה כי יכולות להיווצר סתירות לא מעטות בין שתי סוגי הדמוקרטיות. מהי לכן הדמוקרטיה אליה אנו צריכים לשאוף, והאם ניתן לחבר בינהן ולהנות משתיהן באותה מידה? על מנת לעשות זאת אני מציע את מדד האמינות השלטונית בעיני הציבור. ככל שהמדד גבוה יותר ניתן לאמר שהדמוקרטיה מצליחה לבטא את ערכי הקולקטיב בצורה אפקטיבית יותר. הציבור הרחב הוא נייר הלקמוס של המציאות בזמן נתון. האנשים הם אלו שחווים את המציאות כמות שהיא ולכן תחושותיהם מהווים את האינדיקטור המדוייק ביותר למהי בעצם המציאות מולה אנו עומדים ומהם הפתרונות הרצויים. כל אדם עושה זאת דרך הפריזמה הצרה שלו ובשילוב כל הגורמים נוצר ספקטרום מלא של תחושות הציבור. כאשר תגדל מידת האמינות של המנגנון השלטוני יווצר איזון לאומי פנימי וחיצוני דבר שיביא לידי ביטוי ערכים דמוקרטיים אוניברסליים. דוגמה להמחשה: ניתן לאמר שמדיניות החיסולים הממוקדים,סגרים,עוצרים,הריסת בתים,עיכוב במחסומים,הקמת גדר בטחון וכו' הן דמוקרטיות שכן יש לגביהן קונצנזוס רחב בציבור הישראלי, משמע המדיניות מבטאת ערכים קולקטיביים באשר לדרך בה יש להלחם בטרור ע"פ הציבור. כנגזרת מכך ניתן לאמר גםש כל הפעולות האלה הן מוסריות מעצם היות המוסר נגזרת של ערכים. הכל כאמור באופן יחסי. מנגד אנו יכולים לראות שקיימת מידה מסויימת של פגיעה בזכויות אדם ע"פ מדדים דמוקרטיים אוניברסליים, כך שכנראה מתקיים במקביל תהליך שבו נפגעת הדמוקרטיה בישראל. פה נכנס לידי ביטוי מדד האמינות. ניתן להבחין שנוצר בישראל ניתוק בין המנגנון השלטוני לבין הציבור ולא מתקיימת תאימות בין המדיניות של המערכת השלטונית לבין הערכים הקולקטיביים. משמעות הדבר היא שנוצר משבר אמון בין הציבור לקברניטים. יכול אם כן להיות שהמדיניות הספציפית הנוגעת ללחימה בטרור היא דמוקרטית בהתאם להגדרה הדמוקרטית הערכית, אך קיומם של פערים בין המדיניות לערכים בגזרות אחרות הם שיוצרים חוסר איזון חברתי,פגיעה בדפוסים דמוקרטיים נורמטיביים ולבסוף פגיעה בדמוקרטיה עצמה.