קשקושבלבוש
New member
קצת עלי וסיפורים
קוראים לי דניאל. מצד אמא שלי אנחנו טריפוליטאים, אבל בגלל שאת ההורים של אבא אף פעם לא פגשתי ( הם מתו לפני הרבה שנים ) הייתי חשוף רק לתרבות הטריפוליטאית. בזמנו עד כיתה ג', גרתי בבת-ים, כיום אני גר בתל אביב. סבתא שלי היא טונינה ( טוני ) חסון וסבא משה, שיהיו בריאים. הם גרו קרוב מאוד אלינו, מרחק של פחות משבע דקות הליכה. אז הילדות שלי עברה הרבה בצל ביתם. כשאני ואחי היינו חוזרים מבית ספר אז בזמנו , סבא שלי, שיזכה לחיים ארוכים, היה בא כמעט כל יום בשבוע מהבית של סבתא עם סירים מלאים במטעמים מהמטבח הטריפוליטאי שסבתא הכינה ( אמא שלי הייתה בעבודה ) והיה בא ומכין סלט מעגבניות חתוכות גס, בצל, פלפל ירוק והרבה הרבה הרבה שמן כמו שהטרבלסים אוהבים ואני ואחי "הושבבים" היינו שרים לו באיטלקית "מֹשה צָ'ה אְיל מוֹשוֹ" ( Moshe c'ha il moscio ) והוא היה מתעצבן ואנחנו מתים מצחוק . ואז הוא היה שם לנו אוכל בכמויות אדירות, כאילו היינו 2 גברים. לחם בצד, ויושב ומאכיל אותנו. ממש עד שהבטן התפוצצה. וכל הזמן היינו צועקים לו : " נוֹנוֹ, תן לנו לאכול לבד " והוא היה אומר בסדר..בסדר...וישר דוחף לנו עוד ביס גדוש לפה. אני ואח שלי חיכינו שירד לזרוק זבל ( זה תמיד קרה לקראת סיום הארוחה ), וברגע שהוא היה יורד הייתי אומר לאח שלי לשמור בחלון, ואני הייתי מחביא את האוכל בארונות , בשירותים...איפה לא. שהוא היה חוזר הוא היה מוצא צלחת נקיה. אחר כך כמובן מגיע תורו של הפרי- או בננה בחורף או אפרסק בקיץ. אם הוא היה נשאר איתנו. אחרי הצהריים הוא היה אוהב לראות חדשות, מושיב אותנו עליו. לוקח את הקפה שהכין וטובל בו לחם ונותן לנו לאכול. גם כשעברתי דירה לתל אביב, לא הפסקנו לשמור על קשר שהיה . כל שבת שניה כל המשפחה, האחים והאחיות של אמא שלי, הבני דודים היינו באים אל סבא וסבתא. ומעבירים שבת עד הלילה . שלא נדבר על חגים ומועדים. בגיל 14 וחצי החלטתי שאני רוצה ללמוד איטלקית ולדבר את "שפת הטרבלסים". קניתי ערכה עם דיסקים והייתי משגע את סבתא עם שאלות של "למה אומרים ככה ואיך אומרים את זה ". כל יום אפילו פעמיים ביום שיחת טלפון עד שהיא היית צועקת עלי : " יא בן זונה שא צ'חאב מני ?! ". אבל באמת תודות לסבלנות שלה, לא הפסקתי ללמוד עד עכשיו. עכשיו שאני בן 17 וחצי יש לי מודעות הרבה יותר גדולה שהתפתחה בשנתיים האחרונות של לדעת יותר, לספוג יותר תרבות, לשמור יותר את מה שטעמתי כל כך הרבה שנים. כי כמו שנונה אומרת " הזקנים הולכים לחולות של חולון ". אני מקווה לחלוק איתכם בעתיד, אלה שמכירים את התרבות הנפלאה הזאת, סיפורים בניחוח טרבלסי. שיהיה לכם שבת שלום !
קוראים לי דניאל. מצד אמא שלי אנחנו טריפוליטאים, אבל בגלל שאת ההורים של אבא אף פעם לא פגשתי ( הם מתו לפני הרבה שנים ) הייתי חשוף רק לתרבות הטריפוליטאית. בזמנו עד כיתה ג', גרתי בבת-ים, כיום אני גר בתל אביב. סבתא שלי היא טונינה ( טוני ) חסון וסבא משה, שיהיו בריאים. הם גרו קרוב מאוד אלינו, מרחק של פחות משבע דקות הליכה. אז הילדות שלי עברה הרבה בצל ביתם. כשאני ואחי היינו חוזרים מבית ספר אז בזמנו , סבא שלי, שיזכה לחיים ארוכים, היה בא כמעט כל יום בשבוע מהבית של סבתא עם סירים מלאים במטעמים מהמטבח הטריפוליטאי שסבתא הכינה ( אמא שלי הייתה בעבודה ) והיה בא ומכין סלט מעגבניות חתוכות גס, בצל, פלפל ירוק והרבה הרבה הרבה שמן כמו שהטרבלסים אוהבים ואני ואחי "הושבבים" היינו שרים לו באיטלקית "מֹשה צָ'ה אְיל מוֹשוֹ" ( Moshe c'ha il moscio ) והוא היה מתעצבן ואנחנו מתים מצחוק . ואז הוא היה שם לנו אוכל בכמויות אדירות, כאילו היינו 2 גברים. לחם בצד, ויושב ומאכיל אותנו. ממש עד שהבטן התפוצצה. וכל הזמן היינו צועקים לו : " נוֹנוֹ, תן לנו לאכול לבד " והוא היה אומר בסדר..בסדר...וישר דוחף לנו עוד ביס גדוש לפה. אני ואח שלי חיכינו שירד לזרוק זבל ( זה תמיד קרה לקראת סיום הארוחה ), וברגע שהוא היה יורד הייתי אומר לאח שלי לשמור בחלון, ואני הייתי מחביא את האוכל בארונות , בשירותים...איפה לא. שהוא היה חוזר הוא היה מוצא צלחת נקיה. אחר כך כמובן מגיע תורו של הפרי- או בננה בחורף או אפרסק בקיץ. אם הוא היה נשאר איתנו. אחרי הצהריים הוא היה אוהב לראות חדשות, מושיב אותנו עליו. לוקח את הקפה שהכין וטובל בו לחם ונותן לנו לאכול. גם כשעברתי דירה לתל אביב, לא הפסקנו לשמור על קשר שהיה . כל שבת שניה כל המשפחה, האחים והאחיות של אמא שלי, הבני דודים היינו באים אל סבא וסבתא. ומעבירים שבת עד הלילה . שלא נדבר על חגים ומועדים. בגיל 14 וחצי החלטתי שאני רוצה ללמוד איטלקית ולדבר את "שפת הטרבלסים". קניתי ערכה עם דיסקים והייתי משגע את סבתא עם שאלות של "למה אומרים ככה ואיך אומרים את זה ". כל יום אפילו פעמיים ביום שיחת טלפון עד שהיא היית צועקת עלי : " יא בן זונה שא צ'חאב מני ?! ". אבל באמת תודות לסבלנות שלה, לא הפסקתי ללמוד עד עכשיו. עכשיו שאני בן 17 וחצי יש לי מודעות הרבה יותר גדולה שהתפתחה בשנתיים האחרונות של לדעת יותר, לספוג יותר תרבות, לשמור יותר את מה שטעמתי כל כך הרבה שנים. כי כמו שנונה אומרת " הזקנים הולכים לחולות של חולון ". אני מקווה לחלוק איתכם בעתיד, אלה שמכירים את התרבות הנפלאה הזאת, סיפורים בניחוח טרבלסי. שיהיה לכם שבת שלום !
