קצת עזרה...

dizzy dan

New member
קצת עזרה...

טוב, אז אני אתחיל בזה שאני אומר שלום לכולם כאן. רציתי לשתף אתכם במצב שלי, בתקווה לקבל איזו עיצה טובה, או סתם הזדהות (כן, אני צומי). אז ככה, אני בן 20 אוטוטו (רק המחשבה מפחידה אותי:)), בארון, וממש מרגיש שאני עומד להתפוצץ. עד עכשיו כנראה שניסיתי לרצות את כולם (הורים, חברים), ואף פעם לא עשיתי כלום בשבילי, וזו הסיבה, כנראה, לכך שאני סגור לי בתוך הארון. המשפחה שלי היא אחד הדברים הכי חשובים לי, ואני ממש מת מפחד, שפרגע שאני אספר, או לחילופין, אעשה משהו "לא נורמלי", אני אאבד אותם, או שהיחס שלהם אלי ישתנה. למה אני חושב ככה? כי לפני בערך שנה וחצי, אבא שלי נתקל בתמונה במחשב, שלא משתמעת לשני כיוונים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון... התגובה שלו היתה, שברגע שהוא ראה את התמונה, ש"חשכו עיניו". למרות שבסוף השיחה שהיתה לנו, לא נתתי לו תשובה ברורה לגבי מה אני, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אבל מאז נראה לי שהוא פיתח מין "זכרון סלקטיבי", ושכח מהמקרה ההוא, ומאז הוא ואמא שלי מנסים לשדך לי כל בחורה אפשרית... למרות שלפני בערך חודש, סיפרתי לחברה הכי טובה שלי שאני הומו, והיא קיבלה את זה הכי טוב שבעוךם, דבר שעזר לי המון, אני מרגיש, בקיצור, חרא, מבולבל, וכבר מתחיל להמאס... מה לדעתכם כדאי לי לעשות? אני מוכן לקבל כל תשובה אפשרית...
 
../images/Emo24.gifאוי, דן...הגעת למקום הנכון

חוץ מזה....ו"שתהיה חזק"...אין לי יותר מדי מה לומר לך... המצב שלך כל כך מוכר וידוע, לי בפרט ולעוד המון אנשים בכלל. אני נמצא בדיוק באותו מצב...אני פשוט לא מסוגל לדבר עם ההורים שלי. מוזר. הורים, חיים, נטיות...למה הכל כל כך מסובך?! לעזאזל.
 

זורבבל

New member
בגלל ש

אם זה היה קל החיים לא היו כל כך מעניינים - לא
 

זורבבל

New member
אז דבר ראשון

קח לך
וקבל קצת צומי
תשובות קלות לא תקבל ממני וגם לא יותר מידי חוכמת חיים. אני למשל בן 28 בארון וגר עם ההורים - סו ואט? תעשה מה שבא לך, מה שטוב לך, מתי שטוב לך. (אתה שם לב למוטיב החוזר של הלך נכון?) אם יהיה לך יותר טוב בחוץ אז תצא. אם נראה לך שכרגע יותר נוח בפנים אז גם סבבה. כאמור אין פתרונות אינסטנט ולכל אחד מתאים משהו אחר. תעשה מה שהכי טוב לך כרגע. ואגב, ההורים לא חייבים להיות הראשונים לדעת - נכון?
 
../images/Emo10.gifנכון, אבל...אבל...

אי אפשר להסתיר מהם משהו כזה כל כך הרבה זמן!!! רבאק! כמה אפשר?! אתה בטח מכיר את כל ההערות, והנסיונות לשידוכים, וכל השאלות בסגנון חקירות השב"כ (לאן, עם מי, איפה, כמה, למה וכו´) די. נשבר כבר.
 

skeep

New member
קודם כל welcome to the club

ואני לא מתכוון לפורום, שזה ברור מאליו, אלא לצורך להתמודד עם הדברים האמיתיים של החיים. אני בגיל 20 הייתי סטרייט מוחלט. היתה לי חברה שאהבה אותי וטיפלה בי כל פעם שהגעתי מהצבא הביתה וזה היה נחמד, אבל הרגשתי שזה לא זה. ידעתי מה אני באמת רוצה, אבל אז הרעיון עצמו של להיות עם בחור נחשב במסגרת מה שמכונה "לא יעלה על הדעת". מאז שהשתחררתי, נסעתי לטיול ארוך בעולם, ולמרות שהיו כמה שהתחילו אותי במשך הטיול (אחד מהם ממש מדהים ביופיו...כמה שאני מצטער על זה...) תמיד התחמקתי מזה. אני סטרייט לא? חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד. חברה נוספת. התחלתי להרגיש בתיסכול, לא מרוצה מעצמי וממה שאני עושה. החלטתי שאני צריך לנסות, רק כדי לראות ש"זה לא בשבילי". לקח לי המון זמן לעשות את הצעד הזה, שכלל כמובן פרידה מהחברה שלי, והמון חששות ופחד (שבמבט לאחור נראה לי ממש ממש לא רציונלי). במובן רחב, הייתי פשוט הומופוב. (אני עדיין קצת הומופוב אבל תמיד תמיד ידידותי לסביבה). בפעם הראשונה שניסיתי היה לפני שנתיים וחצי בערך. זה היה טוב, וכמה שזה היה טוב, הרגשתי עם עצמי חרא ביום שלמחרת. פשוט סרבתי להאמין....אחר כך הכרתי את מי שהפך להיות החבר הראשון שלי. שנינו היינו עמוק במזווה, אבל נוצר קשר עמוק. התאהבתי בלי ששמתי לב. היה פשוט מדהים. נפרדנו אחרי חצי שנה, מסיבות שלא יפורטו כאן. הייתי הרוס. לא היה לי עם מי לדבר בכלל על זה, לא הכרתי הומואים מלבדו והתדמית שלי בעיני החברים היא של מאצ´ו שמזיין על ימין ועל שמאל. פתאום אני יהיה הומו? מאז היו לי עוד כמה קשרים, אבל עדיין לא משהו שמשתווה למה שהיה לי עם החבר הראשון (ואולי זו הבעיה שלי?), אני לא מתייאש וממשיך לחפש. אני עדיין במזווה, לא עמוק עמוק כמו בעבר, משתמש קצת פחות ב *43, ומספר לחברים שלי על "חבר" שיצא מהארון (בודק את השטח). ההורים לא יודעים בכלל, החברים לא מעלים על הדעת. אני כבר מתחיל לחשוב על אופציית יציאה מהארון. זה נראה כבר פחות "לא יעלה על הדעת", כמו גם לגור עם בחור ולהקים "משפחה וורודה". אני חושב שאני פשוט צריך את הערך המוסף שיאפשר לי לעשות את הצעד הגדול. אני מקווה שזה יגמר בכמה כוסות מים ולא במשבר עולמי. בכל מקרה, אני יודע שאני בכיוון הנכון. אתה מוזמן מהסיפור שלי ( הגזמתי בגילוי הלב אני חושב) להסיק את המסקנות המתבקשות. סקיפ.
 

merman

New member
היי דן המסוחרר

הסיפור שלך הוא כמעט כמו הסיפור שלי (+ שנה - אני בן 21). האמת - הקטע של התמונה זה קטע ממש מדוייק למה שקרה לי. ההורים שלי לפני כמה שנים מצאו תמונה גם לא משתמעת אצלי במחשב (אפילו אותי היא לא משכה במיוחד בגלל הבוטות שלה), אמא שלי שלחה את אבא שלי לדבר איתי. חזרתי הבייתה מאיזה בילוי, והייתי צריך להסביר לאבא שלי מה זה. כמובן שהייתי בשוק טוטאלי והקרצתי איזה הסבר דפוק על עבודת אמנות שאני עושה (בזמנים נואשים ממציאים הסברים נואשים). אמא שלי לא דיברה איתי כמה ימים אח"כ, ואחרי חודש הם "שכחו" מזה ולא הזכירו את זה יותר. נראה לי שבמישור מסויים הם באמת שכחו מזה. בקיצור, חוץ מלהזדהות אין לי תשובה מיוחדת. אני מנסה לעשות צעדים קטנים, ולהרגיש יותר נוח עם עצמי ועם מה שאני אוהב. כבר להשתתף פה בפורום זה צעד מסויים, להכיר ככה אנשים, ולפתוח את הראש. טוב, בהצלחה לכולנו...
 

.m

New member
דן,

קודם כל - מצטרפת לאמירה שהגעת למקום הנכון... שנית - סביר להניח שההורים שלך כבר יודעים (גם לפני שהם ראו את התמונה), אבל יותר נח להם להתעלם, הם לא ממש אשמים - ככה חינכו אותם. א ב ל - אתה מכיר אותם יותר טוב מכל אחד אחר, ואני סומכת עליך שתדע למצוא את הזמן שיתאים לך ולהם כדי לפתוח את הנושא. וכל זה לא צריך למנוע ממך לצאת ולהתנסות בלי שהם ידעו (הרי לא היית מספר להם על כל בחורה שאתה פוגש, אם היית סטרייט...) בהצלחה mai
 

dizzy dan

New member
נתחיל קודם כל בתודה../images/Emo13.gif

זה ממש טוב לראות שיש עוד אנשים שעוברים את אותם דברים שאני עובר... כנראה שבאמת אין איזה כדור שאפשר לקחת, שיעשה את הכל יותר טוב (ואם יש, אני רוצה לדעת עליו!
). טוב, מכיוון שאני רואה שיש פה ממש אחלה של חברה, אני חושב שאני אקפוץ לבקר מדי פעם (אם לאף אחד איו התנגדות)... אז ביי בנתיים, ותודה
 

ugi

New member
קודם כל, ברוך הבא... ../images/Emo24.gif

שנית, תזכור שכל ה"סיפורים" שאתה קורא בתגובה למכתבך הם ארועים אישיים של אנשים אחרים. זה לא אומר שזה תמיד ככה, או שזה יהיה ככה גם לך, ולכן עליך להתייחס אליהם בהתאם ולא לצפות שמישהו יחליט בשבילך. והנה עוגי יתרום גם כן את סיפורו: במשך גיל ההתבגרות (שנות העשרה המאוחרות) כבר לא היתה לעוגי אף חברה (מלבד אחת סמוייה שההורים כלל לא ידעו עליה - למה הסתרתי אותה? רק השם יודע). זה מן הסתם העלה חשדות אצל אבאמא. אז אצלי לא היו תמונות, אבל החשדות עלו, עד שיום אחד אבא בא לחדר ושאל למה לעוגי אין חברה. עוגי ענה "כי אין. אני לא רוצה". ואבא שאל "אתה נמשך לבנות?" ועוגי לא ענה. ואז אבא שאל "אתה נמשך לבנים" ואז עוגי הדביל, במקום לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, הכחיש באופן מוחלט, באקט נעלב של איך אתה מעז לחשוב ככה??? כעבור כמה זמן עוגי כבר לא יכל יותר. עוגי לא רצה לעשות כלום לפני שאבא ואמא ידעו שהוא הומו, מחשש שזה יוודע להם בצורה אחרת, שתפגע בהם. אז יום אחד הוא חזר מהצבא ופשוט אמר "אנחנו צריכים לדבר". ובהמשך נאמר המשפט - "אני הומוסקסואל" שכמובן לווה ב - "זה לא אשמתכם, לא משהו שעשיתם, אתם הורים נפלאים". עוגי ציפה להיסטריה, בכי, אבל וכו´. אבל להפתעתו, כלום מהנ"ל לא קרה. אבא שאל "אתה בטוח? איך אתה יודע? לא היית עם בחורה" - אז נשלפה ההיא הסמוייה. אמא אמרה שעצוב לה, כי זה בטח יקשה עליי את החיים. אבל חוץ מזה - כלום. מן הסתם לאחר כמה זמן רצו שעוגי ילך לפסיכולוגית. זה השלב שעוגי החליט לא לעשות כלום אנטי, כי גם ככה בטח קשה להם למרות שהם לא מראים. אז הוא הלך. היא דיברה איתו, וסיכמה - "אני רואה שאתה שלם עם עצמך. לך אין בעיה, בהצלחה. אם להורים שלך יש בעייה עם זה, אז היא בעייה שלהם והם יצטרכו להתמודד איתה". וזהו. ואז הוא חי באושר (
) ובעושר (
) עד עצם היום הזה.
עוגי שוב שופך
 

MARMELAD

New member
עוגי שופך ושופך ולא נגמר לו../images/Emo6.gif

אבל זה טוב, עוגי, תוציא את זה
ולדן... שוב, קח בחשבון שכל העצות כאן הן מנסיונם האישי של חברי הפורום, אבלקח בחשבון כמה דברים: א.זה החיים שלך, לא של ההורים שלך. אתה צריך להיות העדיפות הראשונה שלך. ב.לא תמיד חייבים לספר להורים על ההתחלה. קודם שיהיה לך טוב עם ההחלטה שלך, אז גם יהיה להורים שלך הרבה יותר קל לקבל את זה. ג.ברוך הבא!!
 

ugi

New member
למישו יש טישו../images/Emo35.gif

עוגי מנוזל ונגמר לו הגליל... ובוקר טוב גיא.
עוגי מנוזל
 

לירוי25

New member
היי דנדוש! ../images/Emo66.gif

קודם כל שאלה - מה הלחץ הכל כך גדול שלך לספר להורים? אתה עדיין צעיר יחסית ודי מבולבל בעצמך ומעצמך. השגיאה הכי גדולה שאתה יכול לעשות, ואני מדבר מנסיון היא לנסות לספר להורים שלך על נטיתך המינית כשאתה בעצמך לא מרגיש בטוח במליון אחוז. למה? כי ההורים שלך מייד יסתערו על כל סימן לחוסר החלטיות ולו הקטן ביותר ויעשו הכל על מנת לתקן אותך. אין בכוונתם לפגוע או להרע לך אלא רק לעזור. התוצאה - עוד יותר בלבול, פחד, דכאון, מבוכה. העיצה שלי - חכה עם זה. אני לא יודע במה התנסית בכל הקשור לקשר/מגע עם גבר, יציאה למקומות בילוי של גייז וכיוצ"ב, לכן לדעתי שווה לך להיות סגור על עצמך, להגדיר לעצמך על סמך נסיון מה אתה רוצה מחייך ואיך אתה רוצה שהם יראו ורק אז לספר להורים. בהצלחה! לירוי
 

Roi inc

New member
מהנסיון שלי...

ככה, גם אני סיפרתי לאימא ואבא שלי וזה די בסדר איתם... נכון-הם מפתחים זיכרון סלקטיבי אחרי זה ועושים אידאליזציות ואולי מוציאים את זה רק אחרי חודשים או שנים, אבל אתה יודע מה, הבנתי שהורים זה רק הורים - אנחנו לא צריכים לשתף אותם בכל דבר, אפשר לחשוב מה זה נותן לאימא ואבא שלך לדעת על חיי המין שלך... לכל אחד יש את העולם שלו, תאמין לי שגם ההורים שלנו לא מספרים לנו את כל מה שקורה בעולמם הפרטי... ומיניות הוא עולם פרטי. אז תיהיה לך הומו בכיף, בלי דין וחשבון לאף אחד, בלי לצפות לאישורם של אף אחד... ואם ביום מן הימים תרצה מערכת יחסים כזאת שאי אפשר להסתיר, אז תתמודד איתם. אני אומר לך, היום, במחשבה שנייה, אני לא רואה שום סיבה טובה מספיק לזה שסיפרתי שאני דו-מיני. אפילו שהם פחות או יותר בסדר עם זה. שוב פעם - מבחינתך, יודעים לא יודעים - לא משנה כלום לחיים שלך... אלא אם אתה חושב שאתה חי בשקר - זו סיבה טובה. חכו חכו, אני משתמש במיני-מקלדת של האתר לעברית, עוד מעט יהיה לי מקלדת עברית אמיתית... כושר הבטוי שלי יבוא לידי ביטוי. אני מרגיש נכות. אז דן-דן... הבנת?! מה שטוב לך. אני גם פה בשבילך. רועי.
 
למעלה