קצת ספייס

[המגורשת]

קצת ספייס

שבת שלום חברים/ות באשר הינכם.. דווקא הבוקר נזכרתי איך שהייתי ילדה בסמינר, כשעוד לא חלמתי על הרע מכל...( לעזוב את הדת) כשסתם הייתי ילדה טובה ירושלים שרוצה קצת ספייס ושקט בראש... ולא היה בנמצא.. בית מלא ילדים , קצת חדרים, אלף מטלות והורים חופרים.. הייתי צופה בסרט טיטאניק מצונזר במחשב בחדר בלילה...כשמאחוריי 2 אחיי ישנים..ללא ווליום... עם חלונות וורד זמינים להקפצה...לכל תקלה שפתאם תופיע.. הישרדות כזו כשאתה מנסה בכל אופן להזיז את עצמך בין כל הפינות הצפופות בחיים. אני זוכרת את המפלט היחיד שהיה לי בימים ההם, זה הבית של המורה לנגינה.. שהיתה קצת פתוחה יותר.. הייתי מגיעה אליה לשיעור ואחר כך היא הרשתה לי להישאר בחדר הילדים לצפות בסרטים... אוח.. אלו היו השעות היפות ביותר שלי... אני לבד בחדר במשך שעות.. בלי שום בן אדם בסביבה...ומחשב! נראה לי שכבר מאז התאהבתי בתחושה המשכרת הזו של הלבד !! מכירים את התחושה הזו? האם גם לכם יצא לחוות את זה?

 

[גבעת חול]

חלונות מוכנים להקפצה

בטח שאני זוכרת, וואו לקחת אותי אחורה בזמן... אני מאוד אוהבת ומעריכה את הלבד ולקח לי הרבה זמן ללמוד שיש ביחד שהוא לא פחות טוב, עם האנשים הנכונים במקום ובזמן הנכונים. ברוכה הבאה, נשמח אם תפרטי מעט על עצמך ועל הקשר לפורום. התאקלמות נעימה.

 

[תולעת הגשם]

אכן תחושת הלבד חשובה ביותר אני חילונית ויש לי רק אח אחד ( שלא הסתדרתי איתו) . אבל דירת הורי היתה קטנה ונאלצתי לחלוק איתו חדר. תאמיני לא קל. הורי סבלו מקשיים כלכליים ולא יכלו להרשום לעצמם לסגור מרפסת. לכל חברותי היה להן חדר לחוד. זה היה נורא לגור עם אח בגיל ההתבגרות ללא פרטיות. לא העזתי להזמין חברות הביתה. תביישתי בחדר ומחוסר הפרטיות והצפיפות. איך את מסבירה שילדים הגדלים בצפיפות , מביאים לעולם הרבה ילדים שגם הם גדלים בצפיפות? אני אישית בחרתי לגור לבד בדירה שלמה, מרווחת, מוארת, יפה, שקטה, ואני מעריכה כל רגע שאני נמצאת בה. זה לא מובן מאליו. ואין לי ספק שזה פיצוי על אותן שנים.

 

[תמונת אילוסטרציה]

וואו... החזרת אותי לעבר

אני זוכר את הלילות האלו, הייתי רואה סרטים, ואז שומע את אבא שלי עובר במסדרון, ופותח איזה מסמך.... כמובן שהיו כמה פשלות... שאני קורא כזה דבר, התחושה היחידה היא החמצה, בזבוז, איך כל הזמן הזה הלך לאיבוד, בישיבה, מול הגמרא, בלילות של שמיעת מוזיקה (-לועזית שהייתי מקליט מהרדיו...) בבקרים של שינה... חבל שלא עשיתי עם הזמן הזה כלום. יום טוב. (כמעט לא נכנס לפורום לאחרונה, עבודה, ילדים, שבתות וחגים... הייתי חיים לפרוק קצת)

 

[יהוהיסט בדימוס]

"חלונות זמינים להקפצה"

פשוט שאבת אותי אחורה, לרגע הסתפקתי אם הכותבים פה הם אחים ואחיות שלי, שהיינו יושבים שעות וצופים יחד עד שאבא היה עובר באזור המחשב, והיינו צריכים להקפיץ חלונות של שירים, כי היינו עם אוזניות.

 

[סוג ב]

והלבד, הלבד הזה...

בתחילת דרכי כפורקת מוצהרת, משפחתי נעלמה לה כאילו מעולם לא הייתה קיימת. הילדים היו תמיד אצל אביהם בחגים ושבתות ואני לבד. כמה שנאתי את הלבד הזה. לבד חגים ושבתות שלמים. אפילו אווירה חגיגית בטלויזיה, בודדה אותי יותר. לא סרטים במחשב ולא שקט בראש, רק לא לבד. היום, אני יכולה לבחור כל מקום בו ארצה לעשות שבת וחג, כולל אצל המשפחה והלבד, הלבד הזה.... רק תשאירו אותי לבד. לבד לבד. רוצה רק לבד. אני לא בטוחה שלתחושה הזאות התכוונת, אבל סורי, זה הקונוטציה ש'לבד' הזכיר לי.

 

[רגל שם]

זו בדיוק הנקודה

יש הבדל בין 'לבד' ל'בדידות' - 'לבד' יכולה להיות חוויה נהדרת. ה'בדידות' היא סיוט, המחשבה שאם תמות לאיש לא יהיה איכפת, שאין מישהו שבאמת רוצה בך ובטובתך, היא התחושה הקשה. להיות לבד עם עצמך, יכולה להיות חוויה נהדרת, בתנאי שיש לך מה לעשות עם עצמך.

 

[מפנק את]

כבחור ישיבה

היה תמיד את הקטע הזה של ה"ללכת לישון לבד"... לבד עם המחשבות, לבד עם הפנטזיות, לבד עם הבלבולים... ומשום מה דמיינתי לעצמי את החיים כנשוי, שהולכים לישון "ביחד"... אבל למה זה לא קרה?? למה המחשבות רק התגברו?? למה התהיות רק העצימו?? למה הפנטזיות רק התחזקו?? אם כבר דיברנו על קונוטציה של "לבד"....

 

[המגורשת]

אז למה נזכרתי בזה ?

כי פתאם נזכרתי שהנה סופסוף אני בצד השני של המתרס ואולי עלי לסייע ולתת ספייס לכזו שצמאה לזה ..

 

[המגורשת]

אז למה נזכרתי בזה ?

כי פתאם נזכרתי שהנה סופסוף אני בצד השני של המתרס ואולי עלי לסייע ולתת ספייס לכזו שצמאה לזה ..

 

[המגורשת]

אז למה נזכרתי בזה ?

כי פתאם נזכרתי שהנה סופסוף אני בצד השני של המתרס ואולי עלי לסייע ולתת ספייס לכזו שצמאה לזה ..