קצת סופ"ש באוזניים
אני העברתי את השבת בג'ונגל הבין כוכבי של ארתור בראון - Galactic Zoo Dossier
מסוג האלבומים שתמיד יושבים בשקט בשקט בתחתית הערימה על השולחן פה ומחביאים בתוכם פיצוץ אינטרגלאקטי מטורף ששואב אל תוכו את כל החורים השחורים בקוסמוס. או כמו שארתור אוהב לקרוא לזה - Kingdom Come. ואיזה ממלכה וואו.
אורגן מטריף מוח, יחידת קצב בהתקפות בלתי צפויות, גיטרה מלווה פנטסטית והנוכחות הווקלית והטירוף הבראוני מרחף על הכל וכך יחדיו זה מתערבב שם ובולע כל מה שבאופק. ומה שבאמת יפה באלבום הזה זו היכולת שלהם לנוע בין רעש לשקט בלי שום קושי או נפילה במתח, הרי בחלל החיצון השקט מאיים לא פחות מהחייזרים הנוכחים על החללית הזו.
ועד עכשיו אלה רק שלושת הרצועות הפותחות שעברו בראש. אבל הוא מניפולטוב לא קטן הארתור הזה. שהוא מכריז "I'm only a simple man" אני לא מאמין לו בגרוש. אין שום סיכוי שמוח פשוט ירקום עור וגידים על אלבום כל כך משובח ומורכב. אוף איזו רצועה אלוהית הרצועה הזו. ואני ארשה לעצמי לחלק את האלבום לשני חלקים מופלאים שמופרדים בדיוק באמצע על ידי הזריחה המופלאה שעומדת שם מלווה בפסנתר תחילה, ובמשך שבע דקות מאירה את כל גן החיות הגלקטי הזה באנרגיה מטורפת ואינסופית "You've got to be just what you are".
מהצד השני של הזריחה המחשמלת מגיעה גיטרה אקוסטית מקסימה שמתחברת להגות פילוסופית סרקסטית משהו שמובילה הלאה לעמקי הגלקסיה והחלק הסופי של הטיסה המחשמלת הזו. האלבום הזה כל כך מגוון גם שהוא כל כך חד ולוהט, פשוט נהדר. אולי היה אפשר לסיים את האלבום מיד אחרי שהצוענייה משתחררת ובורחת על נפשה, הרי גם ככה לא יתפסו אותה בחלל.
הקיצר, הפריקאאוט הזה חייב להיות בין האלבומים הטובים ביותר שיצאו מבריטניה ב-71 - היה לגמרי שווה את ניעור האבק מעל הדיסק הזה, ועדיף שעה קודם!
אני העברתי את השבת בג'ונגל הבין כוכבי של ארתור בראון - Galactic Zoo Dossier
מסוג האלבומים שתמיד יושבים בשקט בשקט בתחתית הערימה על השולחן פה ומחביאים בתוכם פיצוץ אינטרגלאקטי מטורף ששואב אל תוכו את כל החורים השחורים בקוסמוס. או כמו שארתור אוהב לקרוא לזה - Kingdom Come. ואיזה ממלכה וואו.
אורגן מטריף מוח, יחידת קצב בהתקפות בלתי צפויות, גיטרה מלווה פנטסטית והנוכחות הווקלית והטירוף הבראוני מרחף על הכל וכך יחדיו זה מתערבב שם ובולע כל מה שבאופק. ומה שבאמת יפה באלבום הזה זו היכולת שלהם לנוע בין רעש לשקט בלי שום קושי או נפילה במתח, הרי בחלל החיצון השקט מאיים לא פחות מהחייזרים הנוכחים על החללית הזו.
ועד עכשיו אלה רק שלושת הרצועות הפותחות שעברו בראש. אבל הוא מניפולטוב לא קטן הארתור הזה. שהוא מכריז "I'm only a simple man" אני לא מאמין לו בגרוש. אין שום סיכוי שמוח פשוט ירקום עור וגידים על אלבום כל כך משובח ומורכב. אוף איזו רצועה אלוהית הרצועה הזו. ואני ארשה לעצמי לחלק את האלבום לשני חלקים מופלאים שמופרדים בדיוק באמצע על ידי הזריחה המופלאה שעומדת שם מלווה בפסנתר תחילה, ובמשך שבע דקות מאירה את כל גן החיות הגלקטי הזה באנרגיה מטורפת ואינסופית "You've got to be just what you are".
מהצד השני של הזריחה המחשמלת מגיעה גיטרה אקוסטית מקסימה שמתחברת להגות פילוסופית סרקסטית משהו שמובילה הלאה לעמקי הגלקסיה והחלק הסופי של הטיסה המחשמלת הזו. האלבום הזה כל כך מגוון גם שהוא כל כך חד ולוהט, פשוט נהדר. אולי היה אפשר לסיים את האלבום מיד אחרי שהצוענייה משתחררת ובורחת על נפשה, הרי גם ככה לא יתפסו אותה בחלל.
הקיצר, הפריקאאוט הזה חייב להיות בין האלבומים הטובים ביותר שיצאו מבריטניה ב-71 - היה לגמרי שווה את ניעור האבק מעל הדיסק הזה, ועדיף שעה קודם!