קצת סדר בעובדות
עובדה מספר אחת: מלחמה זה רע. עובדה מספר שתיים: האחראי הישיר למלחמה הוא הטרור. עובדה מספר שלוש: העם הפלסטיני על המוניו והנהגתו תומכים בטרור. דעה (מסקנה בלתי נמנעת): מגיע לעם הזה לסבול, ואם הוא כל כך מתעקש על זה כנראה הוא לא סובל מספיק. פירוט: 1. עם כל הצער (ויש) מלחמה זה רע. לא משנה אם אני אוהב מלחמה או אם אתה אוהב שלום. בכלל לא משנה. מלחמה זה רע, זו עובדת מציאות אותה קבע אלוהים ואיתה פשוט אי אפשר להתווכח. מלחמה היא כל כך רעה שנפגעים בה גם אלו המכונים "חפים מפשע". על אחת כמה וכמה במלחמה כמו זו שלנו שהיא "מלחמת אזרחים" (אזרחי צד אחד טובחים באזרחי הצד השני וחוזרים להתחבא בין אזרחי הצד שלהם). ככה זה. 2. עם כל הצער (ויש) לשלום כמו לטנגו צריך 2, אבל למלחמה מספיק 1. ככה זה עובד, ולא משנה אם זה מוצא חן בעינינו או לא. אם ערפאת היה רוצה שלום ושרון היה אומר "לא", גם אם ערפאת היה מתחנן וקופץ על חמש זה לא היה עוזר לו. לשלום חייבים שניים. ככה זה. אבל, במלחמה (עם כל הצער, ויש הרבה) זה עובד אחרת. מספיק שהטרור רוצה מלחמה כדי שמלחמה תהיה. ככה זה. אלא אם כן, כמובן, אנחנו מאמצים את גישתו של מר ישו, כלומר כאשר מגיע אלינו לוחם חופש אנחנו פותחים לו את הדלת מראים לו את חדר הילדים, מציעים לו כוס קפה ושואלים בנימוס את מי בא לו לשחוט קודם?... 1+2. המסקנה הלוגית הטהורה משתי העובדות הנ"ל היא שהילדים הפלסטינים מתים בגלל הטרור. גם אם צה"ל ירקוד על נעלי בלט, ילדים פלסטינים יהרגו. ככה זה במלחמה, עם כל הצער (ולא הסתרתי מכם שיש). המלחמה היא בלתי נמנעת בגלל הטרור ולכן ילדים פלסטינים יהרגו והאשם הוא הטרור. אם לא היה טרור לא היו נהרגים ילדים פלסטינים. נקודה. נקודה פשוטה מאוד, אגב. כעת מותר להתווכח האם הטרור צודק במלחמתו או לא צודק. אבל את זה מותר לעשות רק לאחר שהבנו בדיוק על מי בדיוק מוטלת האחריות להרג הילדים הפלסטינים (שלא לדבר על הרג ילדינו). תאמינו או לא אבל יש אנשים שמתבלבלים... האם הטרור צודק? נדון בהמשך, בשלב זה נמשיך לעובדה מספר 3. 3. טרור אינו יכול להתקיים ללא תמיכת האוכלוסיה. האוכלוסיה הפלסטינית אינה מסתירה את שמחתה לטבח יהודים בריקודים על הגגות, בצפצופים בכבישים ואפילו בתערכות תרבותיות של פיצות וגופות, שלא לדבר על תרבות ממלכתית של הערצת שהידים ואפילו פולקלור של חלוקת פרסי אורגיות לטובחי נשים וילדים. אבל, אם למישהו עוד היה ספק בא כבוד היו"ר (החדש) והכריז גזר דין מוות למשתפי הפעולה. כלומר בכך הוא הגדיר אותם כבוגדים, כלומר הכריז על הטרור כחלק מן האינטרס הלאומי הבטחוני החשוב ביותר של הפלסטינים. מסקנה: הפלסטינים רוצים במלחמה. הם אחראים לסבלם. מי שכואב לו על הרג ילדים פלסטינים בהחלט אפשר להבין אותו, וכעת אתם גם יודעים בדיוק לאן ולמי לשלוח אותו כדי להביע את זעמו...
עובדה מספר אחת: מלחמה זה רע. עובדה מספר שתיים: האחראי הישיר למלחמה הוא הטרור. עובדה מספר שלוש: העם הפלסטיני על המוניו והנהגתו תומכים בטרור. דעה (מסקנה בלתי נמנעת): מגיע לעם הזה לסבול, ואם הוא כל כך מתעקש על זה כנראה הוא לא סובל מספיק. פירוט: 1. עם כל הצער (ויש) מלחמה זה רע. לא משנה אם אני אוהב מלחמה או אם אתה אוהב שלום. בכלל לא משנה. מלחמה זה רע, זו עובדת מציאות אותה קבע אלוהים ואיתה פשוט אי אפשר להתווכח. מלחמה היא כל כך רעה שנפגעים בה גם אלו המכונים "חפים מפשע". על אחת כמה וכמה במלחמה כמו זו שלנו שהיא "מלחמת אזרחים" (אזרחי צד אחד טובחים באזרחי הצד השני וחוזרים להתחבא בין אזרחי הצד שלהם). ככה זה. 2. עם כל הצער (ויש) לשלום כמו לטנגו צריך 2, אבל למלחמה מספיק 1. ככה זה עובד, ולא משנה אם זה מוצא חן בעינינו או לא. אם ערפאת היה רוצה שלום ושרון היה אומר "לא", גם אם ערפאת היה מתחנן וקופץ על חמש זה לא היה עוזר לו. לשלום חייבים שניים. ככה זה. אבל, במלחמה (עם כל הצער, ויש הרבה) זה עובד אחרת. מספיק שהטרור רוצה מלחמה כדי שמלחמה תהיה. ככה זה. אלא אם כן, כמובן, אנחנו מאמצים את גישתו של מר ישו, כלומר כאשר מגיע אלינו לוחם חופש אנחנו פותחים לו את הדלת מראים לו את חדר הילדים, מציעים לו כוס קפה ושואלים בנימוס את מי בא לו לשחוט קודם?... 1+2. המסקנה הלוגית הטהורה משתי העובדות הנ"ל היא שהילדים הפלסטינים מתים בגלל הטרור. גם אם צה"ל ירקוד על נעלי בלט, ילדים פלסטינים יהרגו. ככה זה במלחמה, עם כל הצער (ולא הסתרתי מכם שיש). המלחמה היא בלתי נמנעת בגלל הטרור ולכן ילדים פלסטינים יהרגו והאשם הוא הטרור. אם לא היה טרור לא היו נהרגים ילדים פלסטינים. נקודה. נקודה פשוטה מאוד, אגב. כעת מותר להתווכח האם הטרור צודק במלחמתו או לא צודק. אבל את זה מותר לעשות רק לאחר שהבנו בדיוק על מי בדיוק מוטלת האחריות להרג הילדים הפלסטינים (שלא לדבר על הרג ילדינו). תאמינו או לא אבל יש אנשים שמתבלבלים... האם הטרור צודק? נדון בהמשך, בשלב זה נמשיך לעובדה מספר 3. 3. טרור אינו יכול להתקיים ללא תמיכת האוכלוסיה. האוכלוסיה הפלסטינית אינה מסתירה את שמחתה לטבח יהודים בריקודים על הגגות, בצפצופים בכבישים ואפילו בתערכות תרבותיות של פיצות וגופות, שלא לדבר על תרבות ממלכתית של הערצת שהידים ואפילו פולקלור של חלוקת פרסי אורגיות לטובחי נשים וילדים. אבל, אם למישהו עוד היה ספק בא כבוד היו"ר (החדש) והכריז גזר דין מוות למשתפי הפעולה. כלומר בכך הוא הגדיר אותם כבוגדים, כלומר הכריז על הטרור כחלק מן האינטרס הלאומי הבטחוני החשוב ביותר של הפלסטינים. מסקנה: הפלסטינים רוצים במלחמה. הם אחראים לסבלם. מי שכואב לו על הרג ילדים פלסטינים בהחלט אפשר להבין אותו, וכעת אתם גם יודעים בדיוק לאן ולמי לשלוח אותו כדי להביע את זעמו...