קצת נמאס לי....

[הצעקה השקטה]

קצת נמאס לי....

שלום לכולם... אתם בטח מכירים את התקופות האלה, שהבטחון העצמי שלכם בריצפה ושאתם לא מצליחים לראות משהו טוב שקורה לכם. אז את התקופה הזאת אני חווה כל הזמן.... פעם בדגש חזק, ופעם קצת יותר בקלילות. הבטחון העצמי הירוד שלי, מופיע בכל פינה בחיי. אני לא מצליחה לאהוב את עצמי ולדעתי זה הבסיס לכל הבעיות האחרות שלי (תלות חברתית, לא מצליחה למצוא לי בן-זוג, פחדים, כשלונות וכו'....) אני כבר לא יודעת מה בא קודם, הביצה או התרנגולת. מה שאני כן יודעת, זה שאני מאד רוצה לחיות אחרת. כבר הרבה זמן אני יודעת שאני זקוקה לטיפול מכל סוג שהו- אם זה אימון אישי ואם זה טיפול פסיכולוגי. אני רוצה להתחיל, ואני לא יודעת מאיפה להתחיל... יש בי תחושה שאפחד לא יצליח באמת להבין אותי. ואין על מי לסמוך. אני פשוט לא מצליחה לסמוך על אפחד. ועוד בעיה שתופסת אותי מלהתחיל לטפל בעצמי היא הכסף. אוף, אתם המאמנים, וגם הפסיכולוגים, לוקחים כל כך הרבה כסף! (לא שלא מגיע לכם..) מקווה שהצלחתם להבין איפה אני....

 

[ניבה שור מאמנת]

יהיה בסדר

שלום לך, זה באמת לא נעים להיות במצב שאת מתארת שבו הבטחון העצמי שלך ירוד ואת מרגישה רע. שמחתי לקרוא שאת רוצה שינוי. זה אולי הדבר הכי חשוב כדי להשיג שינוי באמת - לרצות אותו. לך יש את זה! מכאן אפשר רק לעלות. כדי לעזור לך באמת צריך להכיר אותך יותר. אם תרצי, את מוזמנת להמשיך ולשתף. בתור התחלה: מעניין לדעת: האם תוכלי להזכר במשהו טוב שקרה לך או שעשית? (מכל זמן בחייך). בהצלחה, ניבה

 

[הצעקה השקטה]

שלום ניבה...

תודה על התגובה המהירה. המכנה המשותף לכל הדברים הטובים מצאתי הוא, שכשהייתי נזקקת הרגשתי טוב. כשמישהו היה צריך אותי או כשהייתי חסרה למישהו- זאת חוויה טובה עבורי. מתי זה מתהפך? כשאני מרגישה שלוקחים אותי כמובנת מאליה. כפראיירית. רוב הזמן אני עסוקה בלרצות אנשים אחרים. בלחפש את ההרמוניה ולא את החיכוחים. אז גם שמציק לי אני לא אדבר כדי שלא יווצר מצב של חוסר איזון. יוצא שאני תמיד הצל בחברויות. לא מצליחה לגרור איתי אלא לרוב נגררת. מקנאה בלי סוף בסובבים אותי, לא כי להם יש, אלא כי לי אין. לא מרגישה טוב עם איך שאני נראת, מדברת ונשמעת (לא באופן קיצוני, אלא פשוט לא אוהבת, לא מצליחה לקבל את עצמי.). עכשיו, כמו כל הזמן, אני נמצאת בתקופה שכל רוח מעיפה אותי. כל דבר מרגש אותי לכאן ולכאן. נעלבת בקלות מתרגשת בקלות. אפים ודאוונים כל הזמן. אין יציבות. מצבי רוח משתנים מרגע לרגע. זה מטריף אפילו אותי! זאת אני, לבנתיים. זהו להפעם

 

[ניבה שור מאמנת]

לצעקה השקטה

שלום צעקה שקטה, רואים שהתחלת לעשות עבודה וזה מצויין. שלחתי לך מסר אישי. בהצלחה, ניבה

 

[מדען חלל]

אני לא יודע אם את בשלב

אבל גם אני עברתי תהיות דומות שנים על גבי שנים, ולא משנה כמה החיים השתנו שמתי לב שהאומללות לא עוזבת אותי. בשלב כלשהו הבנתי שהאומללות שלי לא קשורה לנסיבות חיי. ואז זה הוביל אותי לשאול את עצמי מה אני באמת מחפש, והאם זה באמת דברים מבחוץ. ואם לקפוץ למסקנה הסופית.. כשאת חיה את הרעיון של החיים שלך.. תמיד תיהיה אומללות ומקור להשוואה. אך כשאת חיה את הרגע הזה.. תמיד תחווי שלווה ושפיות.

 

[denisbarat]

שינוי זווית הראייה

שלום הצעקה השקטה, את צודקת, זו בהחלט הרגשה קשה להיות בתחושה שבה את מתארת ולאורך הרבה זמן. את גם צודקת שאמנם תהליך של אימון/טיפול איננו דבר זול, אך עם זאת הייתי מציעה לך התבוננות אחרת. אם היו אומרים לך שאת יכולה לחיות את החיים שאת רוצה, להיות מי שאת חולמת להיות, להרגיש טוב עם עצמך תמורת כמה אלפי שקלים. האם זה היה שווה? האם משכורת חודשית אחת ממוצעת, מצדיקה את האושר שלך...?! ובינתיים, עד שתחליטי באיזו דרך ללכת הייתי מציעה לך לנסות לשנות את האופן בו את מסתכלת על חייך ועל מה שקורה לך. זאת את יכולה לעשות בעצמך, ללא שום עלות

ראשית, נסי להסתכל על מה שאת עוברת כעל שיעור. כל מה שקורה לנו בחיים, כל התמודדות שלנו בחיים היא בעצם שיעור שאנו צריכים ללמוד ממנו. נסי להבין מה עליך ללמוד ממה שאת חווה. הסתכלי על זה כעל תהליך של התפתחות, של צמיחה. כידוע, צמיחה כרוכה הרבה פעמים בכאבים. שנית, דעי לך שלא מה שקורה לך גורם לך להרגיש רע, אלא הפרשנות שאת נותנת למה שקורה לך. יש אירוע מסוים, את נותנת לו פרשנות מסוימת - אשר נובעת מדפוסי החשיבה שלך, האמונות, הערכים, הצרכים וניסיון חייך, והיא זו שגורמת לך לתחושה כזו או אחרת וכתוצאה מכך היא גורמת לך לתגובה שמתאימה לפרשנות שלך. נסי לתת לאירועים אשר קורים לך פרשנויות נוספות, מועילות יותר, שאינן נובעות מתוך ה"אוטומט" שלך ונסי לראות כיצד תרגישי לאחר מכן. אני עומדת לרשותך בכל שאלה או תהייה, בפורום או בדרך פרטית יותר. מאחלת לך מכל הלב שתרגישי יותר טוב ואם אוכל לעזור - אשמח. שבוע טוב, דניס