קצת נחת

[chataka]

קצת נחת

יש איזה משהו שהוא כמעט בגדר אקסיומה בענייני דרכים רוחניות- אדם, בדרך, צריך מורה. אז השרשור הבא (באם יתפתח) מוקדש למורים- מי המורה שלכם ואיך\מתי\למה הגעתם אליו\ה? מה היה הרושם הראשון שלכם, והאם הוא השתנה במהלך הזמן? מה הדבר הכי עמוק שקושר אתכם למורה שלכם? איך ידעתם שזהו זה.. יגעתם מצאתם הגיע הזמן להאמין.. ספרו על איזה חויה משמעותית שקשורה לקשר שלכם עם המורה.. בקיצור- זה המקום להתרפקות נוסטלגית, קיטורים וספקות- באם יש, הבעות כבוד והוקרת תודה, מה שתרצו... אני אתחיל- אין, ולא היה לי מורה. (רשמי ומסודר. אני לא מתכוונת לקרמה סטאף, כולם מורים של כולם וכל זה)

 

[בהקתה עומר]

הרגע שבו ידעתי

הרגע הזה היה, אני חושב, לפני שבע שנים במרכז הישן שהיה לנו בקינג ג'ורג'. זאת היתה התוכנית השניה, או השלישית, שביקרתי בה. דיברה אישה בשם דורית (מידידיי הקרובים ביותר כיום). היא דיברה על כך שיש שלבים שונים לחיים רוחניים והתפתחות רוחנית. כשבחור שישב לידי שאל אותה באיזה שלב היא נמצאת היא ענתה לו "מאוד נמוך". את קוויצ'נדרה סוואמי פגשתי, אם אני לא טועה, שנה או שנתיים מאוחר יותר כאשר הוא ביקר אותנו בארץ. מבחינתי הוא היה שונה משאר הסוואמים של התנועה בכך שהוא מתנדב תמיד לעזור במטבח ואחרי השיעור יורד, באופן לא רשמי כזה, מהכורסא ויושב איתנו על הריצפה. בפעם הראשונה שדיברתי איתו באתי עם חברים והוא קיבל אותנו בחדרו והסביר לנו על הגשמה עצמית. לאחר מכן הוא אמר לנו: "ולי יש עוד דרך ארוכה עד שאגיע לשם." וגם המורה שלו, שרילה פרבהופאדה, אשר ניפטר שנתיים לפני שנולדתי, כל עת שנישאל "האם אתה דבק טהור?" היה עונה: "אני מנסה להיות".

 

[מ חרישי]

איך מורו של מהרישי הכיר את המורה של

סיפור מקסים ששמעתי בקלטת של הרצאה של מהרישי כמה פעמים. כל פעם שאני חושב על הסיפור הזה, הלב שלי מתמלא באושר. לכן אחלוק אותו אתכם. כשמהרישי מדבר על עצמו, הוא תמיד אומר "אני כלום. הכל מהמורה שלי, הכל מגורו דב". לעצמו הוא לא לוקח כל קרדיט. כששאלו אותו בעבר ובהווה, על המורה שלו בהאגוואן סוואמי ברהמאננדה סאראסוואטי, ג'גאד גורו, מי שהיה השנקארה צ'אריה הלפני אחרון (לאחר כמאתיים שנה ויותר בהן לא היה אדם ראוי לתפקיד, וכס השנקארה היה לא מיושב) של צפון הודו - בג'יותיר מאס, הוא בדרך כלל אומר שלספר על ארועים, זמנים, מתי הוא עשה את זה ואת זה, לא עושה צדק לאישיות הענקית שלו. אישיות שעוצבה על ידי הטבע, כתשובה לצורך לנטרל את הבערות בעולם. אישיות שנבנתה בעשרות רבות של שנים של שהייה ביערות, בין חיות טרף, במערות חשוכות, מבלי לראות נפש אדם. גורו דב, (מורו של מהרישי) ידע כבר כילד בן 7 - 8, שהוא רוצה לממש את אלוהים. בגיל צעיר זה, כשילדים אחרים משחקים בצעצועים, הוא עזב את ביתו והלך, ביודעו שהמורים הגדולים ביותר נמצאים בצפון הודו, בכיוון צפונה. היו לו 3 דרישות מהמורה העתידי שלו. משום שהוא ידע שיחיה חיים של ברהאמצ'אריה (נזיר), חשוב שהמורה לו יהיה ברהאמצ'אריה באל (נזיר מלידה). חשוב, כמובן שיהיה ברמת התודעה הגבוהה ביותר. והתנאי השלישי שלו היה שהמורה יהיה אדם נעים באופיו. הוא פגש בדרכו גורואים רבים, אבל אף אחד לא השביע את רצונו. כשהתדפק על דלתו של גורו מאוד ידוע ומפורסם, כנראה שאותו גורו היה עסוק באותו רגע בפראנאיאמה (תירגול נשימה ידוע), פניו היו אדומים כשפתח את הדלת. הילד גורו דב, בקש ממנו מעט אש. התפרץ עליו אותו גורו, איזו חוצפה, איזה ילד טיפש, אני נזיר, מאיפה יש לי אש? אתה לא יודע את זה? איזה ילד. הסתכל בו הילד ושאל, 'אם אין לך אש, מניין כל זה?' כשהוא מתכוון להתפרצות הזעם שלו. הבין אותו גורו שיש לפניו מישהו, אמנם צעיר, אבל מיוחד מאוד וניסה להתנצל. אבל, כמו שמהרישי מנסח, 'חץ שנורה מהקשת, אי אפשר להחזיר אותו לקשת'. והילד המשיך בדרכו ובחיפושו. לקח לו כשנתיים להגיע למורה שלו, וכשראה אותו, כל לבו, כל האישיות שלו, כל כולו נכבשו בקסם ובעצמה של אותו מורה. והוא נשאר אצלו באשראם. במידה ותהיה התעניינות בהמשך הסיפור, אשמח להמשיך אותו. יום יפה מושיק

 

[smile2life]

המורה שלי

מי שפקח את עיניי, או יותר נכון הדבר שפקח את עיניי זה קליע בקוטר 5.56 שספגתי בהמיספירה הימנית-פרונטלית של מוחי. לאחר קומא של חודש בערך התעוררתי ונזכרתי בחזיונות שהיו לי. במשך כשנה הייתי מאושפז בבית לווינשטיין, שם היה לי המון זמן לעצמי ולמחשבות שלי. בעקבות משהו שקראתי (איזה מאמר, לא זוכר היכן) התחלתי להקשיב לנשימות שלי במשך הטיפולים, בזמן המנוחה ובלילות. כשהשתחררתי המשכתי טיפול פסיכולוגי אצל חמישה פסיכולוגים ופסיכאטרים שונים עד שהשניים שקנו אותי ונישארתי אצלם בשנים האחרונות הם פסיכולוג שהינו אחד המומחים הגדולים בארץ לביו פידבק ומשלב טכניקות מנדיטטיביות בטיפוליו ופסיכיאטר מתל השומר שהדליק אותי על לימודי רפואה סינית. לשני אנשים אלו אני חייב תודות עמוקות על שנתנו לי עוד נקודות מבט על חיי ופתחו בפני דלתות אל ראיית ה"אני" בעזרת מדיטציה ובעיקר מדיטציית זן וויפאסנה.