קצת מוציאה קיטור
היום בתנו בת ה-4 כמעט התחילה את קצת הפוכה: במאבקים אין סופיים על: היא היחידה שחוגרת וסוגרת את החגורה לחצאית ג'ינס, היא דוחפת את העגלה של אחותה התינוקת, בכי עז וצווחות עד הגן. שם רק הפתעה הרגיעה אותה ( מגננת המעון של אחותה בת ה2). בחזור - צווחות על מי ישב ראשון בעגלה: היא או אחותה. בערב אחרי יומולדת נחמד צווחות על כך שאיבדה את ההפתעה, ו: פיפי על הספה בסלון. זה ממש לא אופייני לה. ואני וגם בעלי מוצאים את עצמנו מרימים את הקול, מתעלמים (מה שמאוד מרגיז), כועסים וכל מיני מריעין בישין שלא נראה לי שמובילים לשום כיוון חיובי. אני חייבת לציין שאנו רגועים באופיינו ובעיקר בעלי. אני בסוף החודש התשיעי להריון שלישי ( על כל המשמעויות: כבדות פיסית, קוצר רוח, לחץ לסגור פינות בעבודה שעדיין לא סגור לי מחליף...), המטפלת המסורה שלנו לאחרונה נשברה: גם חולה וגם לדעתי מטפחת מירמור ( בעלה עושה לה שטיפות מוח...) והילדה בת ה2 כבר עומדת על שלה: לוקחת דברים של הבוגרת וכד'. בקיצור "קרנבל". אני כהרגלי בתוך הלחצים הללו הולכת לספרי הורות או לפורום... בתקווה לאיזה קרן אור. אם יש לכם רעיון: להיות יותר אסרטיבית, להגיב בחיבוק או בכעס? המטפלת מסתבר מאפשרת לה להדליק טלויזיה אחה"צ עד שאני מגיעה (בערך מ15:00 לדעתי עד 17:00...מה שמעולם לא היה קודם ( אנחנו כמעט ולא צופים בטלויזיה...) לי ולבעלי יש תחושה שאולי זה הגורם המשפיע עליה. האם אתם מכירים ילדים שטלויזיה מוציאה אותם מדעתם? האם היא מרגישה את הלידה המתקרבת? האם זה קשור לאחותה שגדלה? היא נכנסה לגן חדש עם ילדים בני 5 ויותר אך נראה שטוב לה. יכול להיות שעובר עליה שם משהו? מחר אקח אותה לרופא לשלול מחלה. אבל זה לא נראה לנו זה. מה עוד ניתן לעשות? תודה !!!
היום בתנו בת ה-4 כמעט התחילה את קצת הפוכה: במאבקים אין סופיים על: היא היחידה שחוגרת וסוגרת את החגורה לחצאית ג'ינס, היא דוחפת את העגלה של אחותה התינוקת, בכי עז וצווחות עד הגן. שם רק הפתעה הרגיעה אותה ( מגננת המעון של אחותה בת ה2). בחזור - צווחות על מי ישב ראשון בעגלה: היא או אחותה. בערב אחרי יומולדת נחמד צווחות על כך שאיבדה את ההפתעה, ו: פיפי על הספה בסלון. זה ממש לא אופייני לה. ואני וגם בעלי מוצאים את עצמנו מרימים את הקול, מתעלמים (מה שמאוד מרגיז), כועסים וכל מיני מריעין בישין שלא נראה לי שמובילים לשום כיוון חיובי. אני חייבת לציין שאנו רגועים באופיינו ובעיקר בעלי. אני בסוף החודש התשיעי להריון שלישי ( על כל המשמעויות: כבדות פיסית, קוצר רוח, לחץ לסגור פינות בעבודה שעדיין לא סגור לי מחליף...), המטפלת המסורה שלנו לאחרונה נשברה: גם חולה וגם לדעתי מטפחת מירמור ( בעלה עושה לה שטיפות מוח...) והילדה בת ה2 כבר עומדת על שלה: לוקחת דברים של הבוגרת וכד'. בקיצור "קרנבל". אני כהרגלי בתוך הלחצים הללו הולכת לספרי הורות או לפורום... בתקווה לאיזה קרן אור. אם יש לכם רעיון: להיות יותר אסרטיבית, להגיב בחיבוק או בכעס? המטפלת מסתבר מאפשרת לה להדליק טלויזיה אחה"צ עד שאני מגיעה (בערך מ15:00 לדעתי עד 17:00...מה שמעולם לא היה קודם ( אנחנו כמעט ולא צופים בטלויזיה...) לי ולבעלי יש תחושה שאולי זה הגורם המשפיע עליה. האם אתם מכירים ילדים שטלויזיה מוציאה אותם מדעתם? האם היא מרגישה את הלידה המתקרבת? האם זה קשור לאחותה שגדלה? היא נכנסה לגן חדש עם ילדים בני 5 ויותר אך נראה שטוב לה. יכול להיות שעובר עליה שם משהו? מחר אקח אותה לרופא לשלול מחלה. אבל זה לא נראה לנו זה. מה עוד ניתן לעשות? תודה !!!