קצת מגוחך

[רצה הביתה]

קצת מגוחך

לא ידעתי איפה לכתוב את זה, אז זרמתי פה הבעיה שלי היא קצת מגוחכת, אבל מאוד מפריעה. אני חושבת שאני תמיד צודקת. לא חושבת, בטוחה. זה גורר המון ריבים וויכוחים. אנשים לא אוהבים לשמוע שהם טועים. אבל אני פשוט תמיד צודקת, וזה גורם לאנשים לחשוב שאני מתנשאת מעליהם. הידע שלי נותן לי הרבה כוח, אני לא אשקר. אני לא מצליחה לקבל דעה של אף אחד אחר, אני פשוט נעולה על עצמי שאני צודקת, מה שאומר שכל השאר טועים. וגם אם אני מאוד רוצה, איך אני יכולה לקבל טעות? קשה לי לקבל דעה מנוגדת לשלי. אני פשוט לא מקבלת אותה. אני מתווכחת ומתווכחת עד שאני מוציאה לאנשים את המיץ והם פשוט נכנעים לי. כל היום אני במלחמות. אז כן, זה נשמע מאוד מטופש אבל זאת בעיה שמשבשת המון. אני לא יודעת מאיפה זה נובע....

 

[גרא.]

רצה הביתה,את צודקת,כמו תמיד.כל הסבר הגיוני

כל שיהיה,סביר להניח שלא תסכימי לו.אז מה הטעם להסביר לך?

 

[רצה הביתה]

כי שאלתי

אז סימן שזה מפריע לי. אני מוכנה ורוצה לשנות את הדפוס הזה. דווקא אשמח אם יש לזה הסבר, או פתרון....

 

[mws]

הסבר - אולי, פתרון- תלוי בך

שלום רצה הביתה, בואי נשאל שאלה מעניינת - מה נכון בלהתווכח עם כולם כל הזמן עד להתשה? מה טוב בזה בשבילך? ולא בציניות או באירוניה - באמת מה נכון בזה. שימי רגע את הבקורת בצד - זו שאומרת שאת לא בסדר כי זה קורה לך כל הזמן - ותבדקי. ואולי אפשר יהיה להמשיך את הדיון מכאן. מה דעתך? מיכל

 

[גרא.]

רצה הביתה,מה שחשוב בפנייה שלך,זו ההכרה

המודעות והתובנות שלך שדפוס התקשורת הבינאישי שלך אינו תקין.כאשר הדיאלוגים שלך עם בני שיחך,אינו בגובה העיניים של שניכם,אלא את מתארת עצמך כמסתכלת מלמעלה.יתכן בכלל שאינך נוהגת להסתכל בעיני המשוחחים איתך,ומבטך נודד לו לכל עבר.סבות לדפוס התקשורת הזה,יכולות להיות כמה,ואין טעם להתחיל לנחש,או להתייחס לכך ברצינות בלא להכיר אותך.על פניו,דפוסי התקשורת,נרכשים בתהליך החיברות (סוציאליזציה) בתוך המשפחה והסביבה הקרובה,וזה במקביל להתפתחות האישיות מגיל צעיר.יש חשיבות רבה,לדפוסי התקשורת של ההורים כיוון שהם נלמדים ונרכשים בדרך של חיקוי.הצורך להיות תמיד צודקת,הצורך לומר תמיד את המילה האחרונה בדיוק כשם את מתארת,מתיש את בני שיחך,ומשאיר את המשוחח איתך,עם טעם מר בפה.כפי שנאמר,המודעות לדפוס התקשורת הביאישית,החד כיוונית שלך,היא תחילת התהליך לשינוי ורכישת יכולת מסתגלת ומתחשבת יותר בבני שיחך.את יכולה להעזר בטיפול קוגנטיבי התנהגותי,פרטני.אבל גם השתתפות בסדנאת טיפול קבוצתית שתתמקד בהקניית רגישות ומיומנויות תקשורת,עשוייה מאד לעזור לך.בסדנא כזו,למעט המיומנויות הנלמדות בה,המפגש ההדדי בין חברי הקבוצה,מהווה אימון בלתי אמצעי בינם לבין עצמם במיומנויות הנרכשות.ומאפשר שתוף ברגשות,בקשיים, מתן וקבל משוב על דפוסי התקשורת,והפרייה הדדית.יש עכשיו עוד מקום לתגובה שלך? או שאת מקבלת את הכיוון?

 

[יעל ניסן]

מה עוזר לך

כל הכוח הזה אם בסופו של יום מי שמשלם את רוב המחיר החברתי הוא את בעצמך? להיות צודקת כל הזמן, בכוח, ובויכוחים עד שנכנעים לך... הודף את האחרים ממך והלאה או לחילופין משאיר לידך רק את אלה שאין להם דיעה משל עצמם או את אלה שמסכימים איתך. באמת היית רוצה להיות מוקפת באנשים שכל הזמן אומרים לך "כן, נכון, את צודקת, זו גם דעתי"? זה קצת כמו לדבר עם עצמך כל הזמן, לא? משעמם.

 

[שרית בר זקן]

אני חושבת שאת מעלה

כאן מספר דברים. ראשית, את מתארת מצב שבו את סובלת מתגובות האחר ומתחושת המלחמה שאת נמצאת בה כל הזמן, אך אינך סובלת מהעובדה שאת מקובעת על דעותיך. המוטיבציה שלך לשינוי נובעת מהצורך לחיות בשלום עם הסביבה וכך גם עם עצמך. לדעתי, תחילה צריך להבין מהו מקור הקיבעון. יכולות להיות לזה סיבות רבות ואפילו שילוב של כמה סיבות. יתכן ומדובר ברווח משני שיש לך בזה, אולי הרווח הוא תפיסת מקום נכבד בתקשורת עם אנשים. ואולי המקור נובע מכך שאת צריכה להיות בטוחה בעצמך במאה אחוז, אחרת אם תאפשרי גמישות, תחושי שהספק נכנס ואת תרגישי חסרת אונים. בכדי לא לשאת את חוסר האונים, את צריכה להיות חסרת גמישות. יכולות להיות סיבות רבות. אם את רוצה להבין את מקור חוסר הגמישות והצורך להיות הכי יודעת, ואת רוצה לעבוד על כך באופן עמוק, כך שתוכלי להרגיש אחרת מול הסביבה ועם עצמך, אז הייתי ממליצה לך על טיפול פרטני עם מטפל מוסמך. אך אם את רוצה לנסות לעבוד יותר על תגובותיך כלפי האחר, ואולי בתורו זה יוביל לשינוי עמוק, אז הייתי פונה לטיפול קבוצתי. הבחירה היא על פי המוטיבציה שלך.