קצת כיוון
שלום לכולם אני עדיין רווקה מאושרת.. מקווה שאוכל להנות מזוגיות יפה פעם. אם כך לא בי הדברים אמורים כי אם באחי הבכור. כבר כשהתחתן היה ברור לו ולכל הסובבים שהוא עושה שטות גמורה. לצערי הוא עשה את השטות וכיום הוא ניצב מול התוצאות הלום קרב, מתלבט קשות ולא יודע איך להתחיל. מדובר בבחורה (זוגתו) לא שפויה שלא עובדת, אוהבת את הילדה המשותפת אבל לא מסוגלת ממש להיות איתה, נמצאת אצל איזו פסיכולוגית שרק מחזקת את היותה מי שהיא (וזה מינוס אחד גדול), רבה עם כל העולם כי הוא (העולם על יושביו) אף פעם לא בסדר אבל היא כן... בקיצור אה גרויסע מציאה. הפחד הגדול שלו הוא הפגיעה בילדה (בת שנתיים וחצי). אין ספק שהוא העוגן השפוי שלה בחיים. הוא היה הרבה יותר ממאושר אילו יכול היה לקבל אותה למשמורת ובכלל לדעת שהיא תצא מזה בריאה בנפשה. אלא שהוא הגבר והיא האמא. כיצד מתחילים? לאן להפנות אותו? הוא חייב יעוץ מהבסיס, לדעת שהוא לא לבד (אנחנו איתו, המשפחה אבל זה לא מספיק על אף שזה המון ואין לי ספק בכך), לדעת שלא הכל שחור ולבן ושגם אם כרגע הדברים נראים נורא מפחידים אז בפרספקטיבה של שנים דברים נראים אחרת. מה מבחינת הילדה? האם ייטב איתה אם יחכה או שמוטב ויעשה זאת כל עוד היא רכה בשנים (עוד שנים זה אומר שיתכן ויצטרפו עוד)? אני מרשה לעצמי להתערב בחייו לאחר ששוחחתי איתו על כך אני לא פועלת מתוך משאלת ליבי אלא מתוך משאלת ליבו. אולי יהיו מבינכם כאלו שיכעסו אבל אני נשבעת ביקר לי שהשתדלתי להיות אוביקטיבית ולא סתם ניפחתי את התיאורים. תודה מראש למיעצים
שלום לכולם אני עדיין רווקה מאושרת.. מקווה שאוכל להנות מזוגיות יפה פעם. אם כך לא בי הדברים אמורים כי אם באחי הבכור. כבר כשהתחתן היה ברור לו ולכל הסובבים שהוא עושה שטות גמורה. לצערי הוא עשה את השטות וכיום הוא ניצב מול התוצאות הלום קרב, מתלבט קשות ולא יודע איך להתחיל. מדובר בבחורה (זוגתו) לא שפויה שלא עובדת, אוהבת את הילדה המשותפת אבל לא מסוגלת ממש להיות איתה, נמצאת אצל איזו פסיכולוגית שרק מחזקת את היותה מי שהיא (וזה מינוס אחד גדול), רבה עם כל העולם כי הוא (העולם על יושביו) אף פעם לא בסדר אבל היא כן... בקיצור אה גרויסע מציאה. הפחד הגדול שלו הוא הפגיעה בילדה (בת שנתיים וחצי). אין ספק שהוא העוגן השפוי שלה בחיים. הוא היה הרבה יותר ממאושר אילו יכול היה לקבל אותה למשמורת ובכלל לדעת שהיא תצא מזה בריאה בנפשה. אלא שהוא הגבר והיא האמא. כיצד מתחילים? לאן להפנות אותו? הוא חייב יעוץ מהבסיס, לדעת שהוא לא לבד (אנחנו איתו, המשפחה אבל זה לא מספיק על אף שזה המון ואין לי ספק בכך), לדעת שלא הכל שחור ולבן ושגם אם כרגע הדברים נראים נורא מפחידים אז בפרספקטיבה של שנים דברים נראים אחרת. מה מבחינת הילדה? האם ייטב איתה אם יחכה או שמוטב ויעשה זאת כל עוד היא רכה בשנים (עוד שנים זה אומר שיתכן ויצטרפו עוד)? אני מרשה לעצמי להתערב בחייו לאחר ששוחחתי איתו על כך אני לא פועלת מתוך משאלת ליבי אלא מתוך משאלת ליבו. אולי יהיו מבינכם כאלו שיכעסו אבל אני נשבעת ביקר לי שהשתדלתי להיות אוביקטיבית ולא סתם ניפחתי את התיאורים. תודה מראש למיעצים