קצת חיוך...

[azeforin]

קצת חיוך...

גרוזיני ומשפחתו שגרו בכפר נידח, עלו ארצה. למחרת, כמו כל יהודי טוב יצא להסתובב בקניון באשדוד עם אחד מבניו. כעבור זמן מה לאחר שראה והתפעל מהכל, ראה מעלית. "מה זה קופסה הזה?" שאל הבן "וואללה לא יודע" ענה לו האב. מספר דקות הם התבוננו במעלית עד שהגיעה אישה שמנה ומכוערת ולחצה על כפתור ליד הדלת, הדלת נפתחה והיא נכנסה פנימה, הדלת נסגרה וסימנים (מספרי הקומות) למעלה החלו להתחלף. אחרי כמה דקות, הגרוזינים שעדיין התבוננו במעלית, ראו את הדלת נפתחת ובלונדינית יפה יוצאת משם. האב פנה לבנו ואמר: "ביז'ו, עכשיו אני יודע מה קופסה עושה... לך מהר תביא אמא וכל אחיות שלך...."

 

[azeforin]

ועוד אחד..

אחד לא מצליח לענג את אישתו.הוא הולך לייעוץ, ואומר לרופא שכל מה שהוא עושה לא עוזר,אישתו לא גומרת.היא מפהקת, רוצה לישון, ולא נהנית מיחסי המין שלהם. הרופא אומר לו:"אתה צריך לעניין אותה,לענג אותה, לעשות לה אווירה מסעירה שהיא תתגרה". "איך למשל?" שואל הבעל. "אני יודע?" אומר הרופא, "אולי תביא כושי גדול, תעמיד אותו ליד המיטה ותגיד לו לנפנף בענף של דקל בזמן שאתם עושים את זה". הבעל ממלא את כל ההוראות, נכנס עם אשתו למיטה, מנסה מפה מנסה משם, כלום! האישה מפהקת. בסוף עולה בדעתו רעיון.הוא קם ואומר לכושי:"אתה יודע מה בו נתחלף". הוא לוקח את ענף הדקל ומתחיל לנפנף, והכושי עולה על האישה ומזיין אותה.האישה צועקת,גומרת,נאנחת,גומרת עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ככה איזה שבע שמונה פעמים, עד שבסוף שניהם שוכבים על המיטה באפיסת כוחות. ואז הבעל אומר לכושי:"אתה רואה...ככה מנפנפים!!!". --

 

[azeforin]

ולסיום...

בשבת שעברה ביקרנו במסעדה מפורסמת (השם לא חשוב) בהרצליה. כשהמלצר הושיב אותנו, שמתי לב שכפית מבצבצת מכיס חולצתו. לאחר כמה דקות, ולאחר שהבטנו סביבנו, נוכחתי שהוא לא היה היחיד. לכל המלצרים (והמלצריות) במסעדה היו כפיות בכיס החולצה. שאלתי אותו מה הקטע. ''הבוס שכר חברת יעוץ כדי ליעל את תהליכי העבודה כאן,'' סיפר הבחור, ''והם גילו שבממוצע, כל 3 דקות מפיל אחד המלצרים כפית על הרצפה. כשזה קורה, הוא חייב לחזור למטבח ולהביא כפית חדשה ללקוח. לעומת זאת, אם יש לו כבר כפית בכיס החולצה, ניתן לחסוך בשעות עבודה רבות - 15 שעות בכל משמרת.'' במקרה נפלה הכפית שלי על הרצפה. המלצר התכופף, הרים אותה ונתן לי את הכפית מכיס החולצה. זה השאיר עלי רושם עז. ''עכשיו אני לוקח את הכפית שנפלה למטבח, ולוקח כפית חדשה עבור הכיס,'' אמר. לפני שעזב את שולחננו, שמתי לב שחוט ארגמן ארוך משתפל מחנות מכנסיו. למעשה, לכל המלצרים היה חוט דומה שיצא מרוכסן החנות. ''עבור מה החוט?'' שאלתי את המלצר, ''גם זה חלק מיעול העבודה כאן?'' ''זה מה שהם אמרו לנו. כשאנו הולכים לשרותים להשתין, צריך להוציא את המה-שמו החוצה, ומשום כך הצורך ברחיצת ידיים לאחר מעשה. זה בזבוז זמן ובזבוז מים. לעומת זאת, אם אני מושך את הבולבול החוצה בעזרת החוט שקשור אליו, איני נוגע בו וכך אין צורך ברחיצת ידיים וניתן לחזור יותר מהר לעבודה.'' ''רגע אחד,'' הקשיתי, ''אני מבין שאינך נוגע בו כשאתה מושך אותו החוצה, אך איך אתה מחזיר אותו פנימה בלי לגעת בו?'' ''אני לא יודע איך המלצרים האחרים עושים זאת,'' לחש, ''אבל אני משתמש בכפית.''

 

[soofgania]

בדיחות טובות

אני מכירה את כולן