קצת חטפר..בא לי לפרוק
ישבנו בבית קפה במנהטן.
היא התיישבה כבר בשולחן ואני פחדתי-אז הלכתי להזמין עם כולם, למרות שקיבתי בכלל לא הראתה אותות.
אמרתי לחברות שאין לי אומץ אפילו ליזום שיחה.
הזמנתי בירה והתיישבתי.היא התחילה לדבר.מדהים לאיזה עומק שיחה שתי זרות יכולות להגיע.אני מעשנת כמו קטר,היא לא אוהבת את זה בכלל..
הולכות לסאבווי והיא מסבירה לי על תולדות ניו יורק.
יושבות בסאבווי.צפוף.היא שמה את ידה על ברכי-שמתי לב רק בדיעבד.
מגיעות לפאב ושוב אני מפחדת.משאירה אותה עם הבנות ובורחת לשירותים.
חוזרת לשולחן-היא הזמינה לכולנו בירה.גם פה עדיין לא קלטתי.
היא אומרת שהיא עייפה וחותכת לישון.רוצה לתת לי תמספר-כמעט ולא לקחתי.עוד מסר שמתפספס.כמה אטימות.
היא יוצאת-לא יצאתי אחריה.
ואז קיבלתי החלטה.ברחתי עד לקצה השני של העולם -הגיע הזמן להתגבר על הפחד.
מקלידה סמס
"I dont think we had the chance to say good bye properly "
10 דקות אחרי הבנות מלוות אותי לדירה שלה.
נפרדת מהן.
אומץ-לפעול מתוך הפחד.
רגע שלא אשכח, רגע שבו יצאתי לשניה מהמציאות והסתכלתי על המתרחש מלמעלה. וואו.
עולה במעלית. הלב שלי כמו אחרי מרתון
היא פותחת את הדלת- בלבוש לא סקסי בעליל יש לציין.
אפילו לא נשיקה על הלחי.
מראה לי את החדר שלה.נותנת לי פיגמה.
הולכת לשירותים מחליפה בגדים- משהו הולך לקרות ושתינו יודעות את זה.
חוזרת לחדר- היא כמתה על המיטה.
לא יודעת מה לעשות,שמה יד על גבה.
בא לי לאכול אותה.
היא מושכת אותי לצידה.מכבה את האור.
ואז זה קרה.
שוב לרגע מסתכלת על המתרחש מלמעלה -זה לא חלום.שנים של הדחקה, שקר, הכחשה תמו.
לפעמים צריך לחצות יבשות כדי למצוא את האומץ.
הפעם הראשונה עם בחורה.
ישבנו בבית קפה במנהטן.
היא התיישבה כבר בשולחן ואני פחדתי-אז הלכתי להזמין עם כולם, למרות שקיבתי בכלל לא הראתה אותות.
אמרתי לחברות שאין לי אומץ אפילו ליזום שיחה.
הזמנתי בירה והתיישבתי.היא התחילה לדבר.מדהים לאיזה עומק שיחה שתי זרות יכולות להגיע.אני מעשנת כמו קטר,היא לא אוהבת את זה בכלל..
הולכות לסאבווי והיא מסבירה לי על תולדות ניו יורק.
יושבות בסאבווי.צפוף.היא שמה את ידה על ברכי-שמתי לב רק בדיעבד.
מגיעות לפאב ושוב אני מפחדת.משאירה אותה עם הבנות ובורחת לשירותים.
חוזרת לשולחן-היא הזמינה לכולנו בירה.גם פה עדיין לא קלטתי.
היא אומרת שהיא עייפה וחותכת לישון.רוצה לתת לי תמספר-כמעט ולא לקחתי.עוד מסר שמתפספס.כמה אטימות.
היא יוצאת-לא יצאתי אחריה.
ואז קיבלתי החלטה.ברחתי עד לקצה השני של העולם -הגיע הזמן להתגבר על הפחד.
מקלידה סמס
"I dont think we had the chance to say good bye properly "
10 דקות אחרי הבנות מלוות אותי לדירה שלה.
נפרדת מהן.
אומץ-לפעול מתוך הפחד.
רגע שלא אשכח, רגע שבו יצאתי לשניה מהמציאות והסתכלתי על המתרחש מלמעלה. וואו.
עולה במעלית. הלב שלי כמו אחרי מרתון
היא פותחת את הדלת- בלבוש לא סקסי בעליל יש לציין.
אפילו לא נשיקה על הלחי.
מראה לי את החדר שלה.נותנת לי פיגמה.
הולכת לשירותים מחליפה בגדים- משהו הולך לקרות ושתינו יודעות את זה.
חוזרת לחדר- היא כמתה על המיטה.
לא יודעת מה לעשות,שמה יד על גבה.
בא לי לאכול אותה.
היא מושכת אותי לצידה.מכבה את האור.
ואז זה קרה.
שוב לרגע מסתכלת על המתרחש מלמעלה -זה לא חלום.שנים של הדחקה, שקר, הכחשה תמו.
לפעמים צריך לחצות יבשות כדי למצוא את האומץ.
הפעם הראשונה עם בחורה.
