קצת חוששת
עברתי תאונה מסויימת שבעיקבותיה הגעתי למוסד שיקומי ,שם עברתי פיזיותרפיה,הידרוטרםיה וכו. הייתי צריכה לעבור מערך שלם של בדיקות ביניהם בדיקה פסיכיטרית. דבר שנורא נלחצתי ממנו ועשיתי למערך רופאים "קונצם" החשש שלי מפסיכיטריה התחיל קודם כל בגלל החוות דעת החברתית על העיניין ועוד דבר שאמרה לי המנהלת שאם לא הייתי מתקבל בזמן הזה לשיקום בזסופו של דבר הייתי מגיע לבית חולים שלותה (הטיפול אצלי נגרר ע"י קופת חולים לתקופה מאוד ארוכה ,וללא הצדקה,לא קיבלתי מעל לשנה וחצי שיקום כלשהו או עזרה למרות פניותי ,לכן שהגעתי למקום השייקומי היית במצב רע יותר ממה שהייתי צריכה להיות) מהאימרה הזאת פחדתי לגשת לפסיכיטריה כי חשבתי שרוצים לאשפז אותי. לבסוף החלטתי להתמודד מול וללכת לבדיקה. לשמחתי הרבה הרופאה אמרה לי שהיא בכלל לא מבינה למה שלחו אותי אליה וזה הוריד לי אבן מהלב . אבל הרופאה שטענה שאני כן צריכה טיפול פסיכיטרי (למרות שאין לה התמחות בנושא רק באופן כללי) הכניסה לי כל מני דברים לראש שעד היום אני נורא מבוהלת וחושבת שמשהו לא בסדר איתי ואני זקוקה לאישפוז. כיוון שלאורך כל הדרך היא המשיכה לטעון שלדעת אני כן זקוקה. גם כשהתחררתי היא אמרה לי שאם אסכים לטיפול פסיכיאטרי תרופתי היא תתן לי בביטוח לאומי 30% אחוזי נכות ובנוסף אשהה בשיקום עוד שלושה חודשים. התייעצתי עם הרבה אנשים ,כולל הרופאה הפרטית שלי שאמרה לי לא לעשות את זה (היא קוראת לי פרח , ונורא מפסוטה ממהלך השיקום מהרגע שקיבלתי אותו,היא ועוד אדם דחפו אותי במערכת לקבל שיקום). אז איפה נכנסים הדברים של הרופאה שטוענת שאני זקוקה לטיפול... . פתאום כל תגובה שלי אני חושבת האם היא נורמלית או לא.. מספיק שאני אחשוב על משהו מאוד רציני ברחוב ואני נניח יעשה תנועת ביטול כחלק מחשיבה (דבר שהרבה פעמים את רואה אצל אדם מהרהר ברחוב או תוך כדי חשיבה ..עיוות פנים..) מבחינתי זה לא בסדר ואולי אני באמת זקוקה לטיפול כשכל הסובבים אומרים לי שאני בסדר ונורמלית .אבל הפחד שהכניסה לי הרופאה הזאת שכל הזמן המשיכה לומר שאני לא בסדר .. מקשה עלי מאוד ודי הורס לי את התקדמות החיים בשלב זה.. אני שופטת את עצמי פתאום על כל דבר קטן!. וזה מפריע לי,,אבל אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להיות אם היד על הדופק! כדי שאני לא אגיע למצב של אישפוז. עם הרופאה ההיא אני לא יכולה לדבר כרק הדעות שלה חשובות והיא תהיה מפסוטה ותנצל את חוסר הביטחון שלי כדי לתת לי את הטיפול שהיא מעוניינת (כאשר כל הסביבה כלל הרופאה הפסיכיאטרית של השיקום מתנגדים) עוד דבריםש אמרה לי הרופאה שיש לי יכולות סיכליות מאוד גבוהות ולדעתה אני לוקחת מבחינה שכלית הרבה רופאים שם ,והיא לא מבינה איך בחורה צעירה לא למדה עד היום שום דבר באוניברסיטה , מבחינתה אדם בוגר (מעל גיל 22) שלא ימא מהבית ולא יצא ללימודי אוניברסיטה ועם יכולות גבוהות משהו לא בסדר איתו (למדתי לימודי מקצוע,יש לי שתי תעודות מקצוע שמקובלות ע"י משרד העבודה! ) בקיצור היא ערערה לי את כל הבטחון בכל מקום אפשרי.. . מה ניתן לעשות על מנת להוציא מהראש את הדברים שלה ולחיות את החיים כמו שהם בלי הרבה חשבונות אם אני נורמלית או בסדר.. . תודה
עברתי תאונה מסויימת שבעיקבותיה הגעתי למוסד שיקומי ,שם עברתי פיזיותרפיה,הידרוטרםיה וכו. הייתי צריכה לעבור מערך שלם של בדיקות ביניהם בדיקה פסיכיטרית. דבר שנורא נלחצתי ממנו ועשיתי למערך רופאים "קונצם" החשש שלי מפסיכיטריה התחיל קודם כל בגלל החוות דעת החברתית על העיניין ועוד דבר שאמרה לי המנהלת שאם לא הייתי מתקבל בזמן הזה לשיקום בזסופו של דבר הייתי מגיע לבית חולים שלותה (הטיפול אצלי נגרר ע"י קופת חולים לתקופה מאוד ארוכה ,וללא הצדקה,לא קיבלתי מעל לשנה וחצי שיקום כלשהו או עזרה למרות פניותי ,לכן שהגעתי למקום השייקומי היית במצב רע יותר ממה שהייתי צריכה להיות) מהאימרה הזאת פחדתי לגשת לפסיכיטריה כי חשבתי שרוצים לאשפז אותי. לבסוף החלטתי להתמודד מול וללכת לבדיקה. לשמחתי הרבה הרופאה אמרה לי שהיא בכלל לא מבינה למה שלחו אותי אליה וזה הוריד לי אבן מהלב . אבל הרופאה שטענה שאני כן צריכה טיפול פסיכיטרי (למרות שאין לה התמחות בנושא רק באופן כללי) הכניסה לי כל מני דברים לראש שעד היום אני נורא מבוהלת וחושבת שמשהו לא בסדר איתי ואני זקוקה לאישפוז. כיוון שלאורך כל הדרך היא המשיכה לטעון שלדעת אני כן זקוקה. גם כשהתחררתי היא אמרה לי שאם אסכים לטיפול פסיכיאטרי תרופתי היא תתן לי בביטוח לאומי 30% אחוזי נכות ובנוסף אשהה בשיקום עוד שלושה חודשים. התייעצתי עם הרבה אנשים ,כולל הרופאה הפרטית שלי שאמרה לי לא לעשות את זה (היא קוראת לי פרח , ונורא מפסוטה ממהלך השיקום מהרגע שקיבלתי אותו,היא ועוד אדם דחפו אותי במערכת לקבל שיקום). אז איפה נכנסים הדברים של הרופאה שטוענת שאני זקוקה לטיפול... . פתאום כל תגובה שלי אני חושבת האם היא נורמלית או לא.. מספיק שאני אחשוב על משהו מאוד רציני ברחוב ואני נניח יעשה תנועת ביטול כחלק מחשיבה (דבר שהרבה פעמים את רואה אצל אדם מהרהר ברחוב או תוך כדי חשיבה ..עיוות פנים..) מבחינתי זה לא בסדר ואולי אני באמת זקוקה לטיפול כשכל הסובבים אומרים לי שאני בסדר ונורמלית .אבל הפחד שהכניסה לי הרופאה הזאת שכל הזמן המשיכה לומר שאני לא בסדר .. מקשה עלי מאוד ודי הורס לי את התקדמות החיים בשלב זה.. אני שופטת את עצמי פתאום על כל דבר קטן!. וזה מפריע לי,,אבל אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להיות אם היד על הדופק! כדי שאני לא אגיע למצב של אישפוז. עם הרופאה ההיא אני לא יכולה לדבר כרק הדעות שלה חשובות והיא תהיה מפסוטה ותנצל את חוסר הביטחון שלי כדי לתת לי את הטיפול שהיא מעוניינת (כאשר כל הסביבה כלל הרופאה הפסיכיאטרית של השיקום מתנגדים) עוד דבריםש אמרה לי הרופאה שיש לי יכולות סיכליות מאוד גבוהות ולדעתה אני לוקחת מבחינה שכלית הרבה רופאים שם ,והיא לא מבינה איך בחורה צעירה לא למדה עד היום שום דבר באוניברסיטה , מבחינתה אדם בוגר (מעל גיל 22) שלא ימא מהבית ולא יצא ללימודי אוניברסיטה ועם יכולות גבוהות משהו לא בסדר איתו (למדתי לימודי מקצוע,יש לי שתי תעודות מקצוע שמקובלות ע"י משרד העבודה! ) בקיצור היא ערערה לי את כל הבטחון בכל מקום אפשרי.. . מה ניתן לעשות על מנת להוציא מהראש את הדברים שלה ולחיות את החיים כמו שהם בלי הרבה חשבונות אם אני נורמלית או בסדר.. . תודה