קצת-הרבה...מרמרת...

[Blue Rose]

קצת-הרבה...מרמרת...

כבר שנים שאני חושבת על זה...שנים שמתבשלת לי המחשבה וגובר אצלי הרצון לקחת חלק בתהליך פונדקאות.

זה לא שאני צריכה כסף (וכמובן שזה גם לא שכסף מזיק...) אבל ממש רציתי לעזור לזוג חסר ילדים להפוך למשפחה...זה התחיל כשהריתי והבנתי שיש נשים שלא יכולות והתגבר מאוד כשילדתי ונקשרתי לבנים שלי

אז עכשיו כשהבשלתי והרעיון הגיע אצלי לכדי רצון- אני מגלה שאני שמנה מידי.

לאם פונדקאית מותר לשקול עד 90 ק"ג או BMI 30.

בלי קשר לכך שהסכרת ההריונית הקלילה (מאוזנת בדיאטה) שלי - גם מונעת את זה.

כל זה תחת כותרת התנאי- "לא קיים חשש לפגיעה בבריאות האם הנושאת או בשלום הילד שיוולד".

אז בסדר, החלום הזה התנפץ. הבנתי.

אבל למה יש סעיף על המשקל לבדו? הרי הריון הוא סיכון בריאותי לכל דבר כשלעצמו וגם לאשה הבריאה ביותר יכולים להיות סיבוכים קשים....אז למה השמנה זה גורם סיכון כשאין כל הסטוריה בריאותית אחרת שמלמדת על סיכונים?
הרבה פעמים גם מדובר על הריון של יותר מעובר אחד וכך בין כה וכה מוגדר ההריון כהריון בסיכון, עצם ההליך מסכן את הנושאת ואת עובריה - אם חושבים בצורה זו.

וכן, אני מבינה שעל סיכון לא כדאי להוסיף עוד סיכונים- אבל גם חושבת שטופס שמאשר שהאם מבינה את הסיכונים הנוספים לה, ושהזוג מבין אותם- צריך לכסות על הבעיה.
הרי אם הייתי נכנסת להריון שוב- היו עדיין קיימים כל הסיכונים האלו..והייתי לוקחת אותם בשמחה - אם הייתי רוצה עוד ילד/ה...

לא רואה שום סיבה לעמוד בין זוג הכמהה לילד ואשה הרוצה לתת להם את אותו הילד- בעיקר כשמדובר במשקל ולא במחלה או אפילו סיכוי למחלה....

תכל'ס בסופו של דבר, כואב לי על החלום שלי כרגע.

רוזי! שאין לה ברירה, אלא להתגבר....באסה.

 

[עוגיפלצת113]

וואו

אני חושבת שיש כמה אנשים בעולם שצריכים לקרוא את ההודעה הזו שלך....במיוחד כאלה שסבורים שתמיד פונדקאות היא איזה תהליך כפוי על האישה ושאין שום סיכוי שבעולם שמישהי תרצה, ממניעיה האישיים, לעשות את זה.

אבל יחד עם זה, אני רק שאלה: בואי נתעלם מעניין ה- BMI לרגע, הרי את אומרת בעצמך, הריון זה סיכון כלשהו תמיד ואני מסכימה איתך. כשאת נכנסת להריון כדי להרחיב את המשפחה שלך, אז ברור שהסיכון עדיין קיים בכל מקרה, אבל בצד הסיכון קיים גם סיכוי חשוב, לך להפוך להיות אמא לילד נוסף (מה שלא קורה בפונדקאות) ולילדים שיש לך לזכות באח או אחות, עוד מישהו שפוטנציאלית, יאהב אותם ויהיה שם למענם (אם האחים מסתכסכים אחר כך בבגרותם זה כבר עניין שלהם). אולי תוכלי קצת להרחיב יותר על התחושות והמחשבות שהובילו אותך לרצות להיות פונדקאית, בלי קשר לשאלה האם זה אפשרי או לא כרגע?

עוגי. שמאד מתרשמת מפוסט.

 

[Blue Rose]

החיים הם סיכון בריאותי אחד גדול....שסופו ידוע

אני פוליציסטית. בסיבוב הראשון קיבלתי כדור ותוך 3 חודשים נכנסתי להריון.
בסבב השני עשיתי את השגיאה של ללכת למומחית שדרשה גם מעקב, כך יצא שהייתי צריכה בבקרים לבוא לבדיקות דם ואולטראסאונד (לא ביטני) במשך כמה חודשים.
שם באמת התגבשה ההרגשה שלי. כשלידי ישבה מישהי שאני מכירה. מישהי שכבר הרבה זמן מנסה להרות, שנים נמצאת במעקבים האלו, והמשיכה במשך עוד שנתיים+ אחרי. אני שמחה לדווח שעכשיו היא בהריון, וככה גם עוד אשה שאני מאוד מחבבת שאחרי אינספור ניסיונות ילדה תאומים, ואפילו אח"כ הרתה וילדה שוב.

אבל מה עם כל אלו שמנסות שנים... ולא מצליחות? מה עם כל אלו שמצב רפואי לא מאפשר להן? נשים שבסה"כ רוצות להיות אמהות....דבר בסיסי כל כך שגם שלי לא היה קל- לעומתן זה היה פסיק בסיפורי הרצון והניסיונות שלהם (גם האבות) להורות?

בשיטוטי בפורומי הריון, וגם בגלל הריון שלא התפתח שהיה לי במהלך הניסיונות- פיתחתי הזדהות עוד יותר גדולה עם הנשים שבנוסף חוו גם אובדן הריון.

אני גם כל כך אוהבת את הבנים שלי שאני חושבת שכל מי שרוצה לחוות משהו כזה- צריך לתת להם.

העולם שלנו הוא מקום שלא תמיד טוב, ואחת הסיבות לדעתי היא שאנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו. העולם יכול להיות רע לילדים, אבל אנשים שמחכים כל כך הרבה- יש הרבה יותר סיכוי שיעריכו את המתנה הזו (לא ממני- אני רק עוטפת אותה בסרט...המתנה הזו מגיעה מהרבה יותר גבוה...) וכך ידעו לתת ולקבל את האהבה שמביאה תוספת למשפחה.

אז הסיכון? זה משהו שאנחנו לוקחים כל רגע, כשנושמים אויר לא נקי, כשחיים במרתון, כשנכנסים לאוטו, כשנהנים מהשמש ללא הגנה, כשמביאים את הילד לפעוטון נגוע מחלות (כמו הפה והטלפיים שהקטנטן בקושי שותה בגללן בימים האחרונים)...אז?? אז לא נחיה? לא ננשום? לא נהיה בשמש? לא ניסע עם הילדים לבלות? לא נעביר איתם לילות ללא שינה בתחינה שיאכלו גלידה?

הריון זה סיכון. כמו כל דבר בחיים. מה הופך הריון בשביל אשה אחרת לסיכון יותר גדול?

עוד אחד מהאיסורים לפונדקאות זה לאשה עם RH שלילי ו- COOMBS חיובי. אני שלילית עם שני ילדים חיוביים. אז מה ההבדל? בין אם זה בגלל בעלי היקר (שאיננו חלק מגופי- רק מנשמתי) או בגלל שהעובר של זוג אחר?

אני יודעת שאני לא יכולה להעריך את כל הסיכונים...אבל כך גם אשה בריאה..וכך גם כל אשה....אם הסיכונים מובילים אותנו בחיים, במקום המתנות שאנחנו מקבלים כל יום- אז מה שווים החיים?
הרי יש נשים שהריון, לצערנו הרב הוביל למותן, לפעמים עם עובריהן ולפעמים הן הותירו חלל וגם ילד יתום מאם. האם יש סיכונים כאלו בכל פעם שבוחרים להכנס להריון? כן. האם לא יכנסו להריון בשל כך? בד"כ זה לא מה שיעמוד בדרך.

חוצמזה, הסיכון זה לא מה שמפריע לי...אם זה מה שהיה מפריע לי - לא הייתי רוצה לקחת חלק בזה...אבל שוב- זה לא משנה, כי לא מאפשרים לי.

יתכן שיש פה גם רצון אישי להרות, אבל החלטה שעברתי מספיק כאם לילדים קטנים והחלטתי שלמשפחה שלי זה די- אז כביכול זה נותן לי מענה של הריון ולידה ללא הקושי של טיפול בתינוק בן יומו- שאותו משפחות אחרות רק משוועות לקבל....

רוזי! שעושה קצת תרפיה להתגברות בעזרתך....

 

[עוגיפלצת113]

אני חושבת

שאם ההיה אפשרי להיות פונדקאית בלי עזרה של רופאים- אז הסיכונים והסיכויים באמת היו רק משהו שאת צריכה לשקול ולהחליט לגביו, אם זה מתאים לך או לא. אבל ברגע שכל התהליך הזה הופך להיות תהליך רפואי, שצריך לערב בו רופא ואחות ובדיקות ועניינים כאלה- אז הממסד הרפואי יכול להגיד "פוס! לא רוצה להשתתף בזה כי אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון שלך עלינו". זה נכון שיש בכל דבר סיכון בחיים, ויחד עם זה שיש עם כל דבר סיכון בחיים, זה לא אומר שצריך לרוץ לתוך הסיכונים האלה, או לא לנסות למזער אותם. זה נכון שאני יכולה לההרג בכביש, אבל זה שאני יכולה לההרג בכביש לא אומר שאני צריכה לחצות את הכביש בעיניים עצומות, להתעלם מהסיכון ויאללה מה שיהיה- יהיה.
הגיעו למסקנה שהריון בתנאים מסוימים- הוא יותר מסוכן לאישה, לעובר ולשניהם- זה לא משהו שבאמת יש מול מי להתווכח עליו- המקסימום שאת יכולה לעשות הוא לראות אם יש גורמי סיכון שנשלטים על ידך, שאת יכולה לצמצם ושהצימצום שלהם יעזור לך להגיע למטרה שלך. אם היה לי מאד חשוב להרות ולא היו נותנים לי בגלל משהו שאני כן יכולה לעשות משהו בקשר אליו- למשל המשקל שלי, למשל עישון- אז אני חושבת ששוב, אם היה לי מאד מאד חשוב להרות, הייתי מורידה כמה קילו ומפסיקה לעשן לשנה. לא כי אני חושבת שהממסד הרפואי צודק, אלא כי יש לי מטרה חשובה ואם יש משהו שאני יכולה בעצמי לעשות על מנת לממש את המטרה החשובה שלי- אני באבוהה אעשה זאת ושום דבר ואף אחד לא יעצרו אותי מזה. אם יש גורמים אחרים שאני לא יכולה לשלוט בהם, כמו סוג הדם שלי, או מחלות שונות ומשונות- אז נורא חבל, אבל זה לא בידי.

 

[שופעת למהדרין אחת]

משהו שכתבת פה הטריד אותי

אני חושבת שיש סיבות מאוד עמוקות לרצון להיות פונדקאית ובמיוחד פונדקאית מהעולם המערבי השבע. פונדקאיות שעושות זאת רק בגלל שהן צריכות את הכסף, בדרך כלל גם לא מתלבטות כל כך.

דיברת הרבה על סיכונים. כל הריון הוא פוטנציאל עצום לסיכונים - לאם ולעובר. אנחנו רק מדחיקות זאת בדרך לאמהות הנכספת.

דיברת על הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות...מות האם חלילה.... עכשיו ניקח פונדקאית פוטנציאלית בלי שום גורמי סיכון מדידים או ידועים לה, והיא אם לילדים משלה. האם היא חושבת על הכל ועד הסוף? (סיכון המשפחה שלה...הרי יש לה ילדים משלה ומה אם חלילה ילדיה יאבדו אותה?) האם כשאנו לוקחים סיכונים בחיים, ההתייחסות שלנו אחרת כשאנו הורים לעומת התקופה שבה היינו רווקים. התשובה ברורה....

ישנו סיבוך שכלל אי אפשר לצפות אותו מראש, והוא בלתי מדיד בשום בדיקה אפשרית וקורה אצל נשים בריאות לחלוטין . קריש מי שפיר - שתוצאתו אחת - מות היולדת. אם זו פונדקאית והיא אם לילדים - אז זה נורא ואיום בעיני. וזהו סיכון שאסור לאם לילדים לקחת על עצמה...

נושא הפונדקאות כלל לא פשוט מהמון היבטים ותודה ששיתפת. את יודעת מה עוד? לפעמים אני חושבת שעודף המשקל שלנו עם כל גורמי הסיכון שהוא מביא - הוא באותה מידה גם מגן עלינו...לכן - אני שמחה שלא מאשרים לך פונדקאות....תגדלי את האוצרות שיש לך בבית - בכיף, בבטחון, ובאושר גדול - ואת הצורך שלך לתרום לחברה אני בטוחה שתמצאי באופנים יצירתיים ובמקומות אחרים.

 

[Blue Rose]

אבל זה בדיוק ההיפך ממה שכתבתי...

אם נחיה לפי הסיכונים- לא נוליד בכלל ילדים.
הסיכון להריון נוסף שלי, עד כמה שאני רואה- לא שונה בהרבה מהסיכון להריון נוסף כפונדקאית. אפילו עם תוספת ההורמונים.
אז על ההריון שלי אף אחד לא מודד סיכונים, אף אחד לא מתריע ואין אף ועדה. אבל היות ובפונדקאות נדרשת בירוקרטיה (שאני מבינה לגמרי את הדרישה בה) זה מאפשר להיכנס לתוך הרחם שלי ולעשות מדדים ולהגיע לקביעות.

אני טוענת שזה לוקח את חופש ההחלטה ממני - רק כי יש אפשרות לעשות זאת. וזה מה שלא תקין. גם לא תקין כי המדינה היא רק המנתר ואינה צד בתהליך בין הפונדקאית והזוג.

כביכול במצב שתיארת- זה בסדר אם אקח את הסיכון הזה למען עוד ילד משלי- אבל לא במצב אחר. וזה לא הגיוני מבחינתי. אני מבינה את המחשבה, אבל הרי אם הייתי רוצה עכשיו ללכת לטיול אקסטרים בדרום אפריקה/אמריקה/זנזיבר/מה שלא.... האם אני צריכה לעשות מחשבה על מה יקרה לילדים שלי אם אמות בטיול? ואם אני רוצה לנסוע לעזריאלי- האם אני צריכה לחשוב על זה? מה ההבדל? בדיוק כמו פה. זו אותה "נסיעה לעזריאלי" רק בראשונה נסעתי לבלות ובשניה נסעתי לאסוף משהו בשביל חברה.

אני בכל מקרה אגדל את ילדי בשמחה....ואתגבר על כך שלא אוכל להיות פונדקאית, חבל לי רק - כי אני חושבת שאני יכולה להיות פונדקאית מצויינת.

אתמול הייתי במפגש משפחתי והתברר לי שבן דוד שלי ובן זוגו מנהלים תהליך פונדקאות עכשיו בהודו. עוד מעט הם יהיו הורים. זה פשוט מכווץ את הלב, כי יכלתי לעזור לזוג במצב שלהם. זה כל כך קשה להיות כמהה לילד בלי היכולת להוליד.

מה שנקרא- מים מתחת לגשר....

רוזי! שזה היה חשוב לה...אבל יש עוד הרבה דברים כאלו

 

[PantherettePitz]

אבל זה הרעיון של הגדרת גורמי סיכון

״גורם סיכון״ זה לא מושג ערטילאי אלא משהו מוגדר. להגיד שהריון עצמו יכול לסכן את האם ושגם לאישה רזה יכולים להיות סיבוכים זה נכון, אבל זה לא מבטל את החשיבות של הגדרה ואפיון של גורמי סיכון שונים. אם זה לא היה כך, אפשר היה לוותר על עוד הרבה גורמי סיכון מוגדרים כי ממילא אחוז גבוה מההריונות בכלל מסתיים בהפלה ספונטנית גם בלי כל סיבה שהיא. זה לא כך, כי על הסיכונים שבתהליך ההריון המורכב כשלעצמו מתלבשים עוד גורמים שיכולים להשפיע על מהלך ההריון ועל ההשלכות על האישה והעובר.
והאמת הפשוטה היא שמחקרים מוצאים קשר בין השמנה (השמנה לבדה, בלי משהו נלווה) לסיבוכים מסוימים, כמו שמוצאים קשר בין מצבים אחרים לסיבוכים. יכול להיות שאת לא סבלת מסיבוכים כלשהם למעט סוכרת הריון (שאגב, השמנה היא גורם סיכון משמעותי שלה), וזה נהדר, אבל זה לא אומר שזה המצב בכל הריון והריון.
כשהמדינה מאפשרת הליך של פונדקאות היא מגדירה כללים שתכליתם להגן על הפונדקאית ועל האם. לדעתי, במיוחד בגלל נושא התגמול הכספי שפונדקאית זכאית לקבל חשוב להגדיר את הכללים האלה (זה אולי פחות נכון לגבייך, אבל גם על מניעים אלטרואיסטים צריך לפקח במידה מסוימת). מחוץ להליך הפונדקאות אף-אחד גם לא יכול לאסור עליך להיכנס להריון גם אם יש לך גורם סיכון שמגדיל את הסיכון להפלות ודימום ב-90% (לא השמנה למען הסר ספק, גורם סיכון מומצא ומוקצן), אבל כנראה שתסכימי שאישה עם הפרופיל הזה שתרצה לשמש כפונדקאית תידחה בצדק: היא מסכנת את עצמה עם סיכוי גדול לא להצליח בסוף לסייע להורים בהבאת ילד לעולם.
אז השמנה היא אמנם גורם סיכון שונה מהדוגמה הקיצונית שנתתי פה אבל כן מגבירה סיכונים מסוימים מספיק כדי שיבחרו להגביל כך את ההליך. להגיד ״לי היו שני הריונות בריאים אז ההחלטה הזו לא הגיונית״ זה משהו שאין איך להתייחס אליו במדע סטטיסטי כמו רפואה.

 

[Blue Rose]

אבל למה השיקול לא יכול להיות של הנשאית והזוג?

אם אני יודעת שרוב הסיכוי שתהיה לי שוב סכרת הריון- יתכן שהפעם עם אינסולין, שיתכן שתימשך לסכרת בחיי היומיום (סיכון מחושב גם בהריון השני שלי). אם ידוע וברור מה הסיכויים והסיכונים של סכרת הריונית...גם שסכרת הריונית מופיעה הרבה ברשימת הסיכונים אונליין לאם פונדקאית...אז פה אין שאלה. ברור שתהיה.
ברור לי שלא רואים טוב ב- US בטני, ושיש סיכוי שלא ניתן יהיה לעשות אקו לב עובר שהיא בדיקה מקובלת בהריון מתוק.
מעבר לזה בלידה הראשונה חבל הטבור היה 3 פעמים סביב צוואר הקטנטן ובשניה שני פעמים.
ברור לי שיש סיכוי לקרעים ותפרים.
ברור לי שיש סיכוי לקיסרי, בכלל אם מדובר על יותר מעובר אחד.
ברור לי שאהיה עייפה, יש סיכוי שיהיו לי בחילות רבות יותר מבפעמים הקודמות.
ברור לי שיהיה לי כייף ללטף את הבטן ואאלץ להזכיר לעצמי שאני מלטפת עובר של מישהו אחר....

ועוד הרבה דברים.

אם ברורים לי הדברים, וברורים לזוג הדברים- אז למה שזה יעצור אותנו?

הסיבה היחידה שיש פה ל"מדינה" איזו אימרה היא כדי שהתהליך יהיה אפשרי מבחינה בירוקרטית. הזוג הוא זה שמשלם. ההורים והנשאית חתומים על ההסכמים ולא המדינה.

האם אסור לנהל עיסקה שיש בה סיכון? בעיקר כשמודעים לו...?

למה המדינה נכנסת לי ולהם לבטן? אם התשובה היא- כי היא יכולה....זו תשובה מעליבה. אני אתגבר- אבל אני מקווה שלא הרבה נשים נידחות על בסיסים כאלו....ויודעת שכן.
נשמע לי רע.

מצד שני אני יודעת שאין פה מניעים רעים או חבלניים או שמישהו רוצה לעשות משהו רע...הכל נובע מתהליך הסקת מסקנות שנובע ממחקרים וכו'...אבל אני בכנות מאמינה שבפונדקאות צריך להשאיר מקום גם לנשמה ולא רק לסטטיסטיקה, עוד יותר של סיכונים- כי בכל זאת יש שתי לידות של ילדים בריאים מאחורי.

רוזי! שהצליחה לגרום לקטנטן לאכול טיפלה גזר ושניצל וו-הו!

 

[PantherettePitz]

יש שתי תשובות לשאלה שלך

תשובה אחת היא שישראל היא מדינה שמעודדת ילודה בצורה די חסרת תקדים, וסביר שתמצאי בה כללים שמטרתם להגדיל עד כמה שאפשר את ה״תפוקה״ (בין השאר גם כי בגלל מודל הביטוח הרפואי כאן והמעקב הרפואי הנרחב שנעשה פה בהריון מושקע בזה הרבה כסף).

התשובה השנייה היא במישור אחר: את חושבת על עצמך ועל זוג חשוך ילדים בעל מאפיינים מסוימים שאת מעדיפה לדמיין כשאת כותבת מה שאת כותבת. גם אם נשים בצד את השאלה האתית האם הגיוני לאשר גם לך הריון בעל גורמי סיכון משמעותיים (והכוונה גם לסוכרת) מעצם העובדה שאת מודעת לזה שהם שם (ויש פה שאלה משמעותית מבחינת הרופא - אני לא אכנס לזה בהודעה הזו אבל אם תרצי אני ארחיב) - גם אז כדאי לזכור שהכללים לא נקבעו עבור רוזי וזוג דמיוני אחד. את רוצה לגרום לאושר לזוג שרוצה ילדים וזה מאוד אצילי, אבל רוב הפונדקאיות עדיין עוברות את התהליך משיקולים כלכליים. גם רוב הזוגות שמגיעים לתהליך הזה לא נמצאים במקום רגשי שמאפשר לבחון את הנכונות האמיתית שלהם להריון שמראש מוגדרים לו סיבוכים. מה אם הפונדקאית מוכנה להצהיר בכל מקום שהיא מודעת לסיכונים כי אין לה ממה לקנות אוכל לילדים שלה וזה המוצא האחרון שלה? מה אם הזוג שמוכן להישבע שהוא מקבל את הסיכון המוגבר לסיבוכים עושה את זה משיקול כלכלי בעצמו (אולי פונדקאית כזו יותר זולה, למשל), או שפשוט, למרות ההצהרה של בני הזוג אובדן של ההריון או סיבוכים של העובר, גם אם הם אמרו שהם מבינים שהסיכון לכך גבוה יותר, יכניסו אותם למשבר ולתחושות אשם?
כשקובעים כללים לא חושבים על האדם האידיאלי שמודע לגמרי לקראת מה הוא הולך וגם מוכן וגם מסוגל להתמודד עם זה, כי אין דרך להעריך אם מי שמולך הוא באמת האדם הזה בכלים סבירים. אז הולכים וחושבים עבור הפונדקאית ועבור הזוג - מעל סיכון X לעצמה מניחים שהפונדקאית לא באמת תרצה לקחת את הסיכון כשהילד בסופו של דבר לא שלה. מעל סיכון Y מניחים שהזוג לא באמת רוצה להשקיע את רוב חסכונותיו בפונדקאות כשאולי בסוף התהליך לא יהיה ילד.
נכון שזה משאיר אנשים בחוץ משני הקצוות, אבל זה המצב לגבי גבולות - מעבירים אותם איפשהו כי צריך. זה נכון לגבי ערכי הנורמה של רוב בדיקות הדם כמו שזה נכון לגבי גבולות המשלוחים של מסעדות.

 

[Blue Rose]

כסת"ח

כמו שבהריון ולידה סטנדרטיים וגם כאלו שמגיעים מהפריות וכו' אין פרמטרים כאלו- כך גם לא צריך להיות פה. זו דעה אישית ואין בה לשפוט את העוסקים במלאכה אלא להתמקד באידיאולוגיה.

אם העניין הוא כספי- מדובר בעסקה לכל דבר ולפונדקאית עם יותר סיכונים צריך להיות ערך יותר נמוך. זה החישוב הקר.

הרי אשה שנכנסת להריון ראשון לא יודעת דבר וחצי דבר על ההרגשה. למען האמת גם אף הריון לא דומה לקודמו- אז אשה הריונית לא יודעת עם מה תתמודד. החל מבחילות לא נשלטות ברמות של התייבשות ועד שמירת הריון במשך חצי שנה.
אם יש מקום שאין בו ודאות- זה הריון. אם יש מקום שבו סטטסיסטיקה לא מוציאה דברים לשוליים - זה הסיכונים של ההריון. כי גם האשה הכי בריאה יכולה לצאת מהריון עם צליעה לכל החיים כי העצמות לא חזרו למקומן כראוי. בכל הריון יש סיכון ומעצם כך לנסות לנהל את הסיכונים לא נכון לדעתי....כי לא משנה כמה תנסה- יהיו סיכונים, יהיו משברים ולא כל הפינות יהיו סגורות.

ברור לי שזה לא אומר שצריך להשאיר הכל פתוח- אבל לאנשים מותר לעשות שגיאות, למען האמת- זו זכותם המלאה. לא משנה מה תעשו- אי אפשר לשלול את כל האפשרויות לשגיאות. כי יתכן יפה מאוד שאתחיל פונדקאות והזוג יפרד. אז-מה? אני יכולה לעשות רושם של האדם הכי יציב בעולם ולהתמוטט בסערת הורמונים בבכי בלתי נשלט ועוד ועוד ועוד....אם יש דבר אחד שברור לי זה- שהמציאות עולה על כל דימיון.

ושוב אני אומרת. עצם זה שפונדקאות אפשרית חוקית בארצנו זה עניין חדש יחסית ואני בעדו. זה שאני לא אוהבת את איך שהדברים נעשים, לא אומר שהם נעשים בצורה לא נכונה. יש סיכוי שאם אתמקד בענייני הביטוח והחוק שבצד התהליך אבין מה יש מאחורי כל דבר ודבר.
וכן- יש פה הרבה מדבר אחד- הדעה שלי. הדעה הלא מלומדת ולא מיודעת ושרוצה...(רצתה) להיות פונדקאית. לדעתי צריך להתחשב גם בפאן האנושי כשמדובר בהריון ולא רק במספרים וביטוחים וסיכונים- ויתכן שזה בדיוק מה שעשו העוסקים במלאכה- אבל לדעתי האישית זה חסם הרבה מאוד אפשרויות שלא נכון לחסום במקרים האלו.

אני לא יכולה לבוא בטענות כלפי הממסד. אני פשוט חושבת שהאידיאולוגיה לא נכונה ושחבל שזה בא בין נשים שרוצות לתת ואנשים שרוצים את מה שיש להן לתת. הממסד עושה כיכולתו הבירוקרטית- אם לא היה עושה היה מקבל ביקורת מהצד ההפוך....

 

[PantherettePitz]

אני לא חושבת שזה כסת״ח

בעיני אם את אומרת שבהריון אין מה לדבר על סיכונים נוספים כי הריון כולו הוא סיכון - תעברי הריון בלי אולטרה-סאונד, בלי בדיקות דם מעבר לשגרה, בלי העמסות סוכר ובלי שום ליווי רפואי מעבר ל-Basics. כל אלה נועדו לאתר דברים שסטטיסטית מגבירים את הסיכון ולהתמודד איתם. וברפואה כמעט הכל הוא סטטיסטי. גם בהריון. גם הקביעה לפי תוצאת הבדיקה שלך של סוכרת הריון וגם הקביעה שאין לך סוכרת סוג 2 הן סטטיסטיות ולא מוחלטות.

ובעיני, לחייב רופאים להעביר נשים בריאות תהליך שמסכן אותן ממניע שבעיקרו הוא כספי זה משהו שמחייב קביעה של Guidelines, אחרת זה בקלות גולש למקומות לא אתיים. זה כמו שאם אני רוצה לתרום כליה למישהו מחר אני אצטרך לעבור תהליך שמטרתו להבין למה אני עושה את זה ולאשר שזה בסדר - למרות שכביכול זה לא עניינו של איש.

לדעתי את חווית הריון והורות בצורה מסוימת ואת מרגישה שההחלטה שלך היא נכונה ומודעת ולא מבינה למה מציבים לך מגבלות, אבל מאוד יכול להיות שאם היית נתקלת בנושא מנקודת מבט אחרת דעתך לגבי החשיבות של הכללים האלה הייתה שונה.

 

[עוגיפלצת113]

בחברה

נאורה, אין מנוס מלהניח שהאדם מודע ומעריך את הסיכונים בצורה מחושבת. סורי. בין אם זה כן נכון או לא נכון, כלומר אנשים באמת פועלים כך ובין אם לאו, עצם ההנחה, שהיא בגדר קביעה שרירותית, אמורה להיות כזו. אחרת אין תשתית להניח שאנשים מסוגלים לבצע כל החלטה שנדרשת מאדם עצמאי בחברה פתוחה.

 

[PantherettePitz]

זה לא לגמרי מדויק

יש אמנם המון דברים שנגזרים מההנחה הזו בדיוק (ובגלל שההנחה הזו שגויה למדי יש לזה גם השלכות בעייתיות), אבל יש גם לא מעט מנגנונים שכל תכליתם לנסות "ליישר" את המציאות לכיוון שמוגדר כנכון (מבחינה מוסרית, אתית, פוליטית או מכל מיני בחינות אחרות), מתוך ההבנה שההנחה הזו לא נכונה.

 

[עוגיפלצת113]

תשלום- זה יישור?

 

[PantherettePitz]

בדיוק ההפך

אנחנו מאפשרים לאנשים לתגמל נשים על כך שהן "משאילות" את הרחם שלהן לתשעה חודשים, מתוך הנחה סמויה שאותן נשים מבינות למה הן נכנסות ומקבלות את ההחלטה באופן שקול ורציונלי. אנחנו גם מניחים אותו דבר לגבי מי שמקבל את ההחלטה.
מאחר שאנחנו מודעים לכך שבמרבית המקרים שתי ההנחות האלו שגויות, מציבים כללים בסיסיים שמטרתם "ליישר" את המציאות כך שההנחות האלו ייראו נכונות יותר.

 

[עוגיפלצת113]

לא ברור לי

למה את קוראת החלטה רציונלית. אני לא מדברת על החלטה רציונלית, אני מדברת על החלטה חופשית, שאלה שני דברים שונים.

 

[PantherettePitz]

אז עזבי רציונלית

החלטה חופשית זה מושג מעורפל מספיק. האם אישה שלא יודעת אם יהיה לה כסף לאוכל בחודש הבא ומציעים לה לשמש כפונדקאית תקבל החלטה חופשית? במובן שאף-אחד לא מכוון אקדח לרקתה התשובה היא כן; במובנים אחרים אפשר לומר שככל הנראה לא.

אני אקח דוגמה להגבלה אחרת שלדעתי פחות ייטו להתנגד לה פה בפורום: אישה במשקל תקין רוצה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. היא מודעת לסיכונים, שקלה את היתרונות מול החסרונות ועדיין חושבת שזה מה שנכון לה לעשות. היא לא מצפה מהביטוח הרפואי לממן לה את הניתוח אלא רוצה לשלם עליו באופן פרטי (כמו ניתוח קוסמטי). למה לא מאפשרים את זה?
הטיפול הרפואי בהחלט לא ניתן רק על סמך ההנחה שלבני-אדם יש בחירה חופשית והם רשאים להחליט מה ייעשה בגופם. זה נכון, אבל יש שיקולים נוספים שרלוונטיים פה והנחות נוספות שמתייחסים אליהן. חלק מזה זה קביעה של כללים שמתבססים על יותר מרצונו החופשי של המטופל לגבי הטיפולים שנותנים.

 

[עלמה88]

השמנה...גורם סיכון מומצא ומוגזם

נעצרתי על המילים האלה - יש שימוש עודף בהשמנה כגורם סיכון. אי אפשר להגדיר גורמי סיכון מדויקים יותר?
בלי להיכנס לשאלת הפונדקאות, כל כך הרבה פעמים משתמשים במשקל כדי להגדיר בריאות רק כי זה זמין זול ונוח.

 

[PantherettePitz]

כתבתי פה כבר פעם

העובדה שההשלכות החברתיות של השמנה הן מופרכות ומקוממות לא אומרת שהשמנה אינה בעייתית מבחינה בריאותית. נכון שבין היתר בגלל הסטיגמה החברתית יש התנהגויות מזיקות בפני עצמן (דפוסי אכילה מסוימים, הימנעות מפעילות גופנית) שמקושרות אוטומטית להשמנה שלא בצדק, אבל גם לעצם ההשמנה עצמה (השמנה - עודף שומן, לא חריגה ממודל היופי המערבי) יש השפעה מזיקה על הגוף שמעמידה אותו בסיכון. זה ממצא עקבי במחקרים שונים (שבניגוד למה שאומרים מי שלא יודעים לקרוא אותם, לא יכולים להוכיח כל מה שרק רוצים וגם לשמור על מתודולוגיה נאותה ובהחלט אפשר להסיק מסקנות מהם) וזה גם מוסבר ע״י מנגנונים שמוכרים בפיזיולוגיה וביוכימיה.

כמו שכבר כתבתי פה בעבר, העובדה הזו כשלעצמה לא מצדיקה את היחס החברתי לשמנים וגם לא את אובססיית הדיאטות החברתית והרפואית. דיאטות באופן מוכח מחקרית לא פחות מצליחות רק במעט מהמקרים וההשלכה של דיאטה שכשלה מבחינת השינוי שהיא גורמת במסת הגוף מזיקה יותר מההשמנה המקורית כשלעצמה. מאחר שניתוח הוא לא פיתרון אידיאלי, לא מתאים לכולם ולא בעל אחוזי הצלחה מוחלטים ובעל סיכונים בפני עצמו, בעצם אין פתרונות ממשיים לעניין ולכן לא בטוח בכלל שמה שצריך לעשות הוא לעודד אדם שמן לעשות דיאטה. זה בוודאי נכון לגבי אדם שלא מגלה עניין בכך בעצמו.
ובכל זאת, לומר שהשמנה היא גורם סיכון מומצא זה, לפי הידע שקיים היום, שגוי. מי שרוצה לטעון זאת מוזמן להביא מחקרים שמראים את זה, בעלי מתודולוגיה נאותה, או, אם אין כאלה, לערוך אחד או לקרוא ולפעול לעריכת מחקרים כאלה.

 

[קליספרה]

את שוכחת שגורם הסיכון

הוא לא רק לאם - הוא גם לעוברים
סכרת או רעלת, חבל טבור כרוך סביב הצוואר, או כל בעיה אחרת,יכולה להביא ללידה מוקדמת ולפגיעה בעובר.
אני לא יודעת עד כמה זה נכון לא בדקתי מחקרים פיזית אבל הטענה היא שעודף משקל רב גורם לפגיעות הנ"ל.
כאשר מדובר בהורים ביולוגים קיימת הקשרות לעובר ברחם וגם אז יש נטישות אבל בהורות פונדקאי, מה עושים אם כולם מתנערים מהעובר הפגוע?

ורוזי יקירתי בשביל חלום נלחמים.
אם זה כל כך חשוב לך תיכנסי לקריטריונים