בטרוף זמני
New member
קינדערלך אתם מדברים לא לעניין
לא הייתי בבית כמה ימים ואני חוזר והנה 70 הודעות על ההודעה שלי. הרוב מדברים לא לעניין. נכון שהיה אצלנו לח"י ואצ"ל ועוד כמה מחתרות. אני דיברתי על מנטליות של אנשים ולא אם הורגים או לא. אתן דוגמא נוספת: לפני כמה חודשים היה פיגוע בשכונה חרדית בירושלים. היו יותר מעשרה הרוגים ועוד עשרות נפגעים, חלקם קשה. בטלביזיה אותו ערב המצלמה הסתובבה בבית החולים בירושלים. ראינו בני משפחה מודאגים, ראינו דמעות וקצת בכי. כולם דיברו באיפוק, כאילו שזו גזירה שאין לעשות נגדה כלום. האוירה היתה של שקט ועצבות. המצלמה משם עברה לעזה. אותו יום אחה"צ מסוק ירה טיל על קבוצת פלסטינים שירו מרגמות לעבר ישראל. שלושה נפגעו קשה והובלו לבית החולים בעזה. ראינו איך צוות בית החולים פורק את האנשים המפוחמים ומכניסם. הכל נעשה בצרחות והתרוצצות רבתי. תוך כמה דקות הגיעו בני משפחות הנפגעים יחד עם כל הכפר שלהם. מאותו רגע בית החולים הפך לבית משוגעים. עשרות רצו וצרחו בהיסטריה, הנשים יללו כתזמורת משוגעים. הניגוד בין שתי התמונות היה מדהים ובעיני מצביע על פער תרבות עצום. מצד אחד בית החולים בירושלים שהגיעו אליו עשרות נפגעים והרוגים אבל שומר על שקט יחסי ושפיות ומצד השני בית החולים בעזה שכולם שם כאחוזי תזזית וצורחים לכל כיוון "איטבח אל יהאוד".
לא הייתי בבית כמה ימים ואני חוזר והנה 70 הודעות על ההודעה שלי. הרוב מדברים לא לעניין. נכון שהיה אצלנו לח"י ואצ"ל ועוד כמה מחתרות. אני דיברתי על מנטליות של אנשים ולא אם הורגים או לא. אתן דוגמא נוספת: לפני כמה חודשים היה פיגוע בשכונה חרדית בירושלים. היו יותר מעשרה הרוגים ועוד עשרות נפגעים, חלקם קשה. בטלביזיה אותו ערב המצלמה הסתובבה בבית החולים בירושלים. ראינו בני משפחה מודאגים, ראינו דמעות וקצת בכי. כולם דיברו באיפוק, כאילו שזו גזירה שאין לעשות נגדה כלום. האוירה היתה של שקט ועצבות. המצלמה משם עברה לעזה. אותו יום אחה"צ מסוק ירה טיל על קבוצת פלסטינים שירו מרגמות לעבר ישראל. שלושה נפגעו קשה והובלו לבית החולים בעזה. ראינו איך צוות בית החולים פורק את האנשים המפוחמים ומכניסם. הכל נעשה בצרחות והתרוצצות רבתי. תוך כמה דקות הגיעו בני משפחות הנפגעים יחד עם כל הכפר שלהם. מאותו רגע בית החולים הפך לבית משוגעים. עשרות רצו וצרחו בהיסטריה, הנשים יללו כתזמורת משוגעים. הניגוד בין שתי התמונות היה מדהים ובעיני מצביע על פער תרבות עצום. מצד אחד בית החולים בירושלים שהגיעו אליו עשרות נפגעים והרוגים אבל שומר על שקט יחסי ושפיות ומצד השני בית החולים בעזה שכולם שם כאחוזי תזזית וצורחים לכל כיוון "איטבח אל יהאוד".
