קצת באיחור...

קצת באיחור...

סיימתי הרגע את הפרק האחרון של העונה השניה של סרוגים,בפרק הזה במיוחד היו כמה קטעים שמאד ריגשו אותי כמו השיחה של רועי עם אבא שלו.הדו שיח של אמיר במעיין עם האלמוני... אני מוצא את עצמי מזיל דמעה ואין לי מושג בדיוק למה,משהו נגע בי עמוק איפשהו... הרגשתי צורך לשתף...
 
רועי זה הבחור ההומו בסרוגים, אכן?!

לא הספקתי לראות את העונה שניה, חוץ מהפרק הראשון. מן הסתם איתי דתי הזדהית איתו, כי כולנו (בעיקר הצעירים) נמצאים במצבו. אכן סידרה נחמדה שמביאה לידי ביטוי את חייהם של הסרוגים המגיעים לפרקם ומחפשים את הנתיב שבו ירצו ללכת ולחיות, עם כל הלבטים והאי בהירות. הולכים על חבל דק ונזהרים לבל ימעדו. תודה על השיתוף ויהי רצון שהדמעה שזלגה לך תחזק אותך בדרכך ותגיע אל שלוות הנפש ותמצא את המנוחה והנחלה בחייך
 
לאו דווקא...

לאו דוקא הזדהות עם רועי... גם הדוח שיח של אמיר ריגש,הייתי אומר הזדהות עם תסכול של אנשים אפי` שאני בהכרח נמצא בסיטואציות זהות. הכאב שהוצג שם היה אמיתי ומשקף והרגשתי את זה למרות שאלו לא סיטואציות שאני מתחבר אליהם מהיומיום שלי. מה שכן התחברתי לתסכול באשר הוא שלכל אחד יש משלו זה גרם לי להתחבר לשלי כנראה ולכן זלגה דמעה. מקווה שהבהרתי עכשיו יותר את סוף דעתי...
 
אני צריך להדביק את הפיגור...

ולראות את הפרקים של העונה השניה. כן אתה צודק לפעמים מזדהים עם תסכול, מצב רוח מסויים, עכשיו זה ברור. שיהיה לך חג שבועות שמח. מקווה לראותך בשבת הו"ד 3. האומנם?
 
תמיד יש פעם ראשונה...

/tapuzforum/images/Emo24.gifולפי גילך אתה כבר צריך להיות בשל איתי, נשמח לראות את הדמות שמאחורי הניק. בכל אופן, רצונו של אדם כבודו.
 
למעלה