חוויות לפני/אחרי ניתוח
מאחר ועברתי את הניתוח ביום שלישי שעבר, הזכרון עדיין טרי. הבנות פה כבר נתנו טיפים מעולים ואני לא אחזור עליהם. אולי רק להוסיף איזה ספר טוב כזה שאפשר לקרוא בכיף (ממליצה: משאלה אחת ימינה של אשכול נבו - כמובן עניין של טעם אישי!
). אני הסתובבתי רוב הזמן עם השק הורוד הזה של בית החולים כי אצלי הבטן היתה מאוד נפוחה וכל מגע כאב, אבל אם בא לך ללבוש משהו משלך הייתי ממליצה להביא גם איזה טרנינג ממש רפוי וגדול. אה, וחשוב מאוד - לנסות להביא מצב רוח חיובי
יום לפני הניתוח תתבקשי לשתות בקבוק סופודקס שיתחיל לעבוד אחרי שעה-שעתיים. אני לא הפסקתי לרוץ לשרותים כל הלילה, וגם בבוקר של הניתוח....חוויה מרנינה (ומכאן חשיבות נייר הטואלט הרך). בערב חיברו לי את הפרפר (כך קוראים לזה?) לוריד. בבוקר שאחרי ביקשו שאתקלח לפני הניתוח ואז חיברו לי עירוי של אנטיביוטיקה ונתנו לי בזרוע זריקת הפרין (לנשום עמוק לפני!). כשהייתי כבר מורדמת בחדר הניתוח גם חיברו לי קטטר שתן שאותו הוציאו לאחר הניתוח (קצת לא נעים, אבל לא כואב). לאחר הניתוח: האחיות במחלקה נותנות משככי כאבים לפני דרישה, ואפילו בדעה שרצוי לקחת משככים על מנת לקום מהמיטה ולהתהלך כמה שיותר מהר. ההליכה מזרזת את ההחלמה. הציעו לי אופטלגין נוזלי שאינו דורש הוראת רופא, ובהוראת רופא אפשר גם לקבל משהו קצת יותר חזק (האופטלגין לא השפיע עלי). מהיום השלישי כבר לא נזקקתי למשככי כאבים. לגבי שהות בבית החולים - כמו שנאמר כאן, זה מאוד אינדבידואלי. אני הייתי חמישה ימים באשפוז מאחר והניתוח היה קשה מהרגיל ומאחר והיו הרבה הדבקויות למעי. חיכו עד שתהיה לי יציאה על מנת לראות שהמעי תקין. גם אני חיכיתי. וחיכיתי, וניסיתי. אצלי גם הבטן היתה נפוחה יותר ממה שמצופה. חיכיתי לקקי הזה כמו למשיח, בחיי. במוצאי שבת זה קרה, ויום ראשון שחררו אותי. אז שיהיה בהצלחה, ואת לא לבד פה!
