קצת ארוך...
עותק של הודעה מפורום עזרה נפשית לחיילים...הייתי רוצה לשמוע גם בפורום הזה תגובות... אני חצי שנה לפני שחרור. מצבי הנפשי לא יציב בכלל. בסופ"שים אני לא פוגש חברים. אני מסתגר רוב היום בחדר שלי, עם התעניינות מינימלית במחשב או בטלוויזיה. אני מרבה לישון רוב היום. בקושי מדבר עם אימא שלי שרק היא נמצאת איתי בבית. שום דבר כמעט לא מעניין/מרגש אותי. הוריי גרושים. אבי מגיע מדי פעם לעיר שלי, אך אין לי מצב רוח לפגוש אפילו אותו. בצבא יש לי תנאי שירות טובים יחסית.אני במפקדה, יוצא חמשושים. משימות שמוטלות עליי, כמעט לעולם אינן מבוצעות ע"י כמו שצריך. אני מצפצף בלשוןם המעטה על הקצין שלי שכבר משתגע, אך משום מה לא מוצא דרכים להעניש אותי- הוא בטח חושב שאני דביל או משהו .יש לי גם מין לגיטמציה כזאת משאר האנשים למחלקה לא לעשות יותר מדיי, כי כביכול אני פז"מניק (אחלה סיבה שבעולם להתמודד כרגע בצבא עם זה שאין לי מוטביציה לעשות כלום-יש לי הרגשה שזה לא באמת האופי האמיתי דשלי) האנשים סביבי (כך אני מרגיש) מעריכים אותי כאדם חלש שמסכים עם כל דבר, ולא יודע להילחם. כמו כן הפכתי לכמעט בדיחה בגלל כל הבלגאן שיש סביבי, והנטייה האובסיסיבית שלי לאבד דברים- אין בוקר שאני לא קם ומחפש כומתה, כלי רחצה וכד'.הרבה פעמים קורה לי שאנשים מדברים איתי, ואני במין תרדמת כזאת-לא מבין בכלל על מה דיברו איתי. אני נוטה גם ללכת לאיבוד מהר. לפני שבוע מישהו שראה אותי שוכב במיטה, אמר לי אתה כנראה צריך כבר להשתחרר אין בך שום תועלת.-זה עדיין מהדהד אצלי במוח. . לאחרונה עלה אצלי חשד שאני סובל מהפרעת קשב שקטה ADD. פניתי לרופא היחידה. סיפרתי לו שאני מתקשה להתרכז בדברים. אם זה בקריאת עיתון ראיית סרטים וכד'....הוא אמר שהתהליך יכול להיות ארוך. בכל אופן, נקבע לי תור לנירולוג. הייתי רוצה לשמוע מכם כמה עצות. האם כדאי גם לפנות לקב"ן לספר לו על המצב הנפשי- אני חושש מעט מהדרישה לראות קב"ן (דברים עוברים מפה לאוזן מהר), ובנוסף יש לי רק חצי שנה לשחרור- זה נראה לי טעות עכשיו שיורידו ל21. אני רוצה לגרור עוד את החצי שנה אחרונה שלי,. (בכל זאת עברתי כבר שנתיים וחצי)... הייתי מאוד רוצה לשמוע תגובות ועצות מכםן. בתודה מראש....
עותק של הודעה מפורום עזרה נפשית לחיילים...הייתי רוצה לשמוע גם בפורום הזה תגובות... אני חצי שנה לפני שחרור. מצבי הנפשי לא יציב בכלל. בסופ"שים אני לא פוגש חברים. אני מסתגר רוב היום בחדר שלי, עם התעניינות מינימלית במחשב או בטלוויזיה. אני מרבה לישון רוב היום. בקושי מדבר עם אימא שלי שרק היא נמצאת איתי בבית. שום דבר כמעט לא מעניין/מרגש אותי. הוריי גרושים. אבי מגיע מדי פעם לעיר שלי, אך אין לי מצב רוח לפגוש אפילו אותו. בצבא יש לי תנאי שירות טובים יחסית.אני במפקדה, יוצא חמשושים. משימות שמוטלות עליי, כמעט לעולם אינן מבוצעות ע"י כמו שצריך. אני מצפצף בלשוןם המעטה על הקצין שלי שכבר משתגע, אך משום מה לא מוצא דרכים להעניש אותי- הוא בטח חושב שאני דביל או משהו .יש לי גם מין לגיטמציה כזאת משאר האנשים למחלקה לא לעשות יותר מדיי, כי כביכול אני פז"מניק (אחלה סיבה שבעולם להתמודד כרגע בצבא עם זה שאין לי מוטביציה לעשות כלום-יש לי הרגשה שזה לא באמת האופי האמיתי דשלי) האנשים סביבי (כך אני מרגיש) מעריכים אותי כאדם חלש שמסכים עם כל דבר, ולא יודע להילחם. כמו כן הפכתי לכמעט בדיחה בגלל כל הבלגאן שיש סביבי, והנטייה האובסיסיבית שלי לאבד דברים- אין בוקר שאני לא קם ומחפש כומתה, כלי רחצה וכד'.הרבה פעמים קורה לי שאנשים מדברים איתי, ואני במין תרדמת כזאת-לא מבין בכלל על מה דיברו איתי. אני נוטה גם ללכת לאיבוד מהר. לפני שבוע מישהו שראה אותי שוכב במיטה, אמר לי אתה כנראה צריך כבר להשתחרר אין בך שום תועלת.-זה עדיין מהדהד אצלי במוח. . לאחרונה עלה אצלי חשד שאני סובל מהפרעת קשב שקטה ADD. פניתי לרופא היחידה. סיפרתי לו שאני מתקשה להתרכז בדברים. אם זה בקריאת עיתון ראיית סרטים וכד'....הוא אמר שהתהליך יכול להיות ארוך. בכל אופן, נקבע לי תור לנירולוג. הייתי רוצה לשמוע מכם כמה עצות. האם כדאי גם לפנות לקב"ן לספר לו על המצב הנפשי- אני חושש מעט מהדרישה לראות קב"ן (דברים עוברים מפה לאוזן מהר), ובנוסף יש לי רק חצי שנה לשחרור- זה נראה לי טעות עכשיו שיורידו ל21. אני רוצה לגרור עוד את החצי שנה אחרונה שלי,. (בכל זאת עברתי כבר שנתיים וחצי)... הייתי מאוד רוצה לשמוע תגובות ועצות מכםן. בתודה מראש....