קצת אנוכי, אני יודעת...
אחרי שעברתי את ה"תקופה" שלי, את התקופה שבה לא יכלתי לעצום עין בלילות בלי שהן יתמלאו דמעות, את התקופה שבה לא יכלתי להתרכז בכלום, דיברתי עם אמא שלי, ועלינו יחד לקבר. כבר באותו היום הרגשתי הקלה מוזרה שאני לא יודעת איך להסביר, ונכנסתי חזרה ללחץ של הלימודים של לפני התעודה, בלי פנאי למחשבות וגעגועים. גם לפה לא נכנסתי, למרות שלעיתים רציתי. ידעתי שאני אתעצב לקרוא שלכם עדיין קשה, ולא הייתי מסוגלת להיכנס. ועכשיו נכנסתי, קראתי הודעות, הזלתי דמעות... ובעצם עכשיו אני נזכרת, שנכנסתי כדי לצרף קישור להודעה בפורום של בני נוער, שלרוב הם גם אינטיליגנטיים מאוד ורמת הכתיבה שלהם גבוהה- פורום סופרים צעירים, שקודם גרמה לי לזעם וכעס שוב, על הבורות והטיפשות. עכשיו כשחושבים על זה, אולי בכלל צריך לרחם על ילדה כזו... אתי
.
אחרי שעברתי את ה"תקופה" שלי, את התקופה שבה לא יכלתי לעצום עין בלילות בלי שהן יתמלאו דמעות, את התקופה שבה לא יכלתי להתרכז בכלום, דיברתי עם אמא שלי, ועלינו יחד לקבר. כבר באותו היום הרגשתי הקלה מוזרה שאני לא יודעת איך להסביר, ונכנסתי חזרה ללחץ של הלימודים של לפני התעודה, בלי פנאי למחשבות וגעגועים. גם לפה לא נכנסתי, למרות שלעיתים רציתי. ידעתי שאני אתעצב לקרוא שלכם עדיין קשה, ולא הייתי מסוגלת להיכנס. ועכשיו נכנסתי, קראתי הודעות, הזלתי דמעות... ובעצם עכשיו אני נזכרת, שנכנסתי כדי לצרף קישור להודעה בפורום של בני נוער, שלרוב הם גם אינטיליגנטיים מאוד ורמת הכתיבה שלהם גבוהה- פורום סופרים צעירים, שקודם גרמה לי לזעם וכעס שוב, על הבורות והטיפשות. עכשיו כשחושבים על זה, אולי בכלל צריך לרחם על ילדה כזו... אתי
