neurostory
New member
קצת אחרת....
הבקתה שלנו נמצאת בלב היער, בנו אותה פיות וגמדים הרבה שנים לפני שהגענו לכאן. היא פשוטה, עשויה גזעי עצים, חדר אחד גדול, תנור עצים שיחמם, וחלון לכל צד. באמצע החדר עומדת מיטת הכלולות שלנו. לכאן הבאתי אותך כשעזבנו את חיי הממלכה מאחור וחיפשנו מקום שקט בו בני האדם לא יפריעו לנו במעשה האהבה הגדול והמתמשך שלנו. אני קם מוקדם בבוקר, ציפור אחת מצייצת בחוץ ותיכף יצטרפו אליה כל חברותיה. את מתכרבלת בתוך השמיכה, שערך הכהה והחלק מונח בצורה מושלמת על הכרית, עוטף את צווארך, מגיע עד כתפייך. אני יוצא בשקט החוצה, לוקח את כלי הציור והולך אל אותו המקום, הצוק שמשקיף על העמק, כאן אני מדליק מדורה קטנה ומתיישב לצייר את הנוף. את תבואי אליי יותר מאוחר, כמו בכל יום. השמש עולה ופרפרים באים, מתעופפים סביבי, החיות כאן מכירות אותנו, עוטפות את סיפור האהבה שלנו בשרשראות צבעוניות סקרנות. הטעם שלך מכסה אותי. מדי פעם מקרב את ידי לאפי ונושם עמוק את הריח המתוק ביותר שקיים, יותר מכל ריחות היער ופריחת העמק, הריח שלך, אהובתי. חיינו כאן פשוטים, את כל הפאר וההדר השארנו מאחור. אנו מתרחצים ערומים בנהר במקום במרחצאות הפאר, מבשלים ארוחה אחת פשוטה ביום במקום משתאות בלתי פוסקים ועושים אהבה בכל הזמן שנותר במקום להתעסק בגינוני חצר המלכות. מדי פעם באים לבקר אותנו יצורי היער, פיה או פאן, מאז שבני האדם כבשו ורמסו שטחים נרחבים, הם לא נגלים אליהם יותר. רק אלינו הם באים, אנו כמו יצורי יער. ערפילי הבוקר מתחילים להתפזר ואת באה אליי, היכן שאני יושב מעל העמק ומצייר, מחבקת אותי מאחור ולוחשת לי מילות אהבה, אנו מתגלגלים על הדשא חבוקים, רגליים וזרועות מתערבבות, פיסות בד ועור, כל לבושנו, מושלכות הצידה ושוב אנו זה בתוך זו על העשב הרך. ברגע השיא, עינייך מביטות ישר לתוך לעיני, פרפרים חגים סביבנו, את מהדקת את חיבוקך אני לוחש לך כמה שאני אוהב אותך, לעולם לא אומר לך את זה מספיק פעמים. שוכבים עכשיו יחד על הגב מסתכלים במשחקי העננים בשמיים, מחפשים צורות מצחיקות, מדי פעם את שולחת יד שובבה ומדגדגת אותי, מעוררת אותי, הגיע הזמן לעשות אהבה מחדש.
הבקתה שלנו נמצאת בלב היער, בנו אותה פיות וגמדים הרבה שנים לפני שהגענו לכאן. היא פשוטה, עשויה גזעי עצים, חדר אחד גדול, תנור עצים שיחמם, וחלון לכל צד. באמצע החדר עומדת מיטת הכלולות שלנו. לכאן הבאתי אותך כשעזבנו את חיי הממלכה מאחור וחיפשנו מקום שקט בו בני האדם לא יפריעו לנו במעשה האהבה הגדול והמתמשך שלנו. אני קם מוקדם בבוקר, ציפור אחת מצייצת בחוץ ותיכף יצטרפו אליה כל חברותיה. את מתכרבלת בתוך השמיכה, שערך הכהה והחלק מונח בצורה מושלמת על הכרית, עוטף את צווארך, מגיע עד כתפייך. אני יוצא בשקט החוצה, לוקח את כלי הציור והולך אל אותו המקום, הצוק שמשקיף על העמק, כאן אני מדליק מדורה קטנה ומתיישב לצייר את הנוף. את תבואי אליי יותר מאוחר, כמו בכל יום. השמש עולה ופרפרים באים, מתעופפים סביבי, החיות כאן מכירות אותנו, עוטפות את סיפור האהבה שלנו בשרשראות צבעוניות סקרנות. הטעם שלך מכסה אותי. מדי פעם מקרב את ידי לאפי ונושם עמוק את הריח המתוק ביותר שקיים, יותר מכל ריחות היער ופריחת העמק, הריח שלך, אהובתי. חיינו כאן פשוטים, את כל הפאר וההדר השארנו מאחור. אנו מתרחצים ערומים בנהר במקום במרחצאות הפאר, מבשלים ארוחה אחת פשוטה ביום במקום משתאות בלתי פוסקים ועושים אהבה בכל הזמן שנותר במקום להתעסק בגינוני חצר המלכות. מדי פעם באים לבקר אותנו יצורי היער, פיה או פאן, מאז שבני האדם כבשו ורמסו שטחים נרחבים, הם לא נגלים אליהם יותר. רק אלינו הם באים, אנו כמו יצורי יער. ערפילי הבוקר מתחילים להתפזר ואת באה אליי, היכן שאני יושב מעל העמק ומצייר, מחבקת אותי מאחור ולוחשת לי מילות אהבה, אנו מתגלגלים על הדשא חבוקים, רגליים וזרועות מתערבבות, פיסות בד ועור, כל לבושנו, מושלכות הצידה ושוב אנו זה בתוך זו על העשב הרך. ברגע השיא, עינייך מביטות ישר לתוך לעיני, פרפרים חגים סביבנו, את מהדקת את חיבוקך אני לוחש לך כמה שאני אוהב אותך, לעולם לא אומר לך את זה מספיק פעמים. שוכבים עכשיו יחד על הגב מסתכלים במשחקי העננים בשמיים, מחפשים צורות מצחיקות, מדי פעם את שולחת יד שובבה ומדגדגת אותי, מעוררת אותי, הגיע הזמן לעשות אהבה מחדש.
