קצף
אני ממש נהנית מהדיון, אולי טוב מדי פעם להעלות אמצעי טיפולי שגור, ולשמוע מה יש לכולם לומר עליו, בבחינת מיני - ניתוח פעילות. אז הנה החלק שלי: בהתחלה, כשרק עשיתי הכשרות, פיתחתי התנגדות לכל מה שנראה לי "מיושן" בריפוי בעיסוק. בכלל זה היה הקצף. וחוץ מזה שאני אלרגית לרוב הקצפים הזולים. לאחר זמן, כשהתבגרתי מעט והפסקתי להתנגד לכל מה שזז, הבנתי שהקצף מאפשר התנסות מלוכלכת בחומר נקי, הוא קל לניקוי ותפעול, וניתן אף להוסיף לו צבעי מאכל באבקה, ואז לקשרו לממלכה הגרפומוטורית, כדי ליצור מעבר קל וחלק יותר (תרתי משמע),בין ההתנסות החושית, הילדית, לבין הדרישה הגרפומוטורית בילדות המאוחרת יותר. מבחינת דיאטה סנסורית, אני משתמשת בו כהמלצה להורים למה ש"מותר", למרוח קצף בחדר האמבטיה, הוא ה"מותר" של למרוח אוכל או לחילופין צואה... קצף שעושים מסבון באמבטיה, אינו מרגיש אותו הדבר ואינו מספק את אותו האפקט. לילדים שמחפשים תחושה,(SEEKERS), הוא בהחלט חומר חשוב בהתמודדות היומיומית הביתית. הקצף של ROOTS הוא לא יקר ןבעל ריח נסבל יחסית... למותר לציין שמי שלא אוהב, שלא יתקרב... יש המון דברים אחרים בעולם. ולגבי קצפת, בעיקרון זה נעים, אני ממליצה למטופלים מבוגרים בהקשרים שונים... עם ילדים יש כמה בעיות, האחת, זהו חומר שומני המכתים בגדים ושטיחים. השני, זה אוכל, מה שאומר שגם הפה עסוק, וגם אנחנו משדרים מסר שזה מותר למרוח אוכל, מה שעם ילדים מסויימים אינו מהלך חכם במיוחד. יום טוב שרון