צועניה אדומה
New member
קפקא
ואיזו ברירה יש לה, לסטודנטית, מלבד להלך בין מדפי הספרים בספרייה, כשאלה חובקים אותה, עוטפים אותה בריחות דפים ישנים, צפופי מילים יפות, גבוהות, נעימות לקול האוזן.
ואיזו ברירה יש לה לחפש במיוחד איזה סיפור של קפקא, לא הסופר האהוב עליה, אך הסיפור הזה במיוחד, והיא משוטטת ועיניה מוכנות לקרוא, להזין את המוח בתיאור חדש מופלא.
והנה הוא בא, היא יודעת גם בלי לדעת, צעדיו איטיים מאחוריה כאילו סוקרים אותה והיא נזכרת לרגע מה לבשה, השמלה השחורה הקטנה ללא חזייה והסנדלים העדינים וממתינה בהבעת פנים כזו, כאילו עסוקה מדי עבור כל היקום כולו כעת.
אך הוא מתקרב ומתקרב, עד שהגוף שלו חוסם את האוויר, עד שהידיים שלו נשלחות בטבעיות אל הסטודנטית ואוחזות בה בחפציות, בכוח, כמו צעצוע קטן שמשמיע קולות בעת לחיצה. ולרגע מאבדת היא את האוויר, יודעת ולא יודעת מה יעשה, עוצמת את עיניה ומדמה קפיצת באנג'י. אין מילים באוויר. רק על הדף הן עומדות דום, מילותיו של קפקא, המדויקות, הקצרות והיא מנסה לקרוא דבר מה ללא הועיל.
והשמלה שלה מורמת, התחתונים מופשלים.
בבוקר מצאה חן בעיניה השמלה במראה ועכשיו הפטמות שלה עומדות, מתריעות מפני הסכנה.
והנה הוא דוחף אותו אליה, מתחיל להתנשם בכבדות משום ההקלה, גונח בשקט ואומר באזנה "תמשיכי לקרוא קפקא, חתיכת זונת ספרייה".
ואיזו ברירה יש לה, לסטודנטית, מלבד להלך בין מדפי הספרים בספרייה, כשאלה חובקים אותה, עוטפים אותה בריחות דפים ישנים, צפופי מילים יפות, גבוהות, נעימות לקול האוזן.
ואיזו ברירה יש לה לחפש במיוחד איזה סיפור של קפקא, לא הסופר האהוב עליה, אך הסיפור הזה במיוחד, והיא משוטטת ועיניה מוכנות לקרוא, להזין את המוח בתיאור חדש מופלא.
והנה הוא בא, היא יודעת גם בלי לדעת, צעדיו איטיים מאחוריה כאילו סוקרים אותה והיא נזכרת לרגע מה לבשה, השמלה השחורה הקטנה ללא חזייה והסנדלים העדינים וממתינה בהבעת פנים כזו, כאילו עסוקה מדי עבור כל היקום כולו כעת.
אך הוא מתקרב ומתקרב, עד שהגוף שלו חוסם את האוויר, עד שהידיים שלו נשלחות בטבעיות אל הסטודנטית ואוחזות בה בחפציות, בכוח, כמו צעצוע קטן שמשמיע קולות בעת לחיצה. ולרגע מאבדת היא את האוויר, יודעת ולא יודעת מה יעשה, עוצמת את עיניה ומדמה קפיצת באנג'י. אין מילים באוויר. רק על הדף הן עומדות דום, מילותיו של קפקא, המדויקות, הקצרות והיא מנסה לקרוא דבר מה ללא הועיל.
והשמלה שלה מורמת, התחתונים מופשלים.
בבוקר מצאה חן בעיניה השמלה במראה ועכשיו הפטמות שלה עומדות, מתריעות מפני הסכנה.
והנה הוא דוחף אותו אליה, מתחיל להתנשם בכבדות משום ההקלה, גונח בשקט ואומר באזנה "תמשיכי לקרוא קפקא, חתיכת זונת ספרייה".
