"קפטן הירש! קפטן הירש!"
מקור הצעקות היה גבר צעיר הרץ על המזח כשהוא חובק בקבוק יין. מתחמק מאנשים העובדים כבר בשעת בוקר מוקדמת, מזנק מעל סחורה המועמסת ונפרקת מהספינות העגונות, הוא מיהר אחר "הזריחה הנצחית", שלפני רגע משכה את החבל האחרון, והחלה עושה את דרכה באיטיות אל מחוץ למפרץ. "ק-פ-ט-ן-ה-י-ר-ש!!!" הוא צעק בכל כוחו כשהגיע לקצה המזח, מנופף בזרועותיו אל הספינה המתרחקת. "מה אתה רוצה, ילד?" קרא קפטן הירש, שעלה לסיפון העליון בירכתיים. "אשת המושל מאחלת לך הפלגה מוצלחת!" צרח האיש, והשליך את הבקבוק אל הספינה בשארית כוחותיו. "חסר לך שתפגע ב..." קפטן הירש לא הספיק לסיים את המשפט, כשהבקבוק פגע במפרש בקול צילצול זכוכית, וגלש מטה אל הסיפון. ממקד את מבטו בגבישים המזהיבים הרקומים אל המפרש, קפטן הירש ראה שלא ניזוקו, וצעק בחזרה אל המזח: "מסור את תודתי לגברת פרננדו!" האיש קד קידה מהירה, ופנה לחזור בהליכה מהירה אל העיר. מר סלף טיפס את המדרגות בחזרה לסיפון ההגה, מחבק את הבקבור בידיו כמו תינוק, כשקפטן הירש חזר בעצמו, והעיף מבט נוסף על המפרש התחתון בתורן הראשי. "טריסטאן אדום, קפטן, בציר 2116" אמר הקצין המתלמד כשהגיש את הבקבוק להירש. "אהה... סינטיה, איך אוכל לגמול לך?" הקפטן נאנח בקול, "קשה למצוא משהו שווה ערך לבציר 2116." "אני בטוח שתוכל, קפטן" צייץ מר סלף הצעיר. קפטן הירש הסתכל מהבקבוק בידיו אל מר. סלף, ובחזרה. "מי תפס את זה?" הוא שאל. "האנק סטאליי, אדוני. מלח מנוסה." "בחור זריז ידיים" אמר הירש כשהוא בודק את הפקק החתום, "שים את זה בתאי, ודאג להזמין את מר סטאליי לפתוח אותו היום בערב." מר סלף קיבל בחזרה את הבקבוק וירד לסיפון הראשי בדרך לתא הקפטן. "שעה?, מר האוסמאן?" שאל הקפטן. "12 דקות אחרי תשע" "מצוין. הפנה אותנו מערבה, והחל לבדוק את רשת הגוף ומחברי הכוח." מר האוסמאן צעק את הפקודות אל מפקד הסיפון, שחילק הוראות לצוותים. שלושה מלחים ירדו אל בטן הספינה, ותריסר נוספים טיפסו אל המפרשים, עוקפים במהירות את אנשי הצוות המושכים במפרשים עצמם, והחלו להניח מחברי כוח במרווחים קבועים, כל מחבר נדלק באור אדום לאחר שיושר עם אחיו, יוצרים ביחד שרשראות אדומות המעבירות את הכוח הסולארי מהמפרשים, למטה אל רשת הגוף והגה הדחיפה. "הרשת תקינה מחוברת" הועברה הקריאה מהמלחים הפשוטים במעלה שרשרת הפיקוד. "פתח את הגה הדחיפה" אמר קפטן הירש למר האוסמאן, והפקודה הועברה במורד דרגות האחריות, עד לצמד המלחים הממונה על הפעולה. "הגה פרוש ופועל" נשמעה הקריאה, וקפטן הירש עלה שוב לסיפון האחורי, להסתכל מטה על הים מאחורי הספינה, וראה את המים מבעבעים מעל הגה הדחיפה, המוציא בחזרה את הכוח הסולארי המועבר מהמפרשים. "שעה?, מר האוסמאן?" שאל שוב כשחזר לעמוד לצד ההגה. "8 דקות לעשר" השיב הקצין, "עוד רגעים ספורים." פרוסות גבישי סולאריס התפורים אל המפרשים הרפויים מעט, החלו בוהקים באור השמש המתחזק, האורות האדומים במחברי הכוח התחזקו, וגוף הספינה החל מתרומם לאט לאט מהמים. הרשת הפרושה לאורך ורוחב הגוף, מקבלת כוח מהמפרשים ומפחיתה את משקל הספינה לכדי גרגר אבק, מאפשרת לאור השמש לנפח את המפרשים במקום הרוח, ובעזרת הגה הדחיפה המקרין בירכתי הספינה חלק מהאור הנקלט, החלה "הזריחה הנצחית" להפליג לאט לאט אל עבר השמיים הכחולים הדוהים לשחור, וכוכבים הופיעו בעשרות ועשרות אלפים ככל שכלי השייט התרחק מכוכב הלכת. "אנחנו משייטים חופשיים מכבידה" הודיע מר סלף בהתרגשות, "לאן עכשיו, קפטן?" הירש הסתכל סביבו מספר רגעים, מזהה נקודות אור בודדות וקבוצות מוכרות. "הצי החיצוני מצפה לנו רק בעוד שלושה שבועות" אמר לבסוף, "ועם ספינה חדשה ומהירה, יש לנו זמן להפליג במסלול עם נוף." "כיוון?, קפטן?" שאל מר האוסמאן. הירש הוריד את מבטו אל מר סלף הצעיר, שזו הפעם הראשונה שלו בחלל, וחייך. "הכוכב השני מימין" אמר כשהרים את מבטו חזרה לקו האופק של הספינה, "וישר עד מחר בבוקר."
מקור הצעקות היה גבר צעיר הרץ על המזח כשהוא חובק בקבוק יין. מתחמק מאנשים העובדים כבר בשעת בוקר מוקדמת, מזנק מעל סחורה המועמסת ונפרקת מהספינות העגונות, הוא מיהר אחר "הזריחה הנצחית", שלפני רגע משכה את החבל האחרון, והחלה עושה את דרכה באיטיות אל מחוץ למפרץ. "ק-פ-ט-ן-ה-י-ר-ש!!!" הוא צעק בכל כוחו כשהגיע לקצה המזח, מנופף בזרועותיו אל הספינה המתרחקת. "מה אתה רוצה, ילד?" קרא קפטן הירש, שעלה לסיפון העליון בירכתיים. "אשת המושל מאחלת לך הפלגה מוצלחת!" צרח האיש, והשליך את הבקבוק אל הספינה בשארית כוחותיו. "חסר לך שתפגע ב..." קפטן הירש לא הספיק לסיים את המשפט, כשהבקבוק פגע במפרש בקול צילצול זכוכית, וגלש מטה אל הסיפון. ממקד את מבטו בגבישים המזהיבים הרקומים אל המפרש, קפטן הירש ראה שלא ניזוקו, וצעק בחזרה אל המזח: "מסור את תודתי לגברת פרננדו!" האיש קד קידה מהירה, ופנה לחזור בהליכה מהירה אל העיר. מר סלף טיפס את המדרגות בחזרה לסיפון ההגה, מחבק את הבקבור בידיו כמו תינוק, כשקפטן הירש חזר בעצמו, והעיף מבט נוסף על המפרש התחתון בתורן הראשי. "טריסטאן אדום, קפטן, בציר 2116" אמר הקצין המתלמד כשהגיש את הבקבוק להירש. "אהה... סינטיה, איך אוכל לגמול לך?" הקפטן נאנח בקול, "קשה למצוא משהו שווה ערך לבציר 2116." "אני בטוח שתוכל, קפטן" צייץ מר סלף הצעיר. קפטן הירש הסתכל מהבקבוק בידיו אל מר. סלף, ובחזרה. "מי תפס את זה?" הוא שאל. "האנק סטאליי, אדוני. מלח מנוסה." "בחור זריז ידיים" אמר הירש כשהוא בודק את הפקק החתום, "שים את זה בתאי, ודאג להזמין את מר סטאליי לפתוח אותו היום בערב." מר סלף קיבל בחזרה את הבקבוק וירד לסיפון הראשי בדרך לתא הקפטן. "שעה?, מר האוסמאן?" שאל הקפטן. "12 דקות אחרי תשע" "מצוין. הפנה אותנו מערבה, והחל לבדוק את רשת הגוף ומחברי הכוח." מר האוסמאן צעק את הפקודות אל מפקד הסיפון, שחילק הוראות לצוותים. שלושה מלחים ירדו אל בטן הספינה, ותריסר נוספים טיפסו אל המפרשים, עוקפים במהירות את אנשי הצוות המושכים במפרשים עצמם, והחלו להניח מחברי כוח במרווחים קבועים, כל מחבר נדלק באור אדום לאחר שיושר עם אחיו, יוצרים ביחד שרשראות אדומות המעבירות את הכוח הסולארי מהמפרשים, למטה אל רשת הגוף והגה הדחיפה. "הרשת תקינה מחוברת" הועברה הקריאה מהמלחים הפשוטים במעלה שרשרת הפיקוד. "פתח את הגה הדחיפה" אמר קפטן הירש למר האוסמאן, והפקודה הועברה במורד דרגות האחריות, עד לצמד המלחים הממונה על הפעולה. "הגה פרוש ופועל" נשמעה הקריאה, וקפטן הירש עלה שוב לסיפון האחורי, להסתכל מטה על הים מאחורי הספינה, וראה את המים מבעבעים מעל הגה הדחיפה, המוציא בחזרה את הכוח הסולארי המועבר מהמפרשים. "שעה?, מר האוסמאן?" שאל שוב כשחזר לעמוד לצד ההגה. "8 דקות לעשר" השיב הקצין, "עוד רגעים ספורים." פרוסות גבישי סולאריס התפורים אל המפרשים הרפויים מעט, החלו בוהקים באור השמש המתחזק, האורות האדומים במחברי הכוח התחזקו, וגוף הספינה החל מתרומם לאט לאט מהמים. הרשת הפרושה לאורך ורוחב הגוף, מקבלת כוח מהמפרשים ומפחיתה את משקל הספינה לכדי גרגר אבק, מאפשרת לאור השמש לנפח את המפרשים במקום הרוח, ובעזרת הגה הדחיפה המקרין בירכתי הספינה חלק מהאור הנקלט, החלה "הזריחה הנצחית" להפליג לאט לאט אל עבר השמיים הכחולים הדוהים לשחור, וכוכבים הופיעו בעשרות ועשרות אלפים ככל שכלי השייט התרחק מכוכב הלכת. "אנחנו משייטים חופשיים מכבידה" הודיע מר סלף בהתרגשות, "לאן עכשיו, קפטן?" הירש הסתכל סביבו מספר רגעים, מזהה נקודות אור בודדות וקבוצות מוכרות. "הצי החיצוני מצפה לנו רק בעוד שלושה שבועות" אמר לבסוף, "ועם ספינה חדשה ומהירה, יש לנו זמן להפליג במסלול עם נוף." "כיוון?, קפטן?" שאל מר האוסמאן. הירש הוריד את מבטו אל מר סלף הצעיר, שזו הפעם הראשונה שלו בחלל, וחייך. "הכוכב השני מימין" אמר כשהרים את מבטו חזרה לקו האופק של הספינה, "וישר עד מחר בבוקר."