קפוארה

[red cars]

איפה אפשר ללמוד קפואירה בחיפה?

 

[PsiChO]

תחפש באתר, כתוב שם הכל.

 

[red cars]

תודה אני אשאל באתר לגבי עידכונים

 

[דלית - delete]

ותיקים בקפואירה, אייכם?

אני לא מכיר קפואירה, ראיתי רק פעמיים שלוש בחוף בת"א בימי שישי, אבל נראית כצורה מעניינת של סטיקי הנדס בלי מגע. הרבה הטעיות, כניסות דמה ושינויי כיוון לצורך תקיפה מכיוון בלתי צפוי. מה שמעניין יותר, לדעתי, זה ה"ותק" או חוסרו, של מתאמנים בארץ. לפחות כפי שנראה מתגובות כאן. כולם התאמנו בעבר ועזבו אחרי שנים מעטות (4-5) או עדיין מתאמנים, אך יחסית צעירים בשיטה (מתאמנים כשנה+). האם אין כאן (בפורום בפרט, או בארץ בכלל) מתאמנים ותיקים (מעל 12 שנים, לדוגמא) שעדיין עוסקים בקפואירה באורח פעיל? ראיתי את ההודעה על מאסטרים זקנים בחו"ל. יש משהו דומה גם בארץ?

 

[PsiChO]

לא ממש

הקפואירה בארץ היא דבר די צעיר. הקפואירה הובאה מברזיל על ידי איש בשם דניאל סלע שביקר שם עם מספר חבריו והמשיך להתאמן גם שחזר ארצה לא במסגרת מסודרת. הוא נסע לברזיל מספר פעמים וגם לסן פרנסיסקו ולמד משם ממסטראים שהם ה"האבות" של הקפואירה בארץ כמו מסטרה סוואסונה (ראש ומקים קבוצת קורדאו ג´י יורו), מסטרה אספייו ומסטרה מרסלו קבריינה (שרובכם מכירים בתור אדי גורדו). אחד התלמידים של דניאל סלע היה עידן הררי, או בשמו בקפואירה, Grao Do Bico, שפיתח וניתן לומר הקים את הקבוצה בארץ בעזרתם של המסטראים מחו"ל, שמגיעים ביחד עם תלמידיהם כמעט כל שנה לסדנאות מיוחדות. רוב המדריכים בארץ מתאמנים בין 4-6 שנים שלמען האמת נחשב זמן מועט יחסית בברזיל. מכיוון שהקפואירה בארץ היא רק בת 12, אין מסטראים זקנים, *עדיין*. הכל עניין של זמן.

 

[pirate]

אבל מה עם ידיים ?

אני ראיתי אימון של קאפוארה לא מזמן והם בקושי משתמשים בידיים שזה חסרון לדעתי ולכן אני הסקתי שהיא פחות יעילה בקרבות תקנו אותי אם אני טועה ?

 

[PsiChO]

אתה טועה

האגרוף שחטפתי לפני שבוע מוכיח את זה. אמנם למי שנראה מבחוץ השימוש בידיים נראה זניח אך הוא מאד יעיל במשחק הקפואירה. כמו בכל אמנות לחימה אין רק בעיטות, יש כמובן גם אגרופים ומכות שונות עם הידיים שיכולות להיות קטלניות, כמו כן הידיים עוזרות מאד בהגנה על הראש ובהתחמקויות מבעיטות. זה רק נראה ככה כי ראית מבחוץ, כל הנראה גם מעגל שהיה יותר ליופי ולא ללחימה ועל כן זה נראה ככה. באודה ששני האנשים שמשחקים מחפשים לפגוע אחד השני, אוי לזה שיוריד את הידיים מהראש בג´ינגה כי הוא יחטוף איזה אגרוף שחבל על הזמן (מנסיון).

 

[WhiteBear]

כמה תגובות על מה שנכתב (לפסיכו!)

הייתי רחוק מהמחשב כמה ימים, והעץ גדל מאד, כך שאני לא אגיב לכל מי שאמר פה משהו מעניין ישירות, אלא אגע בכמה נקודות. בנוגע להתייחסות של "אנשים" לקפואירה כאל ריקוד בלבד. אף אחד שמתעסק באומנויות לחימה לא יגיד דבר כזה על קפואירה. כמו שאף אמן לחימה לא יגיד על קאטות של טאי צ´י שהם ריקוד. כי אמן לחימה מקשר תנועות ישירות לאפליקציות. כך שגם אם לא רואים את כל הרבדים, בד"כ מבחינים אם יש או אין רבדים לתנועות. וקפואירה היא בטח שלא "רק ריקוד". אבל, היא לא שיטה מלאה כפי שהיא מתורגלת בארץ. לא מלאה = אין בא: בריאות. פילוסופיה. ויכולות הלחימה הם נושא לדיון. כל מה שאמרתי פה לא סותר ש: יש מורים טובים לקפואירה. (שותנים השראה לדרך חיים) יש מה ללמוד שם. (ואפשר להפוך להיות לוחם אפקטיבי) יש אנשים שיפיקו מקפואירה המון! ואי אפשר לזלזל בזה. אסור לזלזל בזה. הלאה, אני מתפלא שבן טל שחר לא התחיל להגיב לעץ הזה. אני מתפלא, מכיוון שפה יש המון מקום לגישה שהוא מציג (לפי הבנתי). (כמו כן, שילוב של דברים משיחה מרתקת שהיתה לי עם דוד כפרי) הגישה שאני מדבר עליה היא שיש "אומנויות לחימה" ויש "אמני לחימה". זה שיש לך מישהו שהוא לוחם מדהים, לא הופך אותו למישהו שיכול להעביר את זה הלאה. ברור לי שאפשר לתרגל את המסגרת של קפואירה בצורה איטית ומישחקית מורכבת. ואני בטוח שישנם "מאסטרים" שעושים את זה ככה. וכך, דואגים לפתח את עצמם לרמות שהם דמיוניות מבחינתי. אבל אני לא ראיתי כאלה בארץ. בארץ מתרגלים קפואירה בצורה מאד לא בריאה. (לפי דעתי וזו גם דעתם של אחרים שהתבטאו פה) בנוגע לשאר הדברים שאפשר להגיד בנוגע לקפואירה - אני לא מוכן להגיב על כמה כדי או לא השימוש בבעיטות גבוהות. זה בגלל, שמשום מה, כל ה"קליברים" של הפורום הזה, לא התייחסו בכלל לעץ הזה. שמתם לב? כל מי שיש לו וותק מכובד ומראה נוכחות בפורום לא טרח להניח שום תגובה על מה שנאמר פה. היחיד שדיבר היה דוד שרק שאל וביקש לשמוע עוד. בשורה התחתונה, זה מאד כיף - כל עוד אפשר לעשות את זה. זה לא מפותח בארץ מבחינת איכות (וותק של אנשים), אם כי הכמות (של אנשים) מהממת. זה לא בריא! למה המילה הזאת חומקת פה לאנשים מתחת לאוזניים? אז כתשובה אני רק אספר על עצמי: אני למדתי אצל דניאל סלע 3 שנים והגעתי לחגורה ירוקה צהובה (המקבילה לחגורה כתומה/ירוקה). אחרי שנה וחצי בערך התחלתי ללמוד נינג´יטסו (או בודו טאי ג´יטסו, כפי שזה מכונה היום). המורה שלי אמר לי שקפואירה מזיק לי, והפרקים שלי יפגעו. לא הקשבתי לו. הפסקתי קפואירה אחרי שהגעתי למצב שבו פרקי הידיים שלי כאבו בלי הפסקה. והיו ימים שקמתי מהמיטה, ולא יכולתי ללכת. אם לא ברור עדיין למישהו - כאב לי!!! אז הגעתי למסקנה שאני חייב להפסיק. והפסקתי. למה לא הפסקתי לפני זה? זה נתן לי חבר´ה שבערך חיבבו אותי. זה נתן לי תחושה מדהימה (אנדרופינים והשגיות). והרגשתי עשייה במיטבה. אז מה, זה הרס לי את הפרקים והבירכיים עד היום. זה אולי היה שווה את זה, כי אני לא יכול לשנות את זה. זהו, שפכתי. ונקודה אחרונה, אין מדיטציה בקפואירה! יש כיף. ויש קושי ואתגר.אין מדיטציה! חזרתי, הדוב הלבן.