קצת מידע על חקלאות ותאגידים
אני מקווה ששני המקורות האלה יוכלו לשפוך קצת אור על המתרחש: מתוך דף מידע -
תאגידים והמשבר הסביבתי חקלאות שאינה ברת-קיימא: התאגידים שולטים כמעט בכל שלב בייצור מזון ובהפצתו, תוך כדי שימוש נרחב בתהליכים המזיקים לסביבה: · 20 חברות בלבד אחראיות למכירות של יותר מ90%- מחומרי ההדברה בעולם. חומרים כימיים אלו אחראים לעשרות אלפי הרוגים, ולהרעלה של לפחות מיליון עובדים חקלאיים כל שנה. · תאגידי כימיקלים, כגון "של", "מונסאנטו", "מיצובישי" ו"סאנדוז", שולטים כיום על רוב המלאי הגנטי העולמי של זרעי תבואה, וכן על חלק נכבד מתעשיית הביו-טכנולוגיה, שמייצרת שורה חדשה של בעיות סביבתיות. · תאגידי ענק, כגון "פיליפ מוריס", "יונייטד פרוט", "פפסיקו", "קארגיל יוניליבר" ו"נסטלה", חולשים על אחוזים ניכרים מהחקלאות בעולם ומהסחר החקלאי הבינלאומי. למעשה, שולטים התאגידים הבינלאומיים באופן ישיר או עקיף על 80% מהאדמה המעובדת בעולם לצורכי חקלאות לייצוא, כמו למשל, בננות, טבק וכותנה. מוצרי חקלאות לייצוא יוצרים דפוסי "פיתוח", שמחסלים את המשקים של חקלאים קטנים המגדלים מזון לצריכה מקומית, דוחפים אותם למצב שבו הם חייבים לנצל ניצול יתר את האדמה בכדי לשרוד. from Joshua Karliner, The Corporate Planet: Ecology and Politics in the Age of Globalization, Sierra Club Books, 1997 התאוריה הכלכלית של השוק, בניגוד לאידאולוגיה של השוק- החופשי, מגדירה מספר תנאים בסיסיים שצריכים להתקיים בשביל ששוק יקבע מחירים בצורה יעילה למען האינטרס הציבורי. ככל שגדלה ההפרה של תנאים אלה, קטנה היעילות של מערכת השוק. התנאי הבסיסי ביותר הוא שהשוק צריך להיות תחרותי. זכור לי שהפרופסור בקורס הכלכלה הבסיסית שלקחתי השתמש בדוגמה לשוק שכולל חוואים קטנים שמגדלים חיטה שמוכרים לטחנות קמח קטנות. היום, ארבע חברות - Conagra, ADM Milling, Cargill, ו- Pillsbury- טוחנות כמעט 60% מכל הקמח שמיוצר בארצות הברית, ושתיים מהן- Conagra ו- Cargill - שולטות על 50% מהיצוא של תבואת גרעינים. (2) בעולם האמיתי של שווקים ללא פיקוח, שחקנים מצליחים הופכים לגדולים יותר, ובמקרים רבים, משתמשים בכוח הכלכלי שנובע מכך לנצח או לקנות שחקנים חלשים יותר כדי להשיג נתח עוד יותר גדול מהשוק. במקרים אחרים, "מתחרים" משתפים פעולה באמצעות קרטלים או בריתות אסטרטגיות כדי להגדיל את הרווחים על ידי קביעת מחיר שוק גבוה מהרמה של יעילות אופטימלית. ככל ששחקני השוק הופכים להיות יותר גדולים ומזימתיים, כך קשה יותר לשחקנים חדשים ולחברות קטנות ועצמאיות לשרוד, ככל שהשוק הופך ליותר מונופוליסטי ולפחות תחרותי, וככל שגדל הכוח הפוליטי שהחברות הגדולות יכולות להפעיל בדרישה לקבל ויתורים מהממשלות שמאפשרים להן להחצין אפילו עוד עלויות שלהן אל הקהילה. בהנתן המציאות הזו, היה ניתן לצפות שכלכלנים רציונאליסטים, יטענו בצורה גלויה בדבר הצורך להגביל מיזוגים ורכישות ולשבור חברות מונופוליסטיות כדי להחזיר את התנאים שנדרשים לשוק תחרותי. לעיתים קרובות יותר, הם טוענים בדיוק לטובת העמדה ההפוכה- שכדי "להתחרות" בשווקים העולמיים של ימנו, חברות צריכות להתמזג וליצור גופים גדולים יותר. במילים אחרות, הם תומכים בתאוריה שמניחה את קיומן של חברות קטנות אבל תומכים בקווי מדיניות שמחזקים מונופול. מתוך David C. Korten, When Corporations Rule the World, (USA: Kumarian Press, 1995), chapter 5. (2) A.V. Krebs, The Corporate Reapers: The Book Of Agribusiness (Washington D.C.: Essential Books, 1992); and an information sheet titled "America´s New ´Centrally Planned´ Food Economy, " Prepared by A.V. Krebs and Distributed by Prairie Fire Rural Action, Des Moines, Iowa. בקשר לסטרבקס- יש קישורים מבדידות לאתרים עם מידע נוסף -ויש קישור גם מההודעה הקודמת באותו נושא אני מוסיף עוד קישורים
מלחמה חרישית- ההרס של חוואים קטנים קרן המטבע וחוואים קטנים