קפה עם הפורום.
עד לפני שנה, כל בוקר...6 וחצי בבוקר, אני עם הקפה מול המסך, קוראת לי...עד שנשמעות צעדיהם הקטנים של ילדיי...ואז מתחילים את הבוקר...את היום. הפסקתי... למה? אין ממש תשובה. אולי כי מיציתי. אולי כי הפורום השתנה (וזו לא טענה, נא להרגע) אולי כי משהוא בי השתנה. מידי פעם...מגיחה , קוראת ולפעמים מגיבה. כן הכתיבה חסרה לי אוהבת הכי בעולם לכתוב(למה באמת הפסקתי?) והבוקר...שקט נפלא מציף את הבית, הילדים אצל אביהם אתמול ביליתי ערב חג נפלא. התעוררתי עם החשק ההוא של פעם, קפה עם הפורום. מתיישבת לי...ונכנסת לכאן (מקום שמילא את חיי בחברים מקסימים) ומוצאת הודעה שגררה כמעט 100 תשובות על אחד שבא לכאן לבזות איזה מפגש פורום שהיו בו הרבה חברים... זה לא נראה לכם מיותר? לא התעייפתם? למה פשוט לא לתת להודעה מהסוג הזה פשוט להעלם...לשקוע בלי תגובה. דפים שלמים של שירשורי סרק כעס וביקורת דפים שלמים שהיו יכולים להיות מלאים בכם, בכתיבה בשיתוף רגשות נעלמים תחת שירשורים במחילה מכבודכם - מטופשים. מה שמפליא אותי בכל פעם, זה דווקא אותה קבוצה של חברים וותיקים מהפורום שכבר למודי שירשורים מהסוג הזה, אתם טורחים לענות... כמה פעמים כבר היו כאלה דברים? וכמה עוד יהיה... אז למה לתת לזה מקום? באה גי'פה...תנו לה להעלם. לא...לא מבקשת מחיקה...פשוט לא להתייחס... אנשים נפגשים - שיעשו מה שבא להם שידברו על מה שבא להם וייהנו ממה שבא להם - תמיד...אבל תמיד בא לפה מישהוא מוציא דברים פרטיים החוצה ופה...מתחילה החגיגה. הלו...אנשים...לא התעייפתם? ככה...לקפה צ'כה להיות ארומה. להתיישב פה מול המסך ולקרוא אנשים חדשים שמגיעים עם כל הכאב שבהם עם ההתמודדות החדשה שניצבת בפניהם ואנחנו...מוצאים עצמנו בין המשפטים שלהם ואנחנו פה לעזור לתמוך לייעץ וכן...גם להוציא מהבועה ההיא אל חיים חדשים של חברה, מפגשים ואולי גם סקס (אני אמרתי סקס, אני?) ואלי גם אהבה... שכל אחד יכול לקחת מה שטוב לו (חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח) אז...ב'קשה בואו נשנה... ואולי ניתן פחות מקום לגי'פה. לא אמרתי ...בואו נחזיר את הפורום למה שהוא היה פעם... הפורום השתנה , האנשים השתנו, כמות המשתתפים היא ענקית (לא כמו אותו שולחן ארוך באיזה מסעדה בראש"צ שהכיל את...כלללל הפורום
) זהוא. יצא לי ארוך (לא ממש התכוונתי).
עד לפני שנה, כל בוקר...6 וחצי בבוקר, אני עם הקפה מול המסך, קוראת לי...עד שנשמעות צעדיהם הקטנים של ילדיי...ואז מתחילים את הבוקר...את היום. הפסקתי... למה? אין ממש תשובה. אולי כי מיציתי. אולי כי הפורום השתנה (וזו לא טענה, נא להרגע) אולי כי משהוא בי השתנה. מידי פעם...מגיחה , קוראת ולפעמים מגיבה. כן הכתיבה חסרה לי אוהבת הכי בעולם לכתוב(למה באמת הפסקתי?) והבוקר...שקט נפלא מציף את הבית, הילדים אצל אביהם אתמול ביליתי ערב חג נפלא. התעוררתי עם החשק ההוא של פעם, קפה עם הפורום. מתיישבת לי...ונכנסת לכאן (מקום שמילא את חיי בחברים מקסימים) ומוצאת הודעה שגררה כמעט 100 תשובות על אחד שבא לכאן לבזות איזה מפגש פורום שהיו בו הרבה חברים... זה לא נראה לכם מיותר? לא התעייפתם? למה פשוט לא לתת להודעה מהסוג הזה פשוט להעלם...לשקוע בלי תגובה. דפים שלמים של שירשורי סרק כעס וביקורת דפים שלמים שהיו יכולים להיות מלאים בכם, בכתיבה בשיתוף רגשות נעלמים תחת שירשורים במחילה מכבודכם - מטופשים. מה שמפליא אותי בכל פעם, זה דווקא אותה קבוצה של חברים וותיקים מהפורום שכבר למודי שירשורים מהסוג הזה, אתם טורחים לענות... כמה פעמים כבר היו כאלה דברים? וכמה עוד יהיה... אז למה לתת לזה מקום? באה גי'פה...תנו לה להעלם. לא...לא מבקשת מחיקה...פשוט לא להתייחס... אנשים נפגשים - שיעשו מה שבא להם שידברו על מה שבא להם וייהנו ממה שבא להם - תמיד...אבל תמיד בא לפה מישהוא מוציא דברים פרטיים החוצה ופה...מתחילה החגיגה. הלו...אנשים...לא התעייפתם? ככה...לקפה צ'כה להיות ארומה. להתיישב פה מול המסך ולקרוא אנשים חדשים שמגיעים עם כל הכאב שבהם עם ההתמודדות החדשה שניצבת בפניהם ואנחנו...מוצאים עצמנו בין המשפטים שלהם ואנחנו פה לעזור לתמוך לייעץ וכן...גם להוציא מהבועה ההיא אל חיים חדשים של חברה, מפגשים ואולי גם סקס (אני אמרתי סקס, אני?) ואלי גם אהבה... שכל אחד יכול לקחת מה שטוב לו (חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח) אז...ב'קשה בואו נשנה... ואולי ניתן פחות מקום לגי'פה. לא אמרתי ...בואו נחזיר את הפורום למה שהוא היה פעם... הפורום השתנה , האנשים השתנו, כמות המשתתפים היא ענקית (לא כמו אותו שולחן ארוך באיזה מסעדה בראש"צ שהכיל את...כלללל הפורום
