קפה מיכל
כבר כמה זמן שמתי עיני על בית קפה חדש, שנראה חמוד, בפינת דיזינגוף-ז'בוטינסקי. ממש בפינה. הערב מימשנו את זממנו ולא הצטערנו. המקום לא מאד גדול, בפנים יש בערך 3 שולחנות לשני אנשים, שולחן לארבעה ועוד כורסא ושני כסאות עם קטיפה, שבינהם שולחן נמוך יותר (שזו פינה מאד "אוירתית" אבל נראה לי שלא מאד נוח לשבת שם). יש גם מקום לשבת על הבר. יש ישיבה גם בחוץ - לפחות אותו מספר מקומות כמו בפנים ונדמה לי שיותר. השולחנות - עץ חום כהה (כמו שאני אוהבת) והכסאות היו בסדר, לא יותר ולא פחות. יש לכסאות "שלבים" כך שאפשר לשים את הרגליים על ה"שלב" בכסא השכן, וזה תמיד נוח לי. המקום מעוצב נעים מאד והתאורה גם עומעמה ככל שהערב נמשך. על הקיר המרכזי יש מראה ארוכה וצרה, בסגנון הקופי-בר ביחד חרוצים (אבל בלי הספה מתחת). כשהגענו היתה מוזיקה דרום אמריקאית (מרסדס סוסה וככה) שמאד נעמה לנו. אח"כ מוזיקה פחות לטעמי אבל גם בסדר. מבחינת אוכל, אני לקחתי סלט שנקרא דה-ז'רדן וכלל מיני חסה שונים, ירקות אל דנטה (מעט מאודים ומוקפצים), פרוסות תפוח ומעט גבינה למעלה (שכחתי איזו). הירקות היו בעיקר קולורבי, כרישה וכרובית. היה מצוין. זה עלה 36 או 38 ש"ח. בצד שני של השולחן הצליחו פחות עם סנדביץ' סלט ביצים. הלחם היה קצת יבש ולהפתעתי לחם לבן (לא מתחבר לי עם המקום משום מה). הסלט ביצים עצמו היה בסדר גמור. וכמו כן - מנה גדולה מאד. ועולה נדמה לי 26 ש"ח. נראה ששווה לדגום את הסנדביצ'ים שוב באמצע שבוע. אני לא שתיינית קפה אבל נמסר לי שהוא היה בסדר גמור וכנ"ל היו פאי התפוחים וסופלה השוקולד המסורתי (שלא טעמתי משניהם הפעם, סורי). בסך הכל, עם שתי המנות שתארתי, שתי מנות אחרונות, 4 קפה, שני דיאט קולה ואחד מים מינראליים, עלה הענין 185 ש"ח. כמו שכותב דניאל רוגוב - בכוונתי לשוב. לילה טוב, ענת
כבר כמה זמן שמתי עיני על בית קפה חדש, שנראה חמוד, בפינת דיזינגוף-ז'בוטינסקי. ממש בפינה. הערב מימשנו את זממנו ולא הצטערנו. המקום לא מאד גדול, בפנים יש בערך 3 שולחנות לשני אנשים, שולחן לארבעה ועוד כורסא ושני כסאות עם קטיפה, שבינהם שולחן נמוך יותר (שזו פינה מאד "אוירתית" אבל נראה לי שלא מאד נוח לשבת שם). יש גם מקום לשבת על הבר. יש ישיבה גם בחוץ - לפחות אותו מספר מקומות כמו בפנים ונדמה לי שיותר. השולחנות - עץ חום כהה (כמו שאני אוהבת) והכסאות היו בסדר, לא יותר ולא פחות. יש לכסאות "שלבים" כך שאפשר לשים את הרגליים על ה"שלב" בכסא השכן, וזה תמיד נוח לי. המקום מעוצב נעים מאד והתאורה גם עומעמה ככל שהערב נמשך. על הקיר המרכזי יש מראה ארוכה וצרה, בסגנון הקופי-בר ביחד חרוצים (אבל בלי הספה מתחת). כשהגענו היתה מוזיקה דרום אמריקאית (מרסדס סוסה וככה) שמאד נעמה לנו. אח"כ מוזיקה פחות לטעמי אבל גם בסדר. מבחינת אוכל, אני לקחתי סלט שנקרא דה-ז'רדן וכלל מיני חסה שונים, ירקות אל דנטה (מעט מאודים ומוקפצים), פרוסות תפוח ומעט גבינה למעלה (שכחתי איזו). הירקות היו בעיקר קולורבי, כרישה וכרובית. היה מצוין. זה עלה 36 או 38 ש"ח. בצד שני של השולחן הצליחו פחות עם סנדביץ' סלט ביצים. הלחם היה קצת יבש ולהפתעתי לחם לבן (לא מתחבר לי עם המקום משום מה). הסלט ביצים עצמו היה בסדר גמור. וכמו כן - מנה גדולה מאד. ועולה נדמה לי 26 ש"ח. נראה ששווה לדגום את הסנדביצ'ים שוב באמצע שבוע. אני לא שתיינית קפה אבל נמסר לי שהוא היה בסדר גמור וכנ"ל היו פאי התפוחים וסופלה השוקולד המסורתי (שלא טעמתי משניהם הפעם, סורי). בסך הכל, עם שתי המנות שתארתי, שתי מנות אחרונות, 4 קפה, שני דיאט קולה ואחד מים מינראליים, עלה הענין 185 ש"ח. כמו שכותב דניאל רוגוב - בכוונתי לשוב. לילה טוב, ענת