רובי שווארמה
New member
קפד ראשו
אה, שלום. מישהו שלח אותי לפה. הוא השביע אותי שאני לא אגלה עליו פרטים כי הוא חושש לחייו. מה שכן, הוא טוען שכאן זה בדיוק המקום ללבן את הסוגיה הזאת שלא מותירה בי מנוח. (ואני, אל תראו אותי ככה, היו בי כבר הרבה מנוחים בחיים שלי: המנוח צביקה שכן לי פעם בלבלב, המנוח גידי היה מטייל לי בתוך הכתף בכל יום שלישי אחר הצהריים. במיוחד זכורים לי לטובה הדברים שהייתי עושה עם המנוחה רותי. היה גם הסיני הזה עם השם היהודי - מנוחין. אלא מאי? מאז שטורדת אותי הסוגייה הזאת, לא נותר בי אפילו מנוח אחד לרפואה, או, למצער, איזה מנוחה בשביל סקס נקרופילי מעשיר. אבל לא חשוב עכשיו הצרות שלי). הסוגייה הבוערת הזו, שהיא לא בלתי קשורה לדברים שנדונים כאן, היא מדוע בעצם כבר אין לנו זנב. יש לנו את עצם הזנב הקטנה הזאת, שריד אבולוציוני זניח ולא שימושי. אבל לא על זה אני מדבר, אני מדבר על זנב ארוך, מפואר, גמיש, וריבונו של עולם - שימושי! קחו למשל את השימוש החשוב שיכול להיות לזנב כזה בהעברת רגשותינו לידיעת הציבור האטום. הרי אין דין בחורה שיושבת לבדה ליד הבר עם זנב מכשכש בגאון אל על, כדין אחותה המטביעה את יגונה בכוס (פרדון על הצרפתית לכאורה, אבל אני מקווה שברור מן ההקשר שמדובר בוו חלומה ולא שרוקה) וזנבה דחוק לו עמוק בין רגליה. זנב יכול גם לשמש כתחליף מוצלח הרבה יותר לאצבע המורה. דרדקים בגן ובבית הספר יצביעו בו כדי לקבל את רשות הדיבור, נשים תוכלנה להשתמש בו כתחליף לגבר, כותבים נבחרים בפורום האייל הקורא יוכלו לתקוע אותו בעכוזם במקום אצבע, וכן הלאה וכן הלאה. מכל זוית שלא תסתכלו על זה (כולל תעשיית האופנה שתמצא מייד אלפי עיצובים חדשניים), זנב הוא הכרח השעה. מה שלגמרי לא ברור הוא, כיצד לעזאזל נעלמה העובדה הזאת מעיניו של דארוין? כלום יתכן שבגלל שבעלי זנב מצאו בו תחליף נעים ומספק לסקס, נכחדו בעלי זנב מהאוכלוסיה? ולא פחות חשוב, כיצד נוכל, במהלך מבריק וערמומי של היפוך פני ההיסטוריה, להחזיר את הזנב אל המין האנושי (תרתי משמע)? לתשובתכם אודה.
אה, שלום. מישהו שלח אותי לפה. הוא השביע אותי שאני לא אגלה עליו פרטים כי הוא חושש לחייו. מה שכן, הוא טוען שכאן זה בדיוק המקום ללבן את הסוגיה הזאת שלא מותירה בי מנוח. (ואני, אל תראו אותי ככה, היו בי כבר הרבה מנוחים בחיים שלי: המנוח צביקה שכן לי פעם בלבלב, המנוח גידי היה מטייל לי בתוך הכתף בכל יום שלישי אחר הצהריים. במיוחד זכורים לי לטובה הדברים שהייתי עושה עם המנוחה רותי. היה גם הסיני הזה עם השם היהודי - מנוחין. אלא מאי? מאז שטורדת אותי הסוגייה הזאת, לא נותר בי אפילו מנוח אחד לרפואה, או, למצער, איזה מנוחה בשביל סקס נקרופילי מעשיר. אבל לא חשוב עכשיו הצרות שלי). הסוגייה הבוערת הזו, שהיא לא בלתי קשורה לדברים שנדונים כאן, היא מדוע בעצם כבר אין לנו זנב. יש לנו את עצם הזנב הקטנה הזאת, שריד אבולוציוני זניח ולא שימושי. אבל לא על זה אני מדבר, אני מדבר על זנב ארוך, מפואר, גמיש, וריבונו של עולם - שימושי! קחו למשל את השימוש החשוב שיכול להיות לזנב כזה בהעברת רגשותינו לידיעת הציבור האטום. הרי אין דין בחורה שיושבת לבדה ליד הבר עם זנב מכשכש בגאון אל על, כדין אחותה המטביעה את יגונה בכוס (פרדון על הצרפתית לכאורה, אבל אני מקווה שברור מן ההקשר שמדובר בוו חלומה ולא שרוקה) וזנבה דחוק לו עמוק בין רגליה. זנב יכול גם לשמש כתחליף מוצלח הרבה יותר לאצבע המורה. דרדקים בגן ובבית הספר יצביעו בו כדי לקבל את רשות הדיבור, נשים תוכלנה להשתמש בו כתחליף לגבר, כותבים נבחרים בפורום האייל הקורא יוכלו לתקוע אותו בעכוזם במקום אצבע, וכן הלאה וכן הלאה. מכל זוית שלא תסתכלו על זה (כולל תעשיית האופנה שתמצא מייד אלפי עיצובים חדשניים), זנב הוא הכרח השעה. מה שלגמרי לא ברור הוא, כיצד לעזאזל נעלמה העובדה הזאת מעיניו של דארוין? כלום יתכן שבגלל שבעלי זנב מצאו בו תחליף נעים ומספק לסקס, נכחדו בעלי זנב מהאוכלוסיה? ולא פחות חשוב, כיצד נוכל, במהלך מבריק וערמומי של היפוך פני ההיסטוריה, להחזיר את הזנב אל המין האנושי (תרתי משמע)? לתשובתכם אודה.