קערת העץ סיפור מהחיים

kutz2

New member
קערת העץ סיפור מהחיים

קערת העץ (סיפור חזק ביותר) כאשר איש זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה. מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר. "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות." הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא. שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ. כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עיניו. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל. נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו עם חיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל." המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות. באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו. בדרך החיוב נלמד מכך ש... v ‏ לא משנה מה קורה וכמה גרוע נראה היום, החיים ממשיכים ומחר יכול להשתפר המצב. v ‏ לא משנה מה יחסך עם הוריך, הם יחסרו לך כאשר ילכו לעולמם. v ‏ "להתקיים" הוא לא בהכרח "לחיות" v ‏ החיים נותנים לך לפעמים הזדמנות נוספת v ‏ אם תרדוף אחר האושר, בפעמים רבות יחמוק ממך, אבל אם תתרכז במשפחתך, בחבריך, בצרכי אחרים, בעבודתך ובניסיון לעשות הכול הכי טוב שאתה יכול, האושר כבר ימצא אותך. v ‏ ההחלטות הנעשות מהלב הן בדרך כלל הנכונות. v ‏ כל יום חייבים לגעת במישהו. מגע אנושי, הושטת יד, חיבוק חם או סתם טפיחה ידידותית קלה על הכתף אהובים על בני האדם. v ‏ נותר לי עוד ללמוד. · יש להעביר זאת לכל אחד שאיכפת לך ממנו. אני עשיתי זאת עתה. -------------------------------------------------------------------------------- Walla! Mail - get
 

יצחק19

New member
קערת העץ

מוסר ההשכל ברור מאוד אבל לצערי בדורנו נשכח היחס לאבותנו אשר הן הבסיס לחיינו. לא פעם ולא פעמיים ויותר מוכנסים ההורים לבתי אבות ונשכחים שם ללא כל ביקור של הצאצאים. אפשר לכתוב אנציקלופדיה על הנושא הזה וחבל שהגענו כפי שהגענו.
 
קערת העץ

בגלל העובדות שמאחורי המשל הזה חנה ואני הצטרפנו ליזמה של יסוד "שדולת גימלאים - חיפה". חנה הדוברת של השדולה ואני מבצע את המחשוב. אתר האינטרנט הוא מיזם משותף של שנינו.
 

עב

New member
באמת

הסיפור של טולסטוי מראה שאין זו תופעה אופיינית לדורנו. "אל תשליכני" נאמר לפני שנים רבות, לא כן? לדור הבנות והבנים שלנו כבר לא יהיה ממון להכניס אותנו לבתי אבות כך שנרקב בבית ללא טיפול - - - ראה דו"ח אדוה על העשור "החברתי". http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3328158,00.html
 

הלני

New member
'קערת העץ' שלי = מוטו לחיים

הורי התגרשו ואני גדלתי בבית הורי אימי. פעם, כשנפרדתי מחבר, סבי ז"ל אמר: "פעם, כשיהיה לך זמן, תספרי לי למה נפרדתם." ואני, שהייתי בת טיפש-עשרה, עניתי: "עזוב, סבא, אתה לא תבין...." סבי ענה את מה שמשמש אחד ה'מוטו'ים שלי לחיים כיום: " אני בגילך כבר הייתי. את, בגילי - עוד לא...." אוי, כמה שאלות לא שאלתי אותם..... הלני
 
למעלה