קניית זלוטי.

[רוחמה ההורסת]

כמה שטויות אתה יכול לכתוב בלי לדעת?

זו אכן חברה פולנית אבל היא גם מחכירה צ'רטרים עבור ארקיע!!!

 

[sailor]

השטות

"חברת LOT
שהיא חברת החכרת צ'רטרים פולנית" כולה שלך.
זו כאמור חברה לאומית כמו שהיתה פעם אל על.

 

[alien life form]

האם ילדיך היו במסע כזה?

כי שניים מהבנים שלי היו ולמדו המון במהלך הטיול. גם על תולדות יהדות פולין (ועל התפוצות בכלל), גם ספציפית על השואה. והם לא צריכים למרר בבכי שבועות כדי ללמוד שיעור על פרק כל כך חשוב בתולדות עם ישראל.

משרד החינוך לא שילם שום $600 לאל על, הם טסו בצ'רטר פולני (שאמרו שהיה מצויין אגב) כשכל המטוס מלא בנוער. מספר חברות הגישו הצעות כשהועד בחר בהצעה של איסתא. למיטב זכרוני אף הצעה לא כלל טיסות של אל על.

יש לי תחושה שאת/ה לא ממש מתמצא/ת בנושא, נכון?

 

[chin1]

עשיתי על זה מחקר מעמיק בתואר השני שלי

מחקר שכלל ראיונות עם יותר מ100 בני נוער עשרות מורים אנשי חינוך שהתלוו למסעות ואנשי יד ושם. המסקנה חד משמעית הטיולים מיותרים את לימדו השואה וזכרון השואה יכולים הילדים לקבל באמצעות לקיחת חלק תוכניות של יד ושם (הצעירים שלקחו חלק בתוכניות יד ושם דווקא גלו יותר מודעות לשואה ויותר אמפטיה לניצולי שואה). הטיולים הללו מהווים הוצאה כספית גבה עבור הורים שאין להם (אבל עדיין לא נמצאים במקום שבו יכולים לזכות בסבסוד), מחזקים אי שוויון בין עשירים ועניים ועולים למשרד החינוך כסף רב (בשנת 2010 משרד החינוך דיווח י השקיע במסעות לפולין 210 מיליון ש"ח). והערך החינוכי שלהם כמו שציינתי מצומצם . החוויה המרכזית שכל התלמידים ציינו כחזקה ביותר במסע היה המפגש ע ניצול שואה , אז בשביל זה לנסוע עד פולין מספיק ללכת ברגל לבית של ניצול שואה ערירי ולשבת עימו לשוחח ולסייע לו . דרך אגב הדבר היחידי שהמסעות הללו יצרו בערך החינוכי וזה עלה ממש עכשיו במחקר הוא שהצעירים מגים עמדות ימניות קיצוניות יותר. (נסעו לאושוויץ ולמדו ההפך- מה פשר להרחיב כאן). דרך אגב בראיונות שלי עם אותם צעירים הם לא גילו ידע נרחב יותר מאשר צעירים שלא נסעו למסעות על השואה בכלל ושחזרו לא גילו גם עניין רב יותר (קריאה בספרות העוסקת בשואה , סרטים העוסקים בשואה). ודרך אגב מחקר שלי אינו יחיד מאז שנו ה90 נעש בארץ מעל 30 מחקרים כולם על ידי חוקרים מובילים בתחום החינוך והוראת השואה כולם אומרים דבר אד המסעות הללו מיותרים.
נ.ב בתחילת שנות ה90 נסעתי למסע כזה בתור תלמידה מצטיינת עם סבסוד מלא (מה לעשות אמרנו שלא לכל ההורים היה כסף למסע ובית הספר יכל לסבסד רק תלמיד אחד אני זכיתי , חמישה אחרים נשארו בבית) , יכולה להגיד לך במחנה אושוויץ החזה בי צמרמורת , אבל בערב באכסניה כבר כולם שכחו מזה (ותזכור שבשנות ה90 רק מעט תלמידי יא - יב יצאו למסע, זה לא היה פופלארי, ולכן רק התלמידים הטובים נסעו) ואני שמאז ומתמיד גיליתי עניין אפילו אובססיבי לשואה הבנתי שלא במסע נלמד על השואה לא במסע הילדים יבינו את גודל הזוועה רק דרך עבודה עם ניצולי שואה, דרך שמיעת הסיפורים שלהם . וזה הסיבה שהתנדבתי ביד ושם במשך תקופה לסייע לתעד את זיכרונותיהם של ניצולי השואה . זה הרבה יותר חזק מכל מסע והרבה יותר זול.

 

[Cמן רשום]

תלמידה מצטיינת? חוקרת?

חוקרת מה? מטעם מי?
אני מכיר כמה חוקרים ובטח כמה תלמידים מצטיינים והם לא כותבים בצורה כזאת. גם משפטים בסגנון "במחנה אושוויץ החזה בי צמרמורת" מעלים תהיות.
כל התלמידים שאני מכיר שחזרו משם (הילדים שלי עדיין צעירים לזה) חזרו עם חוויות מאד חיוביות.

 

[chin1]

כחלק מדרישות סיום תואר שני באוניברסיטת תל אבי

ואם כל הכבוד שכותבים תגובה בכמעט חצות אחרי יום עבודה קצת פחות שמים לב למילים ותחביר. ומבחינת מי הם החוקרים שבדעה כמוני יש את ד"ר פלדמן מהאוניברסיטה העברית , יש את ד"ר לב מבר אילן וכמובן מבקר המדינה שממשרדו פנו איל לפני שנים להציג את הנתונים שאספתי , והגיע למסקנה בדוח שלו משנת 2010 (אתה מוזמן לקרוא) שהמסעות הללו מיותרים מבחינה ערכית לטווח הארוך, ומנציחים אי שוויוניות בחברה. אף אחד לא אומר שלא חוזרים עם חוויות חיוביות אמרתי בפירוש שאותם חוויות יכלו להתקיים גם כאן בארץ ואפילו בעוצמה חזקה יותר. מעניין אותי לדעת כמה מהילדים שחזרו מאותם מסעות שאותם אתה מכיר היום בקיאים ועוסקים בתחום השואה (למשל לקחו מרצונם הפרטי ספרים שעוסקים בשואה , או סרטים) . כמה מהם שנמצאים בפגרת קיץ הצטרפו עכשיו לפרויקט שכלל עשרות צעירים שיפוץ של בתי ניצולי שואה או לקחו חלק בפרויקט אחר שמאורגן בימים אלה לאספקת מזון לחג . אם לא אז מה שנשאר זה בסה"כ טיול חוויתי קצט מרגש וזהו, לא משהו שיש לו ערך חינוכי, ובטח לא משהו משרד החינוך צריך להוציא עליו 200 מיליון ₪ בשנה. לעומת זאת להתנדבות עם ניצולי שואה יש ערך חינוכי וזה ההבדל ואני מקווה שאתה מבין זאת. ואם באמת זיכרון השואה חשוב לך תעודד את ילדך לגשת יחד איתך לאחת העמותות הפועלות למען ניצולי שואה ולסייע , כידוע החגים מתקרבים ויש המון עבודה. אבל משם מה נראה לי שהגבת כדי לשפוך רעל (מה שאתה אוהב לעשות בהרבה מתגובתיך) ולא באמת כי זכרון השואה מעניין אותך. ובזה אסיים.

 

[Cמן רשום]

*עם* כל הכבוד... אם כבר

אני מסכים דווקא שיכולים להיות שימושים טובים יותר לכסף הציבורי אבל מצד שני אני חי בקרב עמי ויודע שאם יבטלו את הפרוייקט, הכסף לא יילך לניצולי שואה אלא לעוד כמה יועצים בשכר מופרז לשר ההשלם את החסר. אבל זה ממש לא נושא הפורום אז אני עוזב.

 

[אמא של שראנ]

יכולה רק לספר שכשאני נסעתי בתור נערה

וגם אצל ביתי שנסעה לפני שנתיים, לא ניתן זמן חופשי לקניות, והיא חזרה עם אותו סכום שנסעה איתו (הבנות העדיפו למלא מים בבקבוקים ולא לקנות קולה מהמקומיים)

לא מבינה למה צריך לתת זמן לקניות במסעות כאלה (ואל תמכרו לי "הנוער צריך להתפרק." נסעת לפולין למטרה מסויימת, לא לטיול בחו"ל)

 

[אספרסו2]

תפיסה מעוותת

של תרבות צריכה ללא צורך.
המקרה שלך מראה שחינוך נכון מניב פירות.

 

[alien life form]

אני שלחתי אותם עם 1,000 זלוטי

קניתי בבנק בלי לעשות יותר מדי עניין מכמה שקלים לפה או לשם. נערים שבאו בלי הרבה כסף נאלצו להלוות כסף מחברים.

יש להם חצי יום לטייל לבד בווארשה שרובם עושים בו שופינג. חוץ מזה הם קונים כל הזמן פחיות שתייה וכל מיני שטויות לאכול בדרך.

 

[רוחמה ההורסת]

במשלחת האחרונה שהייתי המליצו לתלמידים

לא להביא יותר מ- 150 יורו ואכן כולם ללא יוצא מהכלל חזרו עם עודף מסכום זה.

 

[גלגל4]

תודה לכולכם

 

[גלגל4]

כדי לסכם את הנושא....

היום כמה דקות לפני שיצאתי מהבית לקנות מט"ח, קיבלנו הודעה מהמחנך – להביא 150 דולר, בפולין בצורה מסודרת ימירו לזלוטי. (למזלו יש לנו בבית עוד 150 זלוטי מנסיעה שלי לביקור משפחתי בורשה– הם יהיו לו ל"סכום התחלתי").
תודה לכל העונים. לא תיארתי לעצמי שהשאלה שלי תתפתח לכזה שרשור מעניין..
תודה לכולם!

 

[גלגל4]

לגבי הטיסה.

לא טיסת אלעל יקרה...טיסת צ'רטר מיוחדת. המשלחת מהשכבה שלו ממלאה מטוס !
גם היום , 4 ימים לפני הנסיעה , ההוא נמצא ביום הכנה גדוש בירושלים .
אני מקווה ומאמינה שהמסע הזה יהיה משמעותי.
גם אני ברגשות מעורבים לגבי המסעות האלה . במיוחד מפריע לי שמי שידו אינה משגת לא יוצא !
אני מלמדת בבית ספר שבקושי ממלא אוטובוס למשלחת.
אבל.. אחרי שמנעתי מביתי הגדולה לצאת למשלחת. שמעתי את חבריה, דיברתי עם מורים. החלטתי שזאת הייתה טעות...

 

[רוחמה ההורסת]

מי שאין ידו משגת אינו יוצא?

כדאי ליידע את ביה"ס שזה בניגוד לחוזר מנכ"ל. יש מגוון דרכי מימון לילד שאינו יכול לצאת מסיבה כלכלית. במקום בו אני עובדת לא יעלה על הדעת שילד יצא רק כי הוא לא יכול לממן את הנסיעה. הוצאנו גם ילדים ששילמו 200 ש"ח עבור הנסיעה וכל השאר במימון באמצעות תורם זה או אחר, מתן מלגה כזו או אחרת. כמובן שזה מצריך עבודת איסוף ניירת מצד ההורים כדי להוכיח מצב כלכלי.

 

[מבט מהצד]

גם אצלינו אף אחד לא נשאר בארץ רק בגלל הכסף

כל תלמידי השכבה שהיו מעוניינים בכך - יצאו למסע. היו מי שיצאו עם בית הספר, והיו מי שיצאו עם תנועות הנוער. בשורה התחתונה, מתוך שכבה של כ-310 תלמידים, יצאו 290 תלמידים במשלחות לפולין במסגרת זו או אחרת.
תלמידי השכבה שלא יכלו להרשות לעצמם את ההוצאה הכספית קבלו מימון חלקי מן המועצה המקומית אליה הם שייכים, עוד מימון חלקי מתורם חיצוני, והשלמה ע"י כך ששאר ההורים שילמו (מתוך הסכמה, ולא מתוך כפיה) סכום מעט גבוה יותר מזה שהיו אמורים לשלם מלכתחילה (תוספת של כ-200-250 ש"ח), ובכך איפשרו את השתתפותם של אחרים.

לעומת זאת אני יודעת על בתי ספר, שמוציאים רק משלחת קטנה של 10-20 תלמידים - בד"כ מצטייני השכבה. שאר התלמידים ממשיכים ללמוד כרגיל בימים האלה.

 

[Cמן רשום]

סיפור מוארשה, מאי השנה

היינו במרכז קניות גדול במרכז וארשה (ברח לי השם שלו). הייתה קבוצה גדולה של תלמידים ישראלים שברור שהגיעו לשם בהסעה מאורגנת. עשרות, אם לא מאות. ילדים טובים, התנהגו בצורה יפה ומכובדת. אבל קנו שם הרבה החל ממוצרי אלקטרוניקה ועד בגדים ותכשיטים זולים.

 

[מאקי]

זלוטי מראש. או להחליף בצ'יינג בסביבה..או לתת

לו מזומן שיחליף בנתבג..או מהכרטיס אעשראי שלו בבנק בנתבג אפשר לגשת (בנק פועלים ) באולם למטה ..במעבר לפני הבקורת מטען יד....או בדיוטי עצמו.
ולמשוך להחליף כסף.
חבל שילך לבזבז זמן שם ..אם בכלל.
כמה?
לבזבוזים קטנים...לא הייתי נותנת סכומים גדולים..חבל על האחריות....חבל שיתעצב אם יאבד וכו... יש כרטיס אשראי...ואין בעיה לגהץ איתו בכל חנות..
כסף מזומן רק לשתיה וכו..