נגה אוהבת ללכת לסופר
בת שנה ותשעה חודשים. ממרומי המושב שלה בעגלה היא לא מפסיקה לפטפט - שמות של ירקות, צבעים של אריזות, מאכלים שהיא מזהה. היא תופסת את הקניות בסופר כבילוי. תוך כדי הקניות היא עוזרת לשים ירקות ופירות בשקיות, מחזיקה פריטים ביד דקות ארוכות לפני שהיא זורקת אותם בעגלה ומזכירה לי אם שכחתי משהו (שהיא אוהבת: קוטג' ויוגורט). הבעיות קטנות:
לפעמים הפיתוי מגיע אליה והיא מודיעה שהיא רעבה - ואז אם הבאתי כריך איתי היא תאכל בכיף, ואם לא ואני לא רוצה שהיא תחכה, היא תקבלת משהו במקום (לחמניה, בדרך כלל).
לפעמים נגמרת לה הסבלנות - ואני מסיימת מהר את הקניות ואנחנו הולכות. מראש אני לא מתכננת שהות ארוכה.
קרה פעם אחת שהיא ראתה במבה והתחילה לבקש בקול רם ובכוונה גדולה. היא קיבלה אותה ואחרי הקופה - פתחתי לה שתאכל. לא סוף העולם מבחינתי, אבל זה לא הפך להרגל. קניות שאינן סופר? זה בקושי קורה. מקסימום אני קופצת לסידורים מהירים לפני שאני אוספת אותה, כך שאין התמודדות כזו. מדי פעם היא נכנסת איתי לחנות צעצועים, אבל נראה לי שהיא לא הפנימה את האופציה של הקניה עצמה ובעיניה זה מקום נהדר להסתכל בלבד.
בת שנה ותשעה חודשים. ממרומי המושב שלה בעגלה היא לא מפסיקה לפטפט - שמות של ירקות, צבעים של אריזות, מאכלים שהיא מזהה. היא תופסת את הקניות בסופר כבילוי. תוך כדי הקניות היא עוזרת לשים ירקות ופירות בשקיות, מחזיקה פריטים ביד דקות ארוכות לפני שהיא זורקת אותם בעגלה ומזכירה לי אם שכחתי משהו (שהיא אוהבת: קוטג' ויוגורט). הבעיות קטנות:
