קניות עם פעוטות

[פלגיה]

קניות עם פעוטות

לצורך כתיבת רשומה חדשה בבלוג שלי אני זקוקה ועזרה ורעיונות: כשהולכים לקניות עם פעוט או פעוטה - מה הרעיונות שעוזרים לכם כדי לעבור את הסיפור בשלום, בלי נזקים לכם, לפעוט או לחנות, ובלי טנטרומים בקניון? רעיונות יתקבלו בברכה, ויקבלו קרדיט ברשומה. תודה

 

[אמאשלרננה]

ככה

משתדלת לא ללכת איתן, נחשב? שונאת קניונים...ובטח ובטח לא עם הקטנות א-ב-ל כשהולכים, מביאים משהו בתיק לאכול (פרי או חלווה) ומבטיחים בסוף (אחרי כל מה שצריך לעשות) גלידה או משהו קטן שקונים. עוצרים באמצע למנוחות ליד המזרקה (אפשר להיות שם שעה) זוכרים שנמצאים עם הילדים ומתנהלים בנחת ולא בעצבים ולכן משתדלים להיות בקצב שלהם, גם אם זה בשביל להיכנס לחנות נעליים ולומר שלום למוכר שנראה (לה!) נחמד או בשביל לעשות פרצופים במראה (הבושה...) זהו, אנחנו עושים את פעם ב, זה אחד מהבילויים הכי פחות אצלנו, בעעעעע

 

[ayala26]

אנחנו הולכים תמיד עם הילד

הדברים שעוזרים לנו: 1. הוא רוצה כל מה שהוא רואה וזה הולך ומחמיר עם הזמן. אז הכלל הוא שמותר לו משהו אחד והוא צריך להחליט. אם הוא רוצה שוקו הוא מקבל שוקו ואם הוא פתאום רוצה משהו אחר אז הוא צריך להחליט אם הוא רוצה את החדש אז צריך להחזיר את השוקו למקו ואני מתעקשת על להחזיר למקום אחד מהדברים! 2. הוא משתתף כמה שאפשר, שם לבד מטבע בשביל העגלה.. עוזר לשקול את הירקות. עוזר לבחור פירות.עוזר לשים את הדברים על הסרט של הקופאית. הוא מקבל גם אחראיות להזכיר משהו חשוב שאסור לשכוח לקנות. וכן, לפעמים הוא מרעיש, לפעמים הוא רוצה לצאת מהעגלה ופעם אחת אפילו במשך כל הקניות בכה "אבל אני רעב!" כאילו שהוא ממש מורעב... מה שאני עושה ולחבר שלי דווקא יותר קשה: לא לראות אף אחד. אם הוא בוכה וצועק אז הוא בוכה וצועק ואני לא אוותר לו רק בגלל ש"אנשים מסתכלים" אני מסבירה לחבר שלי שוב ושוב, גם לאנשים אחרים יש ילדים אז הם מבינים שילד לפעמים מרעיש.. אבל הקטע הוא שאצלנו קניות זה לא "סיפור" שצריך לעבור בשלום כי אנחנו הולכים איתו תמיד מאז שנולד ולפחות פעמיים בשבוע אם לא שלוש כי אנחנו לא עושים קניות לכל השבוע אלא ל-3 ימים... קניון זה כבר משהו אחר... אנחנו כמעט לא הולכים כרגע כי מאז שהוא לא יושב בעגלה זה רק לרוץ אחריו ולהוציא אותו מכל מיני חנויות... אנחנו פשוט את רוב הדברים, כולל בגדים, קונים באינטרנט כי ממילא אי אפשר למדוד שום דבר כשהוא בורח בין הקולבים והמדפים..

 

[דיינו]

../images/Emo140.gif רעיון יפה - אחריות לזכור משהו

 

[באהבה ואמונה]

אנחנו בעיקר הולכים איתה למכולת

וכדי שלא יהיו סצנות מלוות בבכי היסטרי של "רוצה את זה" אנחנו מגיעים מצוידים באוכל מהבית, וככה היא עסוקה בלנשנש,.

 

[n o a p]

שולחים את הבעל../images/Emo8.gif

אני שונאת לעשות קניות עם הילדים (סופר), ואני גם קצת גרוע בקניות (כן יש דבר כזה, אני קונה רק מה שכתוב ולא מגדילה ראש וקונה עוד דברים), בעלי לעומתי מאוד נהנה לעשות קניות וחוזר עם מלא דברים מעניניים. אז בכל סוף שבוע (אצלנו הכל פתוח) הוא לוקח את הילדים לקניות, בילוי של איזה שעה וקצת ולי יש שקט. איתו הם לא עושים חוכמות, הקטן יושב בעגלה או מקסימום על הידיים של בעלי (שאותו זה לא הורג ואני אחרי שני צעדים קורסת). לקניון אנחנו כן הולכים יחד אבל לא הרבה וברוב המקרים לא לקניות אלא סתם לאיזור משחקים של הילדים. אם צריך לקנות לבעלי בגדים ואז אין ברירה, אנחנו לוקחים עגלה שלפחות ילד יחד ישב, ודבר ראשון קונים להם איזה בייגלה או נשנוש ואז יש לנו לפחות חצי שעה של שקט שהם אוכלים ואנחנו יכולים לבחור לבעלי בגדים. לילדים אני קונה לבד בלעדיהם, הכל! (בארה"ב אין בעיה להחזיר אם לא מתאים)

 

[down under1]

מנסיון של חברה

לי יש פעוט אחד די נוח שמוכן לשתף פעולה. אבל לחברה שלי יש 3 קטנים כשהגדול בן 3 וחצי והקטן בן למעלה משנה.. מדיימנת את התמונה? הפתרון שלה הקטן קשור לעגלה עם מאכל ביד ולשנים האחרים היא נעזרת במוכרים. אם יש ערמה של מוצרים שצריכים מדבקה של מבצע או משהו כזה היא נותנת לגדל אקדח ומעמידה אותו להדביק השני מקבל מתלית אבק והיא עם השלישי בודקת מהר מה יש ומה אין על המדפים. לוקחת לפעמים בלי למדוד (אצלנו מותר להחליף בלי בעיה) משלמת אוספת את הילדים ועובדת לחנות/הפעלה הבאה. ככה היא מספיקה לקנו משהו והמוכרים כל כך משועשעים מהתושיה שמייד מוכנים לשתף פעולה. צריך לראות כדי להאמין.

 

[tiger mom]

תלוי איזה סוג של קניות

בסופר אני נותנת לה לעזור לי בהתחלה זה היה רק בלזרוק דברים לתוך העגלה (מה שאפשר לזרוק) עכשיו זה גם להריח את המרכך כביסה, או לבחור צבע של נייר טואלט. וכמובן לשים דברים בתוך העגלה. אני נותנת לה לפעמים לבחור חטיף שאותו קונים הביתה!!!!! (לא אוכלים בסופר כלום). הנשנוש החביב עליה בסופר: פרוסת נקניק לפני שהמוכר סוגר את החבילה. כנ"ל עם גבנ"צ קניון זה נדיר שאני הולכת איתה. בכל מקרה אם אין לי ברירה (אני לבד רוב הזמן עם הילדה ואין לי כמעט איך לעשות סידורים בלעדיה), אז אני לוקחת מטבעות למכונות של ה-2 שקל. ואני מבטיחה שאחרי שנסיים את הדברים שלנו (ואני מסבירה מה הם) אנחנו נבחר אחת (או שתיים. תלוי כמה סידורים יש). בכל מקרה, תמיד תמיד תמיד אני עושה תיאום ציפויות לפני אני מסבירה לאיזה חנויות הולכים. אני מסבירה מה כן ומה לא קונים. אני מסבירה שהמכונה של ה-2 שקלים או הגלידה בסוף או לא חשוב מה ניתנים רק אם היא מתנהגת בהתאם (ומסבירה מה זה בהתאם). כנ"ל בסופר. ואני תמיד לוקחת בחשבון שסיבוב איתה לוקח פי 4 מסיבוב בלעדיה. בכל מקרה, אני זוכרת תמיד שיש דברים שלא מעניינים אותה ויש לילדים בני 3.5 גבול לכמה הם יכולים להיות סבלניים לדברים שלא מעניינים אותם. בקניון אני יכולה ללכה בכיף לחנויות צעצועים וספרים (היא יושבת לבד וקראת ספרים בפינות ישיבה בסטימצקי וצומת ספרים) ולסופר פארם. לחנויות בגדים אני לא יכולה להכנס כי היא משתעממת תוך 10 שניות. קניות של בגדים (גם לה) אני עושה או לבד כשהיא בגן בשישי בבוקר. או עם עוד אנשים, כדי שמישהו יוכל להעסיק אותה מחוץ לחנות.

 

[אמא עמיתית]

בלת"ק

משתדלת מאד לא ללכת איתו לקניות. אבל,כשכבר יוצא ללכת לקניות אני מדברת איתו בבית על זה מראש, מסבירה שאנחנו הולכים לקניות,מודיעה לו שהוא יכול לבחור דבר אחד בחנות וגם מתעקשת על זה. נותנת לו משימות,כמו להביא דברים מהמדפים. אם מדובר בסיבוב בקניון וקניות תוך כדי,שוב הוא כבר יודע שהוא יכול לבחור דבר אחד ולא יותר. אם מתחיל איזה שהוא טנטרום(נדיר ביותר אצלנו

) אני מייד אוספת הכל והולכת הביתה,גם אם זה במחיר להשאיר עגלת סופר מלאה עוד לפני הקופה.

 

[memko]

אני דווקא לוקחת את עומר לסופר אבל

לפעמים זה כיף ולפעמים נגמר רע...תלוי ב"מוד" שלו. בכל אופן הוא יושב על העגלה (איפה ששמים ביצים), שם דברים בעגלה, עוזר לי לבחור, ואני כן נותנת לו לאכול, בדר"כ שוקו ומאפה, או לחמניה. זה מעסיק אותו יופי.

 

[liat76]

אצלנו

בסופר אני נותנת לו לחמניה והוא עסוק רוב הזמן בנשנוש ולא כל כך מפריע ומשתדלת להיות זריזה. בקניון הוא יושב יפה בעגלה ומסתכל ומתעניין ואם נמאס לו הוא מבקש משהו לאכול ומתעסק עם זה עד שמסיימים. בקצור נשנשן

 

[buba300]

רומי תמיד מצטרפת לקניות. זה ממש בילוי

רומי יושבת בעגלת הקניות. סופר גדול זה כיף. אני "מתיעצת" איתה בקניות. מראה לה מה אנו קונות. היא טועמת נקניקים. בוחרת לה נשנושים וחטיפים. טועמות יחד זיתים וחמוצים. ואפילו היא מנסה לדחוס שקיות בחזרה לרכב

 

[ליידי דרמה]

הם נשלחים למשימות - למשל

להביא קורנפלקס (הסוג שאנחנו קונים במדף נמוך)וכדו'. ככה אני מטיילת עם העגלה והזאטוט הולך וחוזר, מקבל אתגר, מתעייף ובסוף גם עוזר לארוז את המוצרים בקופה.

 

[אמאפלפלת]

הולכים ביחד רק לקניות בסופר אחרי הגן

ושם הוא עוזר לי להכניס לעגלה ולהוציע ליד הקופה ותמיד מבקש שנקנה לו גבינה צהובה, קצת זיתים ושוקו - בדר"כ ארוחת הערב של אותו היום

פעם הוא ביקש ממני לקנות שוקולד אבל אמרתי לו "לא" ומאז הוא אפילו לא מבקש לא אוהבת לקחת אותו לקניון כי הוא לא באמת נהנה מזה. מעדיפה ללכת לבד בימים שהוא עם אבא/סבתא אחה"צ או ביום שישי. אבל לפני שבועיים הייתי חייבת לקנות בגדי הריון והוא בא איתי. בהתחלה הלכנו להחליף בגדים בשבילו ובחרנו בגדי ליום ההוולדת שלו ואח"כ אמרתי לו שעכשיו התור של אמא לקנות בגדים ובחנות הוא שיחק כל כך יפה בלשיר מול המראה ועם קולבים שנתנו לו המוכרות (חובה למצוא משהו שיעסיק אותם בתוך החנות) ואח"כ קניתי לו גם גלידה.

 

[הפעם אלמונית]

מקווה לעזור... הבן שלי בן שנתיים

וחצי. כשאני הולכת איתו לקניות - למשל לסופר, אני אומרת לו מראש שהוא בא לעזור לי. בחנות, אני מעדיפה שישב בעגלת הקניות ולא שיסתובב ברגל - כי אז הרבה יותר קשה לשלוט עליו). בחנות עצמה- אני מבקשת ממנו עזרה בהחלטה מה לקנות (אני שואלת אותו מה הוא חושב שאנחנו צריכים לקנות או איזה מוצרים חסרים בבית), אחרי שהחלטנו מה צריך, אני משתפת אות בכל דבר שאני עושה (עכשיו נלך לבשר לקנות בשר לשניצל, עכשיו נלך לראות אם יש פה אבקת כביסה...), כשאנחנו מגיעים למדף המוצרים- אני מבקשת ממנו להוריד את המוצר מהמדף ולהניח בעגלה. הוא מסדר את המוצרים בעגלה ושומר שלא יפלו... אם הוא מבקש מוצר מסויים - אם המוצר מתאים גם לי(מבחינה תזונתית או מחיר למשל) אז אנחנו לוקחים את זה, אם זה יקר/לא מזין לטעמי אני מכוונת אותו למוצר זול/מזין יותר ואם כבר יש כזה בבית- אני מסבירה שיש כזה בבית ושיתאפק קצת וכשנחזור אתן לו את זה... לפעמים אני פשוט נמנעת ממעברים במסדרונות שמכילים "מוקשים" - כמו צעצועים או ממתקים (שוב- בגלל שהוא בעגלת הקניות אז אני יכולה לשלוט בזה. אם הוא הולך ברגל- זה סיפור אחר, אבל אם אני איתו לבד- הבחירה שלו היא רק בין הכסא של עגלת הסופר או לעמוד בתוך העגלה עצמה. אני נמנעת מללכת איתו לחנויות שאין לו עניין שם ושהשהיה דורשת זמן (כמו לקנות בגדים או נעליים), אני לוקחת אותו רק לחנויות שיכולות לעניין רק אותו. אם אנחנו בקניון- הוא מסתפק בלהסתכל בחנויות הראווה. בחנויות צעצועים - אני מאפשרת לו לשחק בתוך החנות וכשנמאס לו אנחנו פשוט הולכים. לפעמים (אם בעלי נמצא, כי הוא קונה יותר בשביל עצמו - ילד מגודל ) - קונים משהו במחיר סמלי, אבל אם הוא רק איתי - בדרך כלל אין בעיות לצאת מהחנות בידיים ריקות... אני מסבירה לו - "באנו לקנות מתנה ליומולדת של עדי, כשתהיה לך יומולדת נבוא לקנות לך". בדרך כלל הוא מקבל את ממ שאני אומרת... בקיצור- מה שעובד אצלי זה המון הסברים ושיתוף, הוא לוקח חלק בתהליך, בקבלת ההחלטות, בבחירת המוצרים.

 

[הפעם אלמונית]

"חנויות שיכולות לעניין גם אותו", לא "רק אותו"

כמו שאיכשהו כתבתי...

 

[חמודבה]

איזה סוג של קניות?

קניות בסופר למזלי היא אוהבת בינתיים, היא יושבת בעגלה ואני נותנת לה בחלק מהדברים לבחור בין שתי אופציות ולשים דברים בעגלה ומסבירה לה שהיא שומרת על הדברים בעגלה, זה עוזר לה להרגיש חשובה. קניות אחרות, לפעמים היא ממש מותק והכל מתוקתק, לפעמים יש גלידה אחר כך ומתקן של שלוש שקל... היום לדוגמא אני צריכה ללכת איתה לקניון כדי לעשות כמה סידורים ואני מקווה שזה יעבור בלי לפשוט רגל... אין לדעת.

 

[חמודבה]

חזרנו...

היה פשוט סיוט! הרגשתי שאני יוצאת מדעתי! פתאום היא החליטה שלא בא לה להכנס איתי לחנות ופשוט יצאה לה לשוטט לבדה, לחנות כבר לא הצלחתי לחזור ועוד כל מיני קטעי מרידה. אין לי מסקנות חוצ משלפעמים הולך לפעמים פחות...

 

[בוליפלג]

היא קראה את השרשור../images/Emo35.gif../images/Emo2.gif

מה שנקרא - 'תלמידה טובה'

מקווה שתצליחי להשלים מצבורים

 

[מירי7676]

הרבה הרבה סבלנות ,שלווה וים של איפוק

כאשר אני הולכת עם ילדי 2 ולא משנה עם זה סופר או קניון או כל דבר אחר אני מנסה לשלב אותם גם באותו קניה למשל עם קונה מוצר כלשהו אני שואלת את בני הבכור באיזה צבע או צורה או גודל המוצר וככה גם מלמד אותו וגם נהנה והקטנה בינתים בעגלה אוכלת או הולכת ומחפשת דברים מענינית לגעת לראות להריח או "להכניס לפה"