קנאי או לא קנאי?

[דנדי1]

קנאי או לא קנאי?

מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד היה דבר אחד שלא סבלתי וכן הבנתם....קינאה מאז שאני זוכר את עצמי, כל בחורה שהיתה טיפ טיפה קנאית היתה מוצאת ישר את הדלת החוצה במהלך כל חיי לא זוכר שפעם קינאתי לאשתי, חברה שלי, בת זוג שלי לא מזמן סיימתי קשר, וכמעט לכל אורך הקשר הזה חברה שלי, תמיד טענה שאני קנאי. לפני מספק ימים במהלך שיחת טלפון איתה גיליתי שהיא צודקת האם יתכן שנהפכים לקנאים? האם זה אומר שאוהבים יותר? או פחות? תמיד אמרתי שבעניי קינאה זה סימן שקיים חוסר אמון בבן/בת הזוג האם אני צודק או טועה? כי במהלך כל הקשר אף פעם לא חששתי לרגע לגביה, תמיד סמכתי עליה ותמיד האמנתי לה בקיצור נהייתי די מבולבל מכל הסיפור הזה קינאה זה טוב או רע? אם מישהו הבין אותי , אשמח לתגובה (אבל אני בקושי הבנתי את עצמי) שבוע מקסים לכולם

 

[אופטימית123]

רק על עצמי לדבר ידעתי....

שנים שלא ידעתי קינאה מהי. כן,זוכרת שלפני שנים רבות הייתי מקנאה נורא,אבל הרגש הזה נמחק לי מהנשמה וייחסתי אותו לגיל הצעיר ולחוסר בגרות כללי. לפני כמה שנים זה חזר לי בענק!!! בתחילה הייתי מרוצה שזה חזר. היה לי ברור שזה סימן אצלי לאהבה גדולה שבה זכיתי.הייתי מרוצה כי אני אוהבת להרגיש גם אם זה לפעמים שזה עלול להכאיב.בדקתי גם אם הקינאה "ההיא" שנרדמה לה לפני שנים היתה אחת מהחומות אותן הצבתי סביבי כדי לא להרגיש.בדקתי את ההבדל בין "קינאה" ל"רכושנות".בדקתי ועדיין בודקת.תמיד.להגיד שקינאה זה דבר טוב או רע? עם רגש אפשר להתווכח?? זו עובדה קיימת.מאמינה שכמו כל דבר,אם הוא לא אובססיבי,ימצא את מקומו הנכון במערכת היחסים. בטח שלא הייתי מעיפה מישהו על סמך זה שהוא מקנא.קצת מכל דבר לא מזיק לכלום.אם היה מאד חשוב לי,הייתי דואגת לנסוך בה/בו את הביטחון שהיא זקוקה לו. העיקר להרגיש. (וכן,מכירה גם את אלו שהקינאה העבירה אותם על דעתם,אבל לא על אלו אנחנו מדברים,נכון?)...

 

[גלי10]

קנאה איננה חוסר אמון , דנדי

זה רגש טבעי וכשהוא במידה הנכונה זה בסדר לדעתי. וזה יכול להיות לגבי כל נושא שבעולם , החל מקשר של חברות עם אדם/אדמה/א-נשים אחר/ת/ים , המשך בסדר יום צפוף שלא מאפשר זמן איכות רב משותף , בבילוי עם ילדים (לרוב לא משותפים) ועוד ועוד. אני יותר רואה את הרגש הזה {הקנאה} כרצון להיות שותף בסיטואציות , בד"כ זה מאהבה (רבה). יחד עם זאת , החופש הזה , שאני כ"כ מאמינה בו , שכ"א זכאי לחלק חיים פרטי שהוא "רק שלו" וישתף בו רק מתוך בחירה , תופס מקום אחד (לפחות) לפני הקנאה. ומתוך ההבנה הזו עם עצמי / עצמך ניתן לגשר ולרכך על רגש מכביד. לעומת זאת חוסר אמון ( עבורי ) נובע או ממעשים שהוכחה [אשמתם] ואז - קשה לכפר. או מאופי כללי של אדם שקשה לו מראש לבטוח באחרים גם אם זה חסר בסיס. זה מקור לעצב לא לקנאה. גלי , לוידת אם בלבלה יותר או הבהירה פחות

 

[רות 2]

באבואאבואא קינאה קשורה קשר ישיר ל

רכושנות .. סוג של טבע נירכש ו..ברב המקרים ל..ביטחון שניתערער לו לפתע בשל סיטואציה כזו או אחרת ואו לחילופין, אישיות חסרת ביטחון...והתוצאה של חוסר אמון מתבטאת לרב בתחילה .. בקינאה ובכלל "רצון" כשי לעצמו הינו תוצר של אגואיזם טיבעי.. ורצון להיות שותף ל..לדעת היכן לדעת למה היא /דיבר/הלך ...הפרטנר לעיתים כאשר זה מוגזם מבחינת ה"רצון"..זו קינאה מאכלת ולא קינאת סופרים בריאה ...ואו רצון לשיתוף............ וקינאה ל..בת /בן זוג לא מתעוררת לה סתם כך פתאום ביום בהיר ...

 

[פוסעת חרש]

קנאה

אני יודעת איך זה עובד אצלי. הכל תלוי בתחושה שהגבר שמולי מעניק לי. אם הוא גורם לי להרגיש שאני הכי עבורו(הכי יפה חכמה מצחיקה ובקיצור-מושלמת בעיניו)באופן טבעי אני נוטה לקנא פחות.כי יש לי את הבטחון הזה שהוא באמת רוצה אותי כפי שאני(גם אם אני רחוקה מלהיות כזו מושלמת). כך שזה כן קשור איכשהו לבטחון העצמי. אם אנו כל כך בטוחים באותה אהבה,ובוטחים בבן הזוג..רק טבעי שנקנא פחות.

 

[Luna חדשה]

קנאה

היי, אני חושבת שיש תמיד שני צדדים..אין שחור לבן...אני הייתי פעם מאוד קנאית אבל עם הזמן זה עבר...גם האהבה דעכה...אולי זה בגלל שלא היה אכפת לי כבר מה קורה איתו... אבל מצד שני אם אתה באמת אוהב מישהו אתה חייב להאמין שהוא רק שלך אי אפשר לחיות ככה בהרגשה שכל פיתוי מב חוץ יגרום לזעזוע בקשר...אתה חייב לסמוך אבל זה קשה כי אתה כל כך אוהב שכל מחשבה על בן/בת זוג עם מישהו אחר משגע אותך.. מובן...אין תשובה נכונה..אי אפשר לשלוט ברגשות

 

[orturi]

קנאי

קנאה במידה מסויימת זה אפילו טבעי. קנאה במידה מסויימת יכולה אפילו לפרגן לצד השני. שים לב שבהודעה שלך אתה בכלל לא סותר את עצמך, אמרת שבמהלך הקשר סמכת עליה ותמיד האמנת לה אבל אתה כותב מנקודת זמן שסיימת את הקשר, זאת אומרת שאין לך שליטה, הקרקע נשמטה תחת רגלך, אתה כבר לא שם ואין לך כבר את הבטחון שהיה קודם. אתה כותב שאתה קנאי נכון להיום או בדיעבד לתקופה שהייתם יחד?? לדעתי קנאה לא שייך לאי אמון אלא יותר לחוסר בטחון ורכושנות.

 

[ערסlight]

קינאה

במערכות זוגיות תמיד יש מי שאוהב יותר ומי שאוהב פחות. זה שאוהב יותר ומאבד בטחון בקשר... מפתח רגש שנקרא קינאה. המושג הקרוב ביותר למילה קנאה היא תלות. אנשים שיש להם נטיה לכך, גם יפתחו אובססיה.

 

[Noam גורדון]

איך

אתה בכלל קובע שיש מי שאוהב "יותר" ועוד "תמיד" ? ואיך בכלל אתה מודד אהבה ? כל התיזה הזו שלך נסמכת על מדידה, השוואה והערכה שגויים. קינאה לא תמיד קשורה בבטחון עצמי ופעמים לא מעטות ה"קינאה" היא כמו ישות משל עצמה והסיבות לה מגוונות - אישיותיות, סביבתיות, מולדות ומשתנות. פשטני מאוד לטעון שבן הזוג "שאוהב פחות" הוא ורק הוא מפתח קינאה.

 

[ערסlight]

נח בשבע שגיאות

אתה יודע נועם, כשאנחנו משתינים בשורה וגם משווים אורך בהזדמנות, לא צריך סרט מדידה בכדי לדעת מי "בורך" יותר. לדעתי, במערכת כוחות זוגית כל אחד יודע מאיזה צד של המשוואה הוא נמצא. [אלא אם ההבדל הוא ממש קטן או שסתם לא מודעים] אני לא כתבתי כאן מחקר מדעי אלא אבחנה משלי. הכתיבה בפורום היא פשטנית בהגדרה. לדעתי מה שכתבתי הוא הטריגר הדומיננטי שמחולל את תחושת הקינאה. [וברור שהוא בא מרקע אישיותי, סביבתי, מולד וכדומה]. גם אני לא רואה עצמי כטיפוס קנאי אבל כשזה קרה לי, בדיעבד די קל לי היום לראות מה הפעיל אותי אז. ובכל מקרה, גם לא להסכים זה בסדר. ואם תכתוב משנה סדורה כאן... אני אקרא ואולי גם אלמד משהו.

 

[Noam גורדון]

הפעיל א ו ת ך ולא את העולם כולו

אשתדל לשפוך קצת אור על הנושא מאוחר יותר ולהיעזר בדעת גדולים ממני, בערב אולי כשאתפנה קצת. אתה מר ערס, כותב ברוב פומפוזיות ופסאודו ידענות משפטים נחרצים ופסקניים כגון:

" במערכות זוגיות תמיד יש מי שאוהב יותר ומי שאוהב פחות".

"זה שאוהב יותר ומאבד בטחון בקשר... מפתח רגש שנקרא קינאה". או קביעה חד משמעית מצוצה מן האצבע, משל היית איזה בלשן בסגנון:

"המושג הקרוב ביותר למילה קנאה היא תלות". או המשך פסקני לא פחות, והפעם משל היית פסיכיאטר שערך מחקרים בתחום, בסגנון:

"אנשים שיש להם נטיה לכך, גם יפתחו אובססיה". אצלך בעולם הכל מסודר ומקוטלג ולשיטתך לא היו צריכות כלל להיות בעיות בעולם כי הכל הרי ברור וידוע, מי יפתח מה, מתי ואיך. והנה, יפה שתיקנת בהודעה נוספת ש"זו דעתך", שאם לא כן ניתן היה לחשוב שאלו דברי אלוהים חיים, מתן מעמד הר סיני הנכונים לכל אדם. הטענה כי "כתיבה בפורום היא פשטנית בהגדרה" היא גם מגוחכת וגם מקוממת. אולם ברור למה החלטת לכתוב משפט זה. מחד, רעיון העיוועים הזה מאפשר לך לכתוב כל העולה על רוחך, לרבות גיבובי שטויות וברבורים רשלניים ובאותה העת לחסן אותך מפני ביקורת, שכן "היא פשטנית בהגדרתה" (אגב, הראה לי איפה בדיוק רשומה ההגדרה הזו שאתה מדבר עליה ומניין הבאת אותה). גם בפורום אינטרנטי ובכל זירת כתיבה אחרת, שומה על הכותב שמכבד את עצמו, שיקח אחריות על מילותיו ובמקביל שיקח קצת בחשבון, שקוראים אותו גם אחרים ולכן יפה יהיה לו אם יהיו דבריו גם מנומקים או לפחות מוסברים בהגיון כלשהו ולא רק מובאים כ"מישנתו הסדורה והיציבה של הפילוסוף". ואם מדובר על "אבחנה משלך", ציין במטותא ממך, שזו דעתך ואל תביא את הדברים כלוחות הברית שרק חותמת ריבונו של עולם חסרה בה, כמצוטט לעיל. ניפגש בערב אם כן או בהמשך ... ביי בנתיים

 

[ערסlight]

קשה... קשה להיות אלוהים.

 

[לימונ דה]

RC

אני מציעה שתוסיף לך מהר חתימה. רצוי במודגש "כל מה שאני כותב זו רק דעתי. אני יודעת שאני לא אלוהים

[ידעתי את זה מאז ותמיד, עוד כשבראתי את השמיים ואת הארץ

]" אתה יודע, שלא יתבעו אותך על התחזות...

 

[Noam גורדון]

עוד

יותר קשה להתחזות לו. והכי קשה, להביט לפעמים בציור של דמותך, שצייר מישהו אחר.

 

[האם של איתי]

קנאה היא סוג של שליטה

ולכן הכי טבעי להסתייג ממנה, ממתי אנחנו מבקשים לשלוט באהובים עלינו בפועל רק מי שאין לו עניין עם שליטה בעניינים איננו חווה חוויה של קנאה מי שחייב להחזיק במושכות, לדעת מאיפה באים ולאן הולכים חווה את הקנאה במיטבה. עם יד על הלב, עד לפני קומץ שנים לא ידעתי על מה מדובר בשנים האחרונות אולי יש לי צורך גדול בשליטה במצב כדי לא להגיע לאובדן עשתונות רחמנא ליצלן אני יכולה להרגיש בקנאה אבל אני מודה שאני מדכאה אותה מיד, ודי בקלות אף אחד לא מרגיש בה, והיא נעלמת מבלי להשאיר עקבות

 

[יערית]

קנאי ב"קטנה"

כך זה נשמע,למה מלחיץ אותך המילה? רק בחצי השנה האחרונה,גיליתי על עצמי שיש בי קנאה לבן זוג,אבל כנראה שהיא מתעוררת בעיקבות צעדים קיצוניים שמישהועושה מולי בכדי לעורר בי זאת-זה כבר עקום לדעתי. קנאה טיבעית בקטנה היא סבירה,אומר שאתה חש משהו כלפי אותה אישה,אבל קנאה שגובלת ברכושנות ואובססיביות,באה להדליק לך נורה אדומה,אתה לא במקום טוב עם עצמך מולה. שבת שלום גם לך

 

[dravi]

קינאה ומה שמסביבה

קינאה היא מושג השגור בפינו , אבל כמו שראיתי כל אחת ואחד מבינה (הרוב נשים כך שאכתוב זאת בלשון המתאימה) זאת לפי הנפש שלה. לפיכך בני הזוג קובעים לעצמם את המידה ואיך הם מסתדרים איתה. מישהי כתבה כאן קינאה= נאמנות או חוסר נאמנות. אנו "מביאים" לתוך הקשר את הרגש של קינאה. אני מציע לדנדי לדבר על הנושא עם החברה ולראות עד כמה זה מפריעה לה. תדברו ביניכם והעניין יתמתן ואף יפתר. אל תכנס להגדרות האם אתה כזה או אחר, זה לא יביא לך שקט באהבה.

 

[ANIגמה]

יצר הקנאה או שמא יצר הסקרנות....

לדעתי צריך לבדוק האם המדובר באמת בקנאה או שמא המדובר בסקרנות לשמה. ישנו הבדל תהומי בין השניים. באופן אישי לא זוכרת מתי פעל אצלי יצר הקנאה לגבר לעומת יצר הסקרנות שעובד אצלי שעות נוספות... קנאה היא דבר נורא על אף שהיא די שכיחה במחוזותינו... גברים-נשים. קנאה משמעותה לחיות בספקות. אז למה לא לפרגן?? גם לי/לו מותר לחיות. השכלתי ללמוד שמצב של קנאה מגיע בזוגיות של 1 על 1 עמוקה מדי, תלותית מדי, כאשר האחד לא נותן את ה'ספייס' לשני ועל כל חריג בהתנהגות/פעילות יצר הקנאה מרים את הדגל בלי לחשוב פעמיים (אולי באמת הלך לשתות קפה עם חבר, אולי הלך לשתות קפה עם ידידה ותיקה, חברה לעבודה...) אז מה??? גם לך מותר. גם לך מותר לצאת בערב לאיזה פאב שווה חברה טובה או עם ידיד קרוב. הוא לא חייב לבוא איתך לכל מקום באותה מידה שהוא לא רוצה שתדחפי את עצמך לכל מקום שהוא הולך. וכמובן שזה כולל את הטלפונים משביתי השמחה בכל פעם שזה קורה (איפה אתה?? מתי אתה חוזר?? עם מי אתה??....). כל זמן שאלו מגיעים מתוך קנאה, אוי לנו ואבוי לנו שכן אותו הקנאי גורם לקלקל את אושרם של האחרים ולעצמו גורם סבל מיותר. ואם הגבר שלך לא רק יצא לבלות אלא גם חזר מאושר ומחוייך אז מה? לא רק נתקעה לך הסכין בחזה אלא גם הסתובבה לה ופצעה אותך יותר. לא חבל?? ובכלל קנאות היא שוות ערך לאהבה לסבל עצמי. זה ועוד, כשעולה הקנאה מתחילה החשדנות לצוף. החשד לחוסר אמינות. וזה כבר נושא לדיון אחר אם כל הנאמר לעיל הינו מיצר הסקרנות - אז זה בסדר. נושא כל כך טעון בכל כך מעט זמן...... הלכתי לנוח.

 

[יעלילה1]

קנאה היא רגש/דחף אנושי, קודם כל

ושני כל, כמו בכל דבר בחיים, השאלה היא מה המינון, ומה עושים עם זה... וכדי לחדד, גם סקס הוא דחף אנושי, ושוב יש פה שאלה של מינון, ושל מה עושים עם זה. חוץ מזה, אנשים שונים מקנאים בדברים שונים וגם זה משתנה בתקופות שונות של חייהם. עד כמה זה פוגע/מפריע/הורס - זו השאלה העיקרית בלבדוק אם זה טוב או רע לכם

 

[יעלילה1]

ולהבהיר עוד קצת (לא את השיערות)

עד כמה היא מטשטשת ו"בולעת" את שאר המרכיבים הרבים והשונים שביחסים ביניכם. עד כמה היא משמשת לצדדים כלי למניפולציות, וכו' וכו'. אבל בבסיס, כמה מפריע/פוגע/הורס, לך, לה ולכם, זה הקריטריון הבסיסי כדי לבדוק "טוב או רע". והידברות היא כלי טוב לפירוק ובירור.. ואם זה לא עוזר, אז יש חברים, ויש ייעוץ, ויש קריאה ויש... כל אחד ומה שעוזר לו.